בפסק דין גרנות תיאר כבוד המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מ' חשין, את הרקע לחתימת הסכם השילומים, כדלקמן: "לאחר תום מלחמת העולם השנייה, עם הקמת מדינת ישראל, הפליטים היהודים, ניצולי השואה שנעקרו מבתיהם ומקהילותיהם, ונותרו חסרי בית וחסרי כל, החלו נוהרים... ברבבותיהם אל המדינה שזה עתה קמה ונהייתה, והמדינה הצעירה קלטה אותם והחלה במסע הארוך לשיקומם ולנטיעתם מחדש בתחומיה. אלא ששיקומם ויישובם מחדש של הפליטים חסרי האמצעים דרש משאבים כבדים מנשוא, ואלה לא היו מצויים בידי המדינה בראשיתה. על-רקע זה, הציגה מדינת ישראל תביעה לרפובליקה הפדראלית של גרמניה (גרמניה המערבית), כי תעשה לפיצוי נפגעי המשטר הנאצי עבור הנזק החומרי שנגרם להם... שתי המדינות נשאו ונתנו ביניהן על הפיצוי ותנאיו. לסוף, ביום 10 בספטמבר 1952, חתמו שתי המדינות על הסכם השילומים או הסכם לוקסמבורג (להלן - הסכם השילומים)... עיקרו של ההסכם בהסכמתה של גרמניה [המערבית] לשלם למדינת ישראל פיצוי כולל (בכסף ובסחורות) בעד הוצאות קליטתם של הפליטים היהודים, והוא נגד ויתורה של מדינת ישראל - בכפיפות לחריגים מסוימים - על זכותם של אזרחיה לתבוע פיצויים מממשלת גרמניה. מדינת ישראל ויתרה בשם הניצולים - ללא קבלת הסכמתם המפורשת - על זכותם האישית לתבוע את גרמניה ולקבל ממנה פיצוי בשל האירועים הקשים שעברו עליהם והסבל שסבלו... ובה בעת קיבלה על עצמה חבות לדאוג לאותם ניצולי שואה שבאו למצוא מקלט בתחומיה. הניצולים איבדו אפוא את זכות התביעה שלהם נגד גרמניה, ותחת זאת קנו זכות תביעה נגד מדינת ישראל - שנטלה על עצמה לפצות את ניצולי השואה שהשתקעו בתחומה".
לנוכח האמור לעיל הוטלה על המדינה החובה החוקית והמוסרית לדאוג באופן מיוחד לרווחתם של ניצולי השואה בישראל. בסמוך לאחר חתימתו של הסכם השילומים נחקקו בישראל שני חוקים עיקריים המסדירים מתן תגמולים לניצולי שואה שלקו בנכות עקב רדיפות הנאצים: חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954, וחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. פרק א' לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון, ביטול והתליה של חקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות), התשס"א-2001שכותרתו "נכי רדיפות הנאצים ששהו על אדמת גרמניה ביום ט' בטבת התש"ז (1 בינואר 1947)" מקנה אף הוא זכויות לניצולי שואה. בשלושת החוקים האמורים, שייקראו להלן - חוקי הסיוע לניצולי שואה, מצוינים התנאים המקנים לניצולי שואה זכות לתגמולים חודשיים ו/או הטבות, כמפורט להלן .
מטבע הדברים, אוכלוסיית ניצולי השואה היא מבוגרת וחולה ומתמעטת משנה לשנה. על כן יש חשיבות ציבורית, מוסרית וחברתית לטפל באוכלוסיה זו בלא דיחוי.
בחודשים אוגוסט 2006 - אפריל 2007 בדק משרד מבקר המדינה את פעולות הסיוע לניצולי השואה ואת נושא השבת הרכוש של נספי שואה הנמצא בתחומי מדינת ישראל. בביקורת נבדקו פעולותיהם של אגף התקציבים, הלשכה המשפטית והלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר.
