קראתי בעיתון ששני מיליון איש ניגשים לכספומט בממוצע בכל חודש. אז הלכתי לפגוש אותם. יום חמישי, שבע בבוקר, תחנה מרכזית ירושלים. קצת קר בחוץ, בדיקה ביטחונית והנה חדר הכספומטים. לצלילי המוזיקה אני בוחן את החדר. חלון גדול, רצפת שיש, אסתטיקה של קניון. לכספומטים כאן קוראים בנקט. וכתוב עליהם "בנקט זה משרת את לקוחות כל הבנקים".
יפה מצידו, אני אומר לעצמי, יהיו הרבה לקוחות, מכל מיני בנקים. בחדר גם מסך טלוויזיה עם שערי מטבע, ועוד מסך מידע שבאמצעו הודעת שגיאה. בוקר טוב גם לך ביל. לא נשארתי לבד הרבה זמן. בחור אחד מגיע ומנסה את מזלו בכספומט הימני. הוא אינו פועל לשביעות רצונו, והבחור מסנן קללה חרישית ועובר לכספומט השני. זה כבר משתף פעולה והוא יוצא מרוצה. חיילת נכנסת לחוצה ולוחצת. "אין באפשרות הבנקט לבצע את בקשתך". אין לנו כסף בשבילך, חברה, לא היום. "אוי", פניה מתכרכמות והיא יוצאת. חיילת אחרת באה. הרבה חיילות וחיילים יש כאן הבוקר. מבקשת 20 שקל. הכספומט משיב "כפולות של חמישים שקל בלבד". היא מוותרת והולכת. איש מבוגר עם מקל נכנס. פונה אל הכספומט הימני. בדרך כלל מעדיפים הנכנסים את הימני, למרות שמול פניהם נמצא עוד אחד. האיש עם המקל לוחץ בחוזקה על כפתורי הכספומט. ידעתם שלהתקין כספומט בבניין שלכם יעלה ארבעים וחמישה אלפי שקלים לשנה?
