למי כואבים הויתורים

אין ספק שצוות התדמיתנים שהעסיק אריאל שרון בשלהי כהונתו היה פסגת האומנות של דיבר הפוך, כמתואר בספרו של ג'ורג' אורוול, 1984. מטבעות הלשון שהמציאו התעלו לרמה של שמעון פרס, גם הוא מטובעי מטבעות הלשון הנפלאות ביותר בדברי העברית המתחדשת. אם שמעון פרס דיבר על "קרבנות השלום" (ילדים מרוסקים באוטובוסים מפוחמים ובמזללות פיצה שרופות) ועל "מזרח תיכון חדש" (אלים בעשרות מונים על הישן) הרי שהתדמיתנים של שרון המציאו את "נחישות ורגישות" (הגלייה המונית של יהודים בידי שחורי מדים) ו"ויתורים כואבים" (הגלייה של חצי מיליון יהודים ביד שחורי מדים) כדי לעבור את המסננת של "דיבר נכון" המקובל על התקשורת התל אביבית. השאלה היא רק למי כואבים הויתורים? כדי לבדוק את השאלה הזו פנינו לשאלת גלות גוש קטיף, שהיתה מעין ניסיון בקנה מידה קטן, חימום כלים, לפני הפעולה האמיתית, ההתכנסות מיהודה שומרון והגולן. האם הויתורים הללו כאבו לרמת-גן גבעתיים, רמת השרון, רעננה כפר סבא נתניה והוד-השרון? בדקתי ושאלתי בעשרות בריתות שבהם נאספים היהודים וחוגגים את הצטרפותו של עוד יהודי לעם השוכן בין אשדוד ונתניה. והנה זה פלא. איש לא סובל מהגליית יהודי גוש קטיף. איש לא מתרשם מסבלם של יהודי חומש שא-נור גנים וכדים. להפך, לא מעט של שמחה-לאיד קיימת למשבתם יהודים אלו, אשר עברו על החוק הבלתי כתוב של יהודי אשתניה (אשדוד עד נתניה) האוסר התנחלות מעבר לגבולות הגוש (הגטו?). רוצה לומר, הויתורים הכואבים כואבים רק למי שנכפתה עליהם הגלות מביתם, אך לא על אלו הכופים זאת עליהם, ומעונם מצוי בתוך הגוש. ועוד ממטבעות הלשון, "סרבנות". סרבנות היא חוסר הרצון של גולי גוש קטיף להגלות עוד יהודים מביתם. לעומת זאת, "התנחלות" היא בלתי חוקית בעליל, וכל מתנחל הוא בבחינת פושע, וכל המסייע למתנחל כמסייע לדבר עברה, לכן סרבנות להילחם בטרור מג'נין היא "צו המצפון". האם לא רואים יהודי גוש דן כי מבחינתם של מתנגדי-הישוב-היהודי-בארץ-ישראל דין גוש דן כדין גוש קטיף? שאם למדינה היהודית אין רצון לשמר את גוש קטיף, או גוש עציון, מי לידם יתקע כי גוש דן ימלט מאותו גורל? האם לא רואים תושבי גוש אשתניה כי בעיני המתנגדים-ליהוד-השפלה גם הגוש שלהם הוא התנחלות-בלתי- חוקית? אולי עכשיו, אחרי מלחמת לבנון, לאחר שברור כי רק שליטה מלאה של צה"ל ביהודה ושומרון עד הירדן מרחיקה את אימי הטרור מן הגוש, תתחיל התובנה לחלחל גם לתודעתם של אלו שהויתורים לא כאבו להם.