ארה"ב, ישראל והרשות הפלשתינית בראשותו של הנשיא מחמוד עבאס כל כך נלהבות מהרעיון החדש של ועידה בינלאומית בסתיו הקרוב ומחידוש השיחות על הסדר הקבע עד שהן בעצם שוכחות שמה שיצר את המומנטום הזה הוא ההשתלטות הצבאית של החמאס על רצועת עזה. במקום לטפל בבעיה הזו ולנסות למוטט את שלטון החמאס פונות ארה"ב וישראל אל הכתובת החלשה במחנה הפלשתיני, אל הנשיא מחמוד עבאס, כאילו ממנו תבוא הישועה לתהליך השלום.
על מחמוד עבאס מופעלים מידי יום לחצים עצומים של מדינות ערב ושל כמה פלגים באש"ף לחדש את הדיאלוג עם החמאס למרות מה שקרה בעזה. בינתיים, עומד עבאס בסירובו להדבר עם החמאס עד שארגון זה, יחזיר את המצב לקדמותו בעזה, דרישה שאיננה ריאלית מבחינתו. עבאס גם הבטיח לארה"ב ולישראל כי הוא סיים את ה"רומן" שלו עם החמאס ומנהיגו ח'אלד משעל וכי פניו להדברות עם ישראל בלבד. האמנם? ברור כי חידוש ההדברות של עבאס עם החמאס היא רק שאלה של זמן. עבאס לא יוכל לעמוד בלחצים המופעלים עליו וברגע של משבר בשיחות עם ישראל הוא ימהר לשוב להדברות עם החמאס. ניסיון העבר מוכיח כי הפלשתינים תמיד העדיפו אחדות לאומית על פני התפייסות של מחנה אחד מתוכם עם ישראל. להיפך, כל אלה במחנה הפלשתיני שתמכו בשיתוף פעולה עם ארה"ב וישראל למען האינטרס הפלשתיני, הוקעו בסופו של דבר כבוגדים, על-ידי הארגונים הקיצוניים, וסיימו את תפקידם הפוליטי ראה מחמד דחלאן ואנשיו ברצועת עזה ולפניו עוד רבים אחרים.
כדאי לשים לב לכך שהחמאס נחוש לטרפד כל הבנה שתושג, אם תושג, בין ראש הממשלה אולמרט לבין הנשיא עבאס. ראש ממשלת החמאס המפוטר איסמעיל הניה כבר הצהיר כי לא יהיו "שום פירות מדיניים לפגישות בין אולמרט לעבאס". החמאס נמצא אומנם מחוץ למשחק הפוליטי-מדיני אך ביכולתו לטרפד כל מהלך מדיני אפשרי בין ישראל לפלשתינים.
השתלטות החמאס על הרצועה יצרה מציאות חדשה של נתק מיהודה ושומרון. כדאי מאוד לשים לב לדבריו של אחמד קריע(אבו עלאא) חבר הוועדה המרכזית של הפתח ומאדריכלי הסכם אוסלו כי הרצועה בדרך להתגבשות עתיד פוליטי שונה ולמציאות של נתק פוליטי וגיאוגרפי מהגדה. "לא תקום מדינה פלשתינית ללא אחדות בין הגדה והרצועה" אומר אחמד קריע שיש לו ניסיון רב במשא-ומתן עם ישראל.
אם כך אכן פני הדברים, ומכיוון שאין סיכוי שישראל תדבר עם החמאס בגלל סירובו להכיר בה, נשאלת השאלה מה הטעם להדבר עם מחמוד עבאס שבכל מקרה לא יוכל להקים את המדינה הפלשתינית בלי החמאס. האם לא עדיף לפעול, בינתיים, להפלת שלטון החמאס בעזה או לפחות להמתין שמחמוד עבאס יגיעו להבנות עם החמאס על התהליך המדיני לפני שנכנסים למשא-ומתן כה רגיש על הסדר הקבע. מחמוד עבאס, כיום, הוא משענת קנה רצוץ, אך הנשיא בוש וראש הממשלה אולמרט נחפזים, משיקוליהם הפוליטיים הפנימיים, לנהל עימו את המשא-ומתן ביודעם כי איננו יכול לספק את הסחורה.
עדיף היה להמתין ולהתרכז תחילה בהחלשת החמאס וחיזוקו של עבאס עד שיתברר לפחות מי הוא בעל הבית האמיתי בצד הפלשתיני. נושאי "הליבה" של הסדר הקבע הם רגישים ובעיתיים: ירושלים, הפליטים, הגבולות וההתנחלויות. מחמוד עבאס לא יוכל לגלות בהם גמישות וינקוט עמדות נוקשות. ישראל והרשות הפלשתינית נמצאות כעת במסלול של התנגשות ידועה מראש, עדיף היה לחכות עד להכרעה ברורה יותר במחנה הפלשתיני ובינתיים לפתור עניינים הומניטריים ואת בעיות היום יום בחייהם של תושבי השטחים.