שנה חלפה מאז אלוהים חיבר את שרון למכשירים. מבחינתם של רבים ממעצבי דעת הקהל, שנה עגולה היא זמן מתאים להפיץ געגועים. ואכן, רבים מאזרחי ישראל מתגעגעים לדיקטטור מושחת, שהתקשורת הישראלית, כמעט כולה, מייחצנת בלי טיפת כבוד למקצוע העיתונות. אמרתי כמעט, מפני שיש צדיקים בסדום. הבולטים שבהם הם שניים, שמבחינתי "חזרו בתשובה": דן מרגלית וארי שביט.
חברה שרוצה לחנך לניקיון כפיים ולהטעין באנרגיות את אלה שתפקידם מלחמה בשחיתות, חייבת להוקיע מנהיגים ואישי ציבור מושחתים- ללא הבדל ו/או שיוך אידיאולוגי. משפחת שרון השחיתה כאן הכול. האבא שאמר לחוקרים "אני לא יודע, תשאלו את הבנים", והבנים ש ... שמרו על זכות השתיקה! המשטרה, הפרקליטות, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה והתקשורת - מתעסקים היום עם מה שנראה לעומרי "פסטיבל קצה הקרחון".
חברה שרוצה לחנך אזרחים לעקרונות דמוקרטיים, חייבת, חייבת, חייבת להוקיע פוליטיקאים שהתנהלותם בלתי דמוקרטית. ואריאל שרון בז לדמוקרטיה. ותועמלן, שיהין להתעלם ו/או לסתור זאת - שקרן, מתחסד וצבוע! מגורשי גוש-קטיף, שניצחו פעמיים בקלפי, חיים בתחושת נבגדות היסטורית. ולמרות שאילה חסון נהנית לספר על חוש ההומור שלו - שרון היה אדם בוגדני, אכזרי ודוחה. אז על מה הגעגוע, וההערצה?
אבל לא רק דיקטטור מושחת: גם במבחן התוצאה - שרון כישלון! מול תקשורת שעושה מלאכתה פלסתר, צריך לומר את האמת, ובקול צלול: אריאל שרון דרדר את ישראל לתהומות מדיניים וביטחוניים שמעולם שלא ידענו. ארבעים שנה לא דיברו כאן על "איום קיומי". הפצע המדמם שפער בחברה הישראלית, תמורת עליית החמאס לשלטון, חיזוק החיזבאללה, ואיבוד כושר ההרתעה - הוא טעות שאת מחירה המלא עוד לא שילמנו.
זה אותו שרון, שמעריציו החדשים, דחסו לתודעתנו במשך שלושים שנה, שהוא הפרצוף המכוער של הפוליטיקה הישראלית. הם שנאו אותו בגלל הבוז הפומבי שהפגין כלפי קווים אדומים. הם שנאו אותו בגלל הברוטאליות שלו. הם לגלגו על הטיקים באף, והתשובות שהשיב על שאלות שלא נשאל. בימים ההם, אף אחד לא כתב על "שרון הג'נטלמן בעל חוש ההומור".
מבחינתם הוא היה שור מועד - ולא רק. הם שנאו אותו, גם בגלל שיצא שמעו למרחוק, כשקרן מועד. בכל הזדמנות, נהגו להביא ציטוט של בן-גוריון, שאמר עליו: "אריק הוא מפקד מצוין, רק חבל שהוא מתקשה באמירת אמת".
עכשיו הם אוהבים אותו ומתגעגעים אליו. לא בגלל שאימצו את השקפתו האידיאולוגית הקודמת, אלא משום שזנח אותה. עוד הוכחה שאידיאולוגיה יריבה לא נחשבת בעיניהם. אחרי שבגד במתנחלים, ועקר אותם מבתיהם, הם נזכרו לספר לנו, שהדיקטטור עם התיקים הפתוחים במשטרה, הוא בעצם סבא טוב.
שכחו את השלטים עם הכיתוב "שרון רוצח", שנשאו בכיכר ההיא בעברית ובאנגלית. הלהיב אותם לגלות, שסופסוף מופיע מנהיג שלא מפחד ממלחמת אחים. הם אהבו את הדרך שבה סילק שרים מתנגדים, כדי לסדר למדיניות שלהם רוב.
הם סלחו לו על שערוריית טננבאום. לדעתי, הסיפור האמיתי מאחורי שחרור סוחר הסמים הזה - טרם סופר. קמצוץ קראנו במעריב בפברואר 2003. הם אהבו את הפרת ההתחייבות הפומבית שלו לכבד את משאל המתפקדים. הם סלחו לו על הכול. כי ככה יעשה לדיקטטור אשר אנחנו, "אדוני הארץ" - חפצים ביקרו.
חבר, אתה ממש, אבל ממש - לא חסר!
