מסתבר שאחד הסממנים המייחדים את מלחמת "בין המצרים" ומבדילים משאר מלחמות ישראל, הוא שייכותה לצפון, והתנתקותה מהמרכז;
בעוד הצפון נלחם, נותר המרכז בשאננותו ולעתים, עד כמה שהדבר קשה לומר, גם בניכורו.
ההתכחשות והניכור באים לידי ביטוי במקרים בהם מי מהצפון, המצוי בתנאי מלחמה לרבות אילוץ בטחוני של סגירת משרדו, מתעמת עם גורם ציבורי מן המרכז.
בענייננו, מדובר במשרד עו"ד סמדר בן דור שמשרדה ממוקם בחיפה, אשר לצורך הגשת התנגדות לבנייה של מעלית בבית משותף ברמת גן - נעזרה בחוות דעת מקצועית אל כותב שורות אלו שמשרדו בחיפה, וממול, מדובר במשרד מהנדס העיר רמת גן - מחלקת הרישוי.
הבית המשותף נשוא העניין מצוי בעיר רמת גן, ובו הוגשה בעבר תוכנית לא ראויה לבניית מעלית, אשר לאור ההתנגדות המנומקת שהוגשה עובר למלחמת "בין המצרים" - התנגדות שנסבה על שיקולי תכנון - בוטלה הבנייה.
והנה, בעת המלחמה ותחת חסותה - הוגשה שוב תוכנית אחרת להקמת המעלית, שאף בה נפלו פגמים, שאחד מהם הוא הצורה הגיאומטרית של פנים המעלית היוצרת אי נוחות, מטרד מובהק וסיכון, בכך שרוחבה הוא 50 ס"מ ואורכה 170 ס"מ. [אין זו טעות - רוחב המעלית הוא 50 ס"מ בלבד]. ועתה, שערו בנפשכם מה יקרה כאשר אדם רחב ממדים או אישה בהיריון מתקדם ייכנסו למעלית ומישהו הרוצה לצאת - יצטרך לחלוף... ואולי אף ימהר מסיבה כלשהי...
אף על פי שהמשרדים בחיפה לא פעלו באותה העת במתכונת מלאה, דאגה עוה"ד ליידע את הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת גן על דבר חוות הדעת המקצועית וכתב ההתנגדות שבדרך, באמצעות מכתבה מיום 2 לאוג' 2006. במכתב זה כלולה דרישה מנומקת שלא להביא את תיק הבקשה לבניית המעלית בנסיבות המיוחדות לדיון בטרם תתקבל לעיון ולבדיקה תוכנית ההיתר, ובטרם תוכן תגובה מקצועית נאותה לאחר בדיקת התוכניות החדשות. ...אלא שמשרד מהנדס העיר - אצה לו הדרך, והחליט לאשר המעלית כבר ביום 9 לאוג' 2006...
ולזה ייקרא: מחטף.
לפני ביצוע המחטף, טרחה עוה"ד בן דור והסבירה למשרד מהנדס העיר את שלא הייתה חייבת להסביר, כי לקוחותיה זכאים לקבל עותק מהתוכניות החדשה כולל פירוט הדרישות הספציפיות שייכללו בפועל, וביקשה שלא לאשר את תוכנית בניית המעלית מתוך הנחה, שהמתנגד לה, חייב לסמוך על שיקול דעת מהנדס העיר אשר ידאג למילוי התנאים התכנוניים.
הרי ההתנגדות ולפי הצורך כתב ערר מיועדים לעמוד ולהיבדק על אף עמדת מהנדס העיר, ולכן לא יעלה על הדעת שהמתנגד לתוכנית, יקבל את החלטותיו הסמויות של מהנדס העיר כחתול בשק מבלי לדעתן מראש ובבירור, ומבלי לבדקן.
לצורך כך צוטט בפנייתה של עו"ד בן-דור אל משרד מהנדס העיר ערר 121/04 בעניין נאור יונה נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - השומרון, אשר נדון בפני וועדת ערר מחוזית - חיפה, וכה נפסק שם:
"ז. בנסיבות שבפנינו הגענו למסקנה כי יש להעביר את הבקשה המתוקנת לעיון העוררת וזאת על מנת לאפשר לה לבחון באם אכן הבקשה המתוקנת עומדת במיגבלת הגובה שנקבעה בתוכנית ש/783.
ח. העוררת תהא רשאית להגיש התנגדותה בנושא זה, כאשר הוועדה המקומית תבדוק את הבקשה המתוקנת על כל שאר מרכיביה".
כאמור, משרד מהנדס העיר לא פעל כך; לא דאג להעברת התוכניות המעודכנות לבדיקת המתנגדים, לא פירט בפני המתנגדים מהם תנאיו, וגרוע מכל, אישר את התוכניות בכפוף לשינויים שעלולים להיעשות בהן כפי שהדבר עוד יידרש על ידי מהנדס העיר - שלשיטתו חובה לסמוך בעיניים עצומות על שיקול דעתו, וכנ"ל גם על רשות הכיבוי.
המקרה חמור שבעתיים בהיות משרד מהנדס העיר פועל כוועדה מקומית לתכנון ולבנייה, ובהיותו גוף מנהלי שחלות עליו חובות של התנהגות הולמת מעבר להוראות החוק והתקנות הענייניות, דווקא ובעיקר בנושאים של סמכותו ועליונותו על האזרח הנזקק לשירותיו, קל וחומר בזמן מלחמה בה משרדים בצפון נסגרו ואינם יכולים לפעול באורח תקין, זאת ועוד, משרד מהנדס העיר פעל כך בחוסר תום לב אם לא בחוסר סמכות - על אף ההתראות המוקדמות.
על הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חלה חובה כגוף מנהלי לאפשר דיון בנושאים השונים ובמחלוקות השונות הבאים אל פתחה ולא לאלץ את האזרח לכתת רגליו בערכאות ערר ובבתי המשפט.
