הלוחמים והמשתמטים של הבופור

במדינת האבסורד שלנו יש משתמטים המתפרנסים ועושים קריירה מסרט על מוצב הבופור, ויש כאלה שלחמו שם ובמקומות אחרים לא כשחקנים וסטטיסטים אלא כלוחמים בשר ודם שנשלחו לשם על-ידי ממשלות ישראל. ביניהם יש כאלה שגורלם המר התאכזר אליהם, הם לא יזכו לראות את הסרט, משום שהם קבורים עמוק עמוק באדמה בבתי הקברות הצבאיים ברחבי הארץ. בראיון בגל"צ גילה בימאי הסרט יוסף סידר לאילנה דיין, כי כמחצית מהשחקנים שנבחנו להשתתף בסרט לא שרתו בצה"ל כשהיו בגיל שירות חובה. וכאשר נשאל האם ראוי היה לשתף בסרט משתמטים מצה"ל? הוא השיב כי יש להבין כי רבים מהשחקנים, האמנים והיוצרים אינם מתאימים לשרת בצה"ל ותרומתם למדינת גדולה לעתים יותר מאשר המשרתים בצבא. וכדי לשכנע את המאזינים הדגיש סידר כי תרומתו של חנוך לוין לישראל גדולה יותר מזו של שאול מופז. כנראה אנחנו השוטים מתעלמים מכך שאנו חיים בשוויץ, ולכן מחזאים ובמאים חיוניים לקיומינו יותר מרמטכ"לים ושרי ביטחון. מעניין מדוע רופאים, מחנכים, עו"ד, חשמלאים, מכונאים ושרברבים, צריכים לשפוך את דמם בבופור - בעוד האמנים מתאימים להיות שם השחקנים והסטטיסטים. לפי ההיגיון הבריא הזה מה לנו כי נלין על בחורי הישיבה הממיתים עצמם באוהלה של תורה, הם עושים זאת בדיוק כמו השחקנים והזמרים הממיתים את עצמם על הבמות לאור הזרקורים. סידר הלין על כך שאנחנו מתעניינים יותר במה שאומר האלוף אלעזר שטרן ועמיתיו, ופחות בצד האזרחי: "האם היינו רוצים לחיות במדינה שכרטיס הכניסה אליה הוא הבקו"ם?", שאל בלעג פרקליטם של המשתמטים. ואותם יפה נפש וליברלים לועגים בהתנשאות לכל אלה המגנים את המשתמטים, כמו את הרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי, שאמר שהוא לא יצפה ב"בופור" כמחאה על כך שרוב משתתפיו השתמטו משירות בצה"ל. ועל הדברים האלה הם אומרים במיאוס: "ציד מכשפות" ויש המאשימים גם ב"מקארתיזם". למען האמת ההיסטורית יש לומר שמשתמטים היו גם במלחמת השחרור, אך אז הם היו מוקצים, הם התביישו והוחרמו על-ידי רוב הציבור, ונענשו בכך שהתקשו אפילו למצוא מקומות עבודה. היום התהפך הגלגל: המשרתים נחשבים הפראיירים, והמשתמטים וכל אלה המבינים ללבם הם הכוכבים הנולדים, הסלבריטאים, ומובילי דעת קהל בתקשורת.