זנב לשועלים

למה הוא כל כך מפחד ממך? שואלים אותי שוב ושוב. מה פשר ההתנהגות הילדותיות הזו שכל כך לא מתאימה לו? מה זו נעילת הדלתות, והבריחה מן העיתונאים אל חדרי חדרים, ולמחרת כל התירוצים העלובים הללו: "האולם היה של הליכוד, אבל החדר היה שלי...", בשביל מה הוא היה צריך את זה? ככה מתנהג מועמד לראשות הממשלה? את התשובה לפליאה הזו אין טעם לחפש במחוזות ההיגיון. זו לא האידיאולוגיה "הקיצונית" שלי שמרתיעה את נתניהו. גם אם המצע הרעיוני שלי היה כולל אך ורק מתכונים לאפיית עוגות גבינה היה נתניהו מתנהג בדיוק באותה צורה. גם במרחבי האישיות אין טעם לחפש את התשובה. מי שהספיק להכירני באופן אישי לא הצליח (למיטב ידיעתי...) למצוא באישיותי משהו מפלצתי עד כדי כך שנתניהו צריך היה לחשוש כל כך באותו לילה. גם נתניהו אינו אדם אימפולסיבי, להיפך - מדובר באדם שקול ומחושב. נראה שאת התשובה עלינו לחפש ברבדים עמוקים יותר. על-פי מגוון רחב של סקרי עומק הבוחנים את מבנה הזהות של הישראלים, היחס בין אלו המגדירים עצמם קודם כל ישראלים, לבין אלו המגדירים עצמם ראשית לכל יהודים, עומד על כ-25% ישראלים לעומת כ-75% יהודים. לדוגמה: מחקר שערך מכון גוטמן בשנת 2000, מצא כי 79% מכלל הישראלים מגדירים עצמם כשומרי מסורת ברמה כזו או אחרת. רק 21% הגדירו עצמם כחילוניים. במחקר שערך באותה תקופה, יועצו של נתניהו, ארתור פינקלשטין, התברר שבתשובה לשאלה "מה אתה קודם? יהודי או ישראלי?" מתקבלות תוצאות דומות. פינקלשטין פילח את נתוני הזהות גם על-פי ההצבעה למפלגות השונות. התברר שהחלוקה הזו ל'יהודים' ו'ישראלים' חוצה מפלגות. אפילו ממצביעי מר"צ, 21% הגדירו עצמם קודם כל כ'יהודים' ורק אח"כ כ'ישראלים'. מובן שבמפלגות השמאל רוב ברור ל'ישראלים', ובימין רוב גדול ל'יהודים'. אבל מה שחשוב לענייננו הוא שהחלוקה הפנימית בליכוד היתה דומה לחלוקה בכלל האוכלוסיה הישראלית. סקר שפורסם במקור ראשון לפני שבועיים, חזר ואישש עובדה זו. על-פי הסקר, רק 20% מהליכודניקים מגדירים עצמם כחילוניים ואילו השאר מגדירים עצמם בעיקר כמסורתיים. לכאורה, אם זהו המצב, צריכה היתה הדמוקרטיה הישראלית להביא את החלוקה הזו לידי ביטוי הולם בעוגת השלטון הישראלית. ישראל היתה צריכה להתנהל על-פי סדר יום התואם את ערכיו ומטרותיו של הרוב היהודי. אלא שבפועל המציאות הפוכה. אותם 80% מהווים רוב דומם ולמעשה חסר כל משמעות. בתהליך ארוך המלווה את הציונות מאז תחילת העלייה השנייה ועד ימינו, הצליח המיעוט שכבר אינו מזהה עצמו כיהודי, לכבוש את השליטה בסדר היום הלאומי- בלי שום קשר לתוצאות הבחירות. הדבר נעשה באמצעות השתלטות על מוקדי הכוח האמיתיים, שאינם עומדים לבחירת הציבור - בעיקר בתקשורת ובמערכת המשפט. השתלטות זו עיקרה את כוחו של הרוב היהודי מיכולת השפעה אמיתית על דרכה של המדינה. אתה יכול להיות ראש ממשלה מזרחי ואפילו חובש כיפה - אבל רק במידה ותשכנע את האליטה הישראלית כי אתה כפוף לחלוטין לסדר היום שלה. אם תסטה ממנו - תיעלם באחת כל הפתיחות, והדמוקרטיה תהפוך פתאום - למתגוננת... כך נוצרה בישראל אצולה של כ-20% מהאוכלוסיה, אצולה בעלת סדר יום שבא לטשטש את הזהות היהודית ולהחליפה בזהות מערבית אוניברסאלית. אצולה זו שולטת שלטון ללא מצרים ברוב היהודי הגדול שהזהות היהודית, היתה ועודנה, נקודת המוצא שלו.