בית משפט השלום בתל אביב דחה את תביעתן של שתי חברות נגד תפיסת המכס את מכונות ההימורים המצויות אצלן. בית המשפט קבע, כי חזקת התקינות עומדת למכס בעניין זה וגם כך לא הוכחה על-ידי התובעות אף אחת מטענותיהן.
ביום 09.05.02 פשטו המשטרה והמכס על שישה מועדונים שונים בבאר-שבע. המכס תפס 67 מכונות הימורים ומזל, השייכות לתובעות, חברת צמרת מועדוני ביליארד בע"מ וחברת ש.מ.ניו פרוגרם מעבדות וניהול בע"מ. צמרת היא בעלת המכונות והיא השכירה אותן לניו פרוגרם, שאף היא השכירה אותן למועדונים שונים בעיר ולטענתה - "אך ורק למטרות חוקיות לשם שעשוע ובידור, לחוג לקוחות קבוע".
התובעות העלו שלל טענות, אשר יש בהן לכאורה כדי להחזיר המכונות התפוסות אליהן - לטענתן, במכונות לא נעשתה עבירת יבוא, עניין אשר מעקר את סמכות התפיסה; המכס אינו רשאי לתפוס נכסים כאשר צו התפיסה ניתן למשטרה ושיקול הדעת הוא של המשטרה, אשר ענייני מכס אינם רלוונטיים מבחינתה; לולא יזמה המשטרה את החיפוש לא היה המכס פועל בעניין; שיקול הדעת שהופעל היה באופן בלתי סביר בעליל, כאשר המכס יודע שלא נעברה עבירת יבוא.
בנוסף טענו התובעות, כי המכונות מתחלקות לשתיים - רולטות חשמליות שיוצרו בארץ, לרבות התוכנה וחומרי הגלם; וכן מכונות משחק וידאו גיים ומטבעות, מהן יובאו רק קופסאות הטלוויזיה; כמו כן, החלקים יובאו לפני יותר מ-5 שנים ולכן חלה התיישנות;
אם לא די בכך, הוסיפו התובעות וטענו, כי המכס מחזיק במכונות שלא כדין ובכלל לא ברור שנציג המכס שהתלווה לשוטרים, מר נאור בוקובזה, כלל אינו פקיד מכס; גם אם הוא פקיד מכס, הרי שמדובר בטובין שלא ניתן לתפוס על-פי פקודת המכס, אשר מכוחה נתבקשו התובעות להגיש הליך. בנוסף, טענו התובעות כי מועד התפיסה והחילוט - במעמד היבוא הוא.
המכס טען מנגד, כי פקודת המכס, צו המכס (הסדרת יבוא) וצו יבוא חופשי מקנים סמכות למכס לאסור, להגביל, להסדיר ולתפוס טובין האסורים ביבוא לישראל, ביניהם מכונות הימורים ומזל. הסמכות לחלוט קמה עם הפרת איסור, הגבלה או הסדר. 'הברחה', בעניינים אלו, מוגדרת כניסיון לעקוף כל איסור מסוג זה בעניין היבוא. הנטל להוכיח כי המכס שולם ו/או שהעשייה בטובין הייתה כדין היא על כתפי המבקש את החזרת הטובין שנתפסו.
בנוסף טען המכס, כי המכונות נתפסו עקב יסוד סביר שהן מחולטות, לאור עבירות יבוא טובין האסורים לישראל וכי למר בוקובזה יש סמכות מכוח הפקודה לבצע התפיסה בהיותו פקיד מכס. כמו כן, טען המכס, כי הוא אינו מוגבל בסמכויותיו והוא רשאי לתפוס את הטובין האסורים, לחלטם, להחרימם ולהשמידם במועד מאוחר יותר.
השופט יעקב שינמן קבע, כי לא הוכחה בפני בית המשפט טענה מטענות התובעות. השופט מפנה יש את תשומת הלב לכך, שלמרות שמדובר במטרה להוקיע פעילות בלתי חוקית של הימורים, אשר גורמת לתוצאות הרסניות לחברה ובכלל זה לאזרחים ולבני משפחתם של המכורים לדבר, המטרה אינה מקדשת את האמצעים.
חובת ההוכחה במקרה דנן אינה פלילית, שכן השאלה העומדת בפני בית המשפט היא באם פעולות המכס היו כדין ולכן נטל ההוכחה על התובעות להראות ראיות עדיפות. כאן הזכיר בית המשפט, כי בדרך-כלל מיוחסת לרשות מנהלית "חזקת התקינות", לפיה פעולת הרשות בדין היא. חזקה זו אינה חד-צדדית, אלא היא מחייבת את הרשות - "להקפיד ולשקוד, כי מעשיה ופעולותיה יבוצעו בהתאם לדין ולרוחו של החוק כדי שחס וחלילה, לא ירמסו ויבוטלו זכויותיו של האזרח, בניגוד לכל דין".
התובעות הביאו עד יחיד, שלא ניתן לקבל התביעה על-סמך עדותו היחידה. התובעות אף לא הציגו חוות-דעת מומחה לביסוס טענותיהן אשר למקום הייצור ולא המציאו הסבר מניח את הדעת באשר לקיום שמות היצרנים מחו"ל על המכונות. כאן העיר השופט, כי די בכך כדי לדחות התביעה באשר לנטל, אך גם אם הנטל הוא למ עשה על המכס, הוא הרים אותו.
בטענת ההתיישנות קבע השופט, כי התובעות לא הוכיחו, כי החלקים יובאו 5 שנים טרם בקשת התפיסה. בנוסף קבע, כי פרשנות לפיה מועד התפיסה והחילוט הוא אך ורק במועד היבוא אינה יכולה להתקבל ובכלל, פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם רוח החוק והרצון למניעת עבירות ואכיפת הוראותיו באמצעות הסמכויות המנהלתיות שניתנו למכס.
לסיום העיר השופט, כי לא ברורה זכות התובעות לטעון לגבי מכונות שנתפסו אצל צדדים שלישיים, אך העדיף שלא להכריע בעניין.
לסיכום, התובעות לא הוכיחו דבר ואילו הוכח על-ידי המכס ברמה הנדרשת, כי מדובר במכונות הימורים ומזל שיובאו לארץ מחו"ל, למרות האיסור ביבואן. על-כן, נעשתה התפיסה כדין והתביעה נדחתה.
