הַחַיִּים בַּיַּעַר- הַסִּפּוּר הָאֲמִתִּי

מדובר בספר לילדים שובה לב המכיל ארבעה סיפורים על החיים ביער. את הספר איירה מור מרכוס נערה בת 15 ועיצבה מיכל שיין. הספר לא ממוספר. כמו בחיים התפאורה משתנה. היער הוא במת ההתרחשות לכל מה שמתרחש בין בעלי חיים. בעלי החיים מואנשים. על-מנת להמחיש את הדברים אדגים את היסוד הסיפורי: בַּיַּעַר הוּפְצָה שְׁמוּעָה הַלַּיְלָה תִּהְיֶה חֲגִיגָה פְּרוּעָה כֻּלָּם מֻזְמָנִים לִמְסִבַּת גַּג יָבוֹאוּ הָאַרְיֵה, הַנָּחָשׁ וְאוּלַי גַּם הַדָּג עַל פְּנֵי כֻּלָּם צָהֳלָה וְגִיל לָבְשׁוּ בִּגְדֵי חַג, עָנְדוּ עָגִיל הָעֶרֶב אֵין מָקוֹם לְעֶצֶב הָעֶרֶב כֻּלָּם יִרְקְדוּ לְפִי הַקֶּצֶב" (מתוך מסיבת גג). מה שמפריע לי בכל הסיפורים המחורזים ויש ארבעה כאלה בתוך הספר שאין נקודה בסיומי הבתים השיריים, מה שמבקש ממני לקרוא בגלישה ארוכה את הסיפורים, מצב כזה משאיר אותי בלי אוויר. גם לכתיבה לירית-סיפורית יש חוקיות בעלילה. החוקיות מתקיימת באחדות המבנה הצורני של הבית השירי. בין מאפייניה של שירה טובה לילדים ובני נוער מצויים ציורי לשון (מטאפורות ודימויים). לעתים באים אלה במטרה לשעשע את הקורא. שני בתי השיר הסיפורי יוצרים מסגרת מקדימה (אקספוזיציה) לרצף אירועים בהם נוטלים חלק שלושה מבעלי החיים שהוזכרו קודם: רַד הַלַּיְלָה וְהִגִּיעַ הַחַג רֶגַע, וְאַיֵּה הוּא הַדָּג? נוֹתָר הוּא שׁוֹחֶה בַּמַּיִם הֲרֵי מִיָּמָיו לֹא רָאָה שָׁמַיִם וּפִתְאוֹם הִתְבָּרֵר שֶׁחָסֵר הַצָּב שָׁלַח SMS , כּוֹאֵב לוֹ הַגַּב בֵּין הָרִאשׁוֹנוֹת מַגִּיעָה הַנְּמָלָה מִצְטַעֶרֶת, לֹא שׁוֹתָהּ , אֲנִי בִּגְמִילָה המטרה היא דידקטית ובאה מתוך בתי הסיפור השירי להסביר מה קורה לבעלי החיים במצב טבעי. הנמענים הם ילדים ובני נוער שאליהם נחשפת עלילה סיפורית עם רמזים מודרנים כמו הודעת SMS, להראות שהעלילה הסיפורית קורמת עור וגידים לפני עינינו. הסיטואציה הסיפורית מתארת הכנות לפני מסיבת הגג המפורסמת ביער הרוחש חיים. אלא ששם אין הגבלה של שעות, המסיבה יכולה להתרחש כל הלילה ואין מי שיתלונן בפני משטרת היער. מה שלא קורה במציאות האנושית, תמיד ימצא מישהו שהמוזיקה תפריע לו. תמיד תהיה הגבלת רעש. עוד מפריע לי שיש אילוצי חריזה. בבית סיפורי שיש ארבעה טורים שיריים קצרים מופיעה שורה ארוכה כדי לשמור על החרז של המילה. אין הקפדה על צליל אך יש הקפדה על שימוש בחרז. בסיפור השני יש שמירה על צליל וחרוז ויש זרימה סוחפת ומרתקת של עלילה. לא מצאתי שם משחקי מילים, אך מצאתי סיפור שירי מוקפד בצליל חרוזי המנעים מנעדים של צלילי הד (הומופונים): "אֲנִי זָקוּק לְנֵס קָרָא הָעֲטַלֵּף עוֹד שְׁנִיָּה וַאֲנִי מִתְעַלֵּף מַה כְּבָר יֵשׁ פֹּה לְהַצִּיעַ, לַעֲגָהּ הָאִיגוּאָנָה טוֹב, שֶׁיִּהְיֶה כָּרָגִיל, כּוֹס תֵּה עִם נַעְנַע (מתוך יום ספורט) בסיפור השלישי "כוכב נולד" בולטים ההומור והשעשוע משרטטים על פני חיוך והנאה. הִתְכַּנְּסוּ הַחַיּוֹת וְהִדְלִיקוּ מְדוּרָה חָגְגוּ אֶת יוֹם הֻלַּדְתָּהּ שֶׁל הַדְּבוֹרָה הַיַּלְדָּה, לֹא יְאַמֵּן, חוֹגֶגֶת עָשׂוֹר לַדַּבּוּר שֶׁמְּבָרֵךְ, אֲבוֹי, קוֹל שֶׁל מַסּוֹר... ובסיפור הרביעי "יום שגרתי", הוא גם סיפור האקספוזיציה המעגלי שהם פתיחה וסיום מעגליים וְאִם חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁהַחַיּוֹת רַק מְבַלּוֹת אִם רוֹצִים אַתֶּם לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת בַּסִּפּוּר הַזֶּה תִּלְמְדוּ מְעַט עַל הַשִּׁגְרָה וְתִרְאוּ שֶׁהַחַיִּים בַּיַּעַר דּוֹמִים לְחָיֵי עֲיָרָה אֶל הַיַּעַר מַגִּיעַ רוֹפֵא פַּעַם בְּחֹדֶשׁ מְדַבֵּר בִּשְׂפָתָן כְּמוֹ הָיְתָה שְׂפַת קֹדֶשׁ הַלְּבִיאָה וְהַחִפּוּשִׁית מַשְׁלִימוֹת הַכְנָסָה כְּאַחֲיוֹת הַתּוֹר אָרֹךְ, לְמִי אֵין בְּעָיוֹת". מן הדברים האמורים תובן המשמעות הצלילית של הסיפור השירי. החזרה על צלילים מקבילים או זהים מביאה את הילדים לחיקוי וחזרה מילולית וגורמת להם הנאה גדולה,המלווה בביטחון של פגישה מהמוכר מעולמם. באופן טבעי ילדים חושבים על מילים בזוגות, הן מצד משמעותן (הקבלה או ניגוד) והן מצד צליליהן. החרוזים שבסופי השורות מפנים את תשומת לבם של הילדים "הקטנים והגדולים" אל הצלילים החוזרים. הטור השירי (השורה בבית שירי) מרכז בתוכו את המשמעות של הבית השירי כולו. הטור השירי נקלט בלב השומע והמאזין טוב יותר, בין אם המאזין הוא מבוגר הקורא את הסיפור השירי הזה ובין אם הוא ילד הקולט את השיר מפיה של אמו או הגננת בגן הילדים. החרוז מבליט את הערך המוסיקלי שבמילים, אך במיטבו הוא אוצר בתוכו רעיונות וחוויות מרכזיים בשיר. למילות החרוז יש הרמוניה של צליל ומשמעות ואת כל אלה מצאתי בספר הילדים הזה.שדרך אגב אינו ממוספר ואינו מפוסק עם נקודה בסיומי הבתים השיריים ויוצר גלישה בקריאה שלא נפסקת, כי אין מה שיעצור אותה ומזל שהסיפורים הם ארבעה ולא יותר מזה, כי זמן לקחת אויר לא היה. חריזה צמודה השומרת על חרז צלילי וקליט, שורת על אחדותו של הספר ועל המבנה הצורני שלו הנשען על חיי השגרה של בני-האדם. ראיינתי את רמי קרדה מחבר הספר: 1. מי אתה רמי קרדה ומה הנגיעה שלך לספרות ילדים? רמי קרדה מחייך ואומר:". אז ככה. אני רווק בן 49. נולדתי בקיבוץ ניר-עם ובהיותי בן 3 משפחתי עברה לבאר-שבע בה גדלתי. אבי נפטר בהיותי בן 8 לאחר מחלה קשה. אמי עבדה כגננת ויש לי אחות צעירה ממני בשנתיים. לאחר הצבא עברתי לגור בתל אביב ושם התוודעתי למשחק הברידג'. עד מהרה הפך ההובי למקצוע, בו אני עוסק כל חיי הבוגרים ( מנהל מועדון הברידג' בכפר-סבא, מורה לברידג' ושנים רבות, עד לפני מספר שנים, עיתונאי ברידג'). לפני 17 שנים עברתי להוד השרון בעקבות חברים (חשוב להמשך) ומאז אני פה. אני מאוד אוהב לקרוא וחוטא פה ושם בשירים (די עצובים שכאלה - אבל לעניות דעתי לא ברמה גבוהה). ה'נגיעה' היחידה שלי לספרות ילדים היא קריאה ( החל מגיל צעיר יש לומר).. 2. "החיים ביער- הסיפור האמיתי" איך נולד הספר? סיפורו של הספר מרתק... בפגישה עם עלמת-חן ששמה גילי, ביודעה שאני אוהב את לאה גולדברג, שאלה אותי אם קראתי את 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג. לא ממש זכרתי (קורה) והיא הציעה לי לקוראו. וכך היה. ימים ספורים לאחר מכן, כמו באגדות, קמתי בבוקר, ניגשתי לשולחן העבודה שלי והבתים הראשונים של הסיפור 'מסיבת גג' יצאו להם לאוויר העולם. עדיין לא חשבתי על ספר (למרות שמכרותי טענו שישי לי כישרון ועלי לעשות משהו בנדון) ורק לאחר סיומו של הסיפור הראשון הבנו ידידה קרובה שלי ששמה ורד ואני, שיש לנו חומר לספר. או אז נולדה הקונספציה והספר הושלם. פניתי לבת של חברים שלי, נערה מוכשרת בת 15, ששמה מור, והצעתי לה לאייר את הספר. לאחר היסוסים היא נאותה ואז פניתי לאישה של חבר אחר - מיכל (סיפורם של 3 חברים שגדלו בבאר-שבע וחיים כעת בהוד השרון), שהיא מעצבת גראפית בכירה וכך הושלם הפאזל. ספר חברי-משפחתי שכזה. הספר הושלם לפני שבוע הספר (כיעד) והחלטתי היתה להפיק את הספר בכוחות עצמי ולא פניתי להוצאה לאור כלשהי". 3. מאין השליטה על הצבעוניות של השפה? שאלה שקצת קשה לי יהודית להשיב עליה. אגב, מעולם לא כתבתי על חיות או לילדים, והאמת שגם אותי הספר מפתיע. לחרוז אני בהחלט אוהב. אני מתאר לעצמי שהאהבה הגדולה שאני רוחש לשפה העברית, הן למילה הכתובה והן למושמעת, חלחלו עם השנים. מעולם לא למדתי כתיבה או השתתפתי בסדנאות, ערבי קריאה, הרצאות שקשורות לנושא (לצערי כמובן). 4. מה המסר של הספר? שאלה נהדרת יהודית. אני מוכרח להודות שבספר זה הנחתי למלים להוביל אותי. היום אני מבין טוב יותר שהספר הזה הוא אני. השנינות, ההומור, השפה, האהבה והתקווה לחיים טובים יותר. אני חושב שהפתיח של הספר עונה לדעתי בצורה הטובה ביותר על שאלתך. מסכימה...?