רבים מיהודי ספרד והמזרח חסכו לעצמם את טרדת החיפושים אחרי שם-משפחה מקורי ויוצא-דופן. כאחיהם האשכנזים, הם אימצו מירשם בדוק לאותו חלק משמם, העובר בירושה, וכינו את משפחותיהם בשמות מקצועותיהם.
התוצאה: כאשר החוקר יצחק משה עמנואל ליקט את שמות המשפחה של יהודי ספרד והמזרח, החיים כיום בישראל, הוא יכול היה לקבל תמונה נאמנה על פרנסותיהם בגולה, בעת שהיו נתונים לדיכוי לאומי ונאלצו להתמחות במקצועות מסויימים.
עמנואל, דור חמישי בארץ וממוצא ספרדי-מזרחי, חילק את שמות המשפחה לקבוצות, לפי עיסוקם: משרתי-ציבור, אנשי רוח, "כלי קודש", בעלי מלאכה, אנשי תעשיה, אנשי מסחר, אנשי כספים ושמות בשירות ה"חצר".
מסתבר שבין היהודים יוצאי ספרד והמזרח היו כאלה ששימשו אנשי ציבור, או משרתי ציבור בהנהגה, גבאים ופרנסים, שהתארים היו קשורים לעיסוקם. ברבות הימים הפכו התארים לשמות משפחתם, ואלה המשיכו לעבור בירושה מאב לבן, כגון: משפחת גאון - על-שם רבי עמרם גאון, מחבר ספר התפילות; נגיד - על-שם רבי רבי שמואל הנגיד; נשיא - על-שם.דון יוסף נשיא; או פרנס - על-שם רבי משה פרנס.
צורף ושוחט
בקרב אותם יהודים שעסקו בענייני רוח, בולטים שמות המשפחה: מורה - על-שם רבי מאיר מלמד; סופר - על-שם רבי עזרא הסופר; רופא – על-שם רבי שלמה אבן-יעקב רופא. מסתבר כי רופאים יהודיים רבים עסקו בעסקי הציבור בשירות הדיפלומטי, בשירות המלך, המדינה והעיר.
מקבולים היו גם שמות-משפחה של "כלי-קודש" או "אנשי דת". עיסוק שליח הציבור הדתי היה קשור בתפילה בבית הכנסת, בשמחה ובצער, בארגון הקהילה ובניהולה. הנה אחדים מהם: שמש, חזן, גבאי, שוחט, בודק, דיין.
במרוצת שנות-גלותם פיתחו היהודים מקצועות, שמעטים מאוד מבין בעלי המלאכה הגויים יכלו להתחרות עימם. הדבר המציין את רוב המלאכות של היהודים היא העובדה שהן היו ניידות וניתנו להחלפה במהירות.. כל זה בשל המצב החברתי והביטחוני שבו היו נתונים בארצות הגולה. בולטים ביניהם שמות של בעלי-מלאכה יהודיים כגון: צורף, חייט, בונה, עובד.
אך גם התעשיה העסיקה יהודים רבים, ובמשך שנים ממושכות היו אחדים מהם ששלטו בכיפה במקצועות אלה ולא היו להם מתחרים מבין הגויים. כך למשל,עסקה משפחת ג'ברי בתעשיית היין; משפחת שקרג'י - בתעשיית הסוכר; משפחת אדרת – בבדים; ומשפחת ברוטישסקי (מטורקיה) יצרה... חומרי-נפץ. לא יהיה זה יותר "סוד ביטחוני" אם נגלה כי במאה ה-91 היו היהודים ספקים חשובים של נשק לממשלת-טורקיה.
פלור וזימבול
מן המפורסמות הוא שיהודי וסוחר היו כמעט שם נרדף הנה שמות-משפחה המעידים על כך: תג'ר, מרקדאר, קנטרג'י (שוקל במאזניים), בקאלוב (בעל מכולת). אלה שעסקו במסחר ובתבואה נקראו בשמות: קמחי, או גרגיר; במסחר בבשר – טבח; במסחר בשעונים - סטאשי; מוכר צמר-גפן – כמוקוף; מסחר בזהב – קאנונאצסקי; מסחר בכובעים – שאבאקי.
שמות-משפחה, כגון חלפן, סורף או שארף - היו מקובלים בקרב אלה שעסקו בכספים. ואילו בין היהודים שהיו מועסקים בחצרות-מלכים\ הולטים השמות: תורג'מן - שהיה המתרגם בין בית המלוכה לבין האורחים; וכן "רב די לה קורטי" (רב החצר) - שם מקובל בקרב יהודי ספרד.
גם שמות צמחים, פרחים, פירות ומתכות יקרות הפכו לשמות, אותם הדביקו בעיקר לבנות. דוגמאות: פלור - פירושו פרח; רוזה - שפירושו שושנה; זימבול - שמובנו יקינטון; וכן גרופילי - ציפורן.
במרוצת הזמן הפכו שמות פרטיים אלה לשמות-משפחה: בן-שושן, למשל, בוואריאציות שונות הפף לרוזאליס, רוזאניס, או פלורנטין. ואילו אלה שנולדו בחגי-ישראל כונו על-שם צמחים, או פירות, שהיו בשימוש דתי באותו חג, כגון: אתרוג, תמר, הדס והדסה.
בקרב יהודי המזרח מצויים גם שמות-משפחה יוצאי-דופן. אם, למשל, מת אבי המשפחה, נתנו ליד את השם ג'ילבון, או ג'ילבינה; מי שאביו נפטר והוא אומץ על-ידי אפוטרופוס – כונה אל-קנטון. פירוש השם: פינה. הוא ניתן משום שבהתאם לנוהג נערכה ברית המילה בפינה.
דוקה וסניורה
ויש גם שמות מלכותיים ואציליים, הבאים לציין את ייחוסה של המשפחה, כגון: מלכה, סולטנה, ריינה, בארונה, דוקה, סניורה, מיורה, אנג'לו.
רבים מיהודי ספרד והמזרח האמינו במזלות. התוצאה: שמות כמו סטרייה, סול, לונה, מלאך, מלאכי, מזל. ואילו אחדים העדיפו להתגנדר בשמות המייצגים את אופיים הטוב והצלחתם. לדוגמה: בואנה (טוב); קלארה (בהירה); דולסה (מתוקה); מצליח; או וינטורה (בעל מזל).
הוא שנאמר: גם לשם טוב צריך מזל.
