עם מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לשר המשפטים צפיתי את מסע הוונדטה שלו בבית המשפט העליון, בצד העובדה שהוא מקדם רפורמות חשובות וחיוניות. הבעיה היא שהמניעים שלו מכתיבים את סדר העדיפויות ולא בהכרח טובת המערכת. מה שלא צפיתי הוא שהממשלה הנוכחית תחזיק זמן רב כל כך. כאשר הוא מונה לתפקידו הממשלה נראתה על סף התפרקות. כעת כלל לא ברור אם אפילו ועדת וינוגרד מסוגלת לערער אותה. ההכרזה של מפלגת העבודה על פשיטת רגל בפועל, תיתן לה את התירוץ הדרוש שלא לפרק את הקואליציה וללכת לבחירות.
מה שעוד התברר הוא שגם אדם אטום ומנוכר יחסית כמו פרידמן מבין שהוא לא יכול להילחם נגד כולם כל הזמן; יתכן מאוד שגם הובהר לו מצידו של ראש הממשלה אולמרט שהוא מקבל יד חופשית במאבקו לרפורמות במערכת המשפט אבל שלא יתעסק עם שס. אז הוא כנראה החליט שהוא יפקיר לחלוטין את האגף הדתי-חרדי שממילא איננו מזיל דמעה על כל פגיעה במעמד בית המשפט העליון בפרט ומערכת המשפט בכלל.
את האות למכירת החיסול לחרדים נתן פרידמן כאשר אפשר לשס ולחרדים להשלים את ההשתלטות שלהם על מערך בתי הדין הרבניים; וכמיטב המסורת של יהופיץ ו"בויבעריק" זה כלל מינוי וקידום של בנים של ואחים של ומקורבים של, והכל על חשבון משלם המיסים הישראלי. קודמו גם דיינים הידועים בגישה הקשוחה והמפלה שלהם כלפי נשים. נכון שתופעות של נפוטיזם וכרוניזם אינן ייחודיות, לצערנו, למגזר החרדי. שנים של העדר ביקורת ציבורית וחוסר שקיפות הדביקו בסיאוב הזה את מערכת המשפט. לכן גם הרפורמות כל כך חשובות, בלי קשר למניעים האישיים של השר. אבל זו לא סיבה להשאיר את הגועל נפש הזה במערכת בתי הדין הרבניים שגם הציבור הרחב נזקק באונס לשירותיה.
ואולם עתה עבר השר פרידמן את הגבול ומתוך התרפסות לשס הוא נכון לפגוע בזכויות קניניות מפורשות שהוכרו על-ידי מערכת המשפט, ולהחזיר את הגלגל עשרות שנים אחורה; מדובר בחוק הירושה החדש המיועד לעבור בקרוב בכנסת במסגרת חקיקת ה"קודקס האזרחי" המלא הכולל עידכון שורה ארוכה של חוקים לתנאים של ימינו.
בחוק הירושה מוכרים זכויות של ידועים וידועות בציבור של בני זוג שהלכו לעולמם, ואולם לשון החוק מדברת על "איש ואישה". בשנת 2004 נתן בית המשפט המחוזי בנצרת החלטה תקדימית והרחיב את ההכרה גם על בני זוג מאותו המין. כבר שם ציינתי שאף כי התוצאה ראויה וצודקת, הכרה בזכויות כאלה היא מתפקידו של המחוקק. ואכן, ועדה ציבורית שעסקה בתיקון חוק הירושה, בראשות השופט העליון ((בדימ.)) טירקל, אדם בעל השקפות ואורח חיים מסורתי-דתי, המליצה על שינוי המונח "איש ואישה" למונח הכוללני יותר "בני זוג", מתוך הכרה במציאות החיים שבה ישנם בארץ אלפי תאים משפחתיים חד-מיניים.
ראוי להדגיש כי הכרה בזכויות סוציאליות וקניניות של ידועים בציבור, אינה בהכרח מתן "תעודת הכשר" לאורח חיים כזה או אחר, אלא הכרה במציאות בדיעבד. הלא ישנם עדיין אנשים רבים שרואים גם בחיי בני זוג "איש ואישה" ולא רק איש ואיש או אישה ואישה "חיים בחטא". הכרה בזכויות קניניות כמו זכות הירושה היא לא רק אינטרס לגיטימי של הנוגעים בדבר אלא גם אינטרס ציבורי חברתי וכלכלי מובהק. שלילת זכויות קניניות לפי חוק הירושה כאשר בדרך כלל מדובר באנשים קשישים - תעביר למדינה את הנטל הכלכלי לדאוג לשארים האלה.
והנה מתברר כי השר פרידמן נכנע ללחצם של אנשי שס והחליט להגיש את החוק המחודש לכנסת תוך השארת הנוסח המקורי של "איש ואישה" ולא שינויו למונח "בני זוג" כהמלצת הוועדה הציבורית.
כשנודע הדבר ופורסם בעיתונות השבוע טענו פרידמן ומקורביו כי החוק לא ישנה דבר וכי עדיין הפרשנות תהיה נתונה לבתי המשפט. זוהי טענה מתממת וכוזבת והיא חמורה במיוחד כשהיא באה מצד אנשי מקצוע;
הסבר קצר למי שאינו מצוי ברזי תורת המשפט: כשבית המשפט בא לפסוק אם להחיל חוק מסויים על מושא שאיננו כלול בו עליו להחליט ראשית כל אם מדובר ב"לקונה" או ב"הסדר שלילי"; לקונה - הכוונה לשכחה, השמטה או מצב דברים שלא היה מוכר או ידוע בעת חקיקת החוק. הסדר שלילי כשמו כן הוא: מצב בו המחוקק החליט במודע שלא לכלול מושא מסויים בחוק. במקרה של הסדר שלילי, אין מקום שבית המשפט יכנס לנעליו של המחוקק. בית המשפט בנצרת שהחליט על החלת חוק הירושה על ידועים בציבור הגיע למסקנה שהמחוקק בשנת 1964 עת נחקק חוק הירושה לא היה מודע למצב של ידועים בציבור מאותו המין ולכן מדובר ב"לקונה" ויש להרחיב את הגדרות החוק ולהתאימו למציאות חיינו. הגישה הזו, אגב, התקבלה על-ידי היועהמ"ש לממשלה מני מזוז שהורה לא לערער על פסק הדין החדשני הזה.
כשבית המשפט בודק את כוונות המחוקק הוא בודק בין היתר את ההליכים שקדמו לחקיקת החוק; השארת הנוסח המקורי בחוק החדש כמו שהוא ודחיית ההמלצה של הוועדה הציבורית משמעותה ברורה: הסדר שלילי. שום בית משפט אזרחי לא יוכל להתעלם מהעובדה הזו.
נכון שחוק הירושה הוא ברירת מחדל שניתן להתנות בצוואה על רוב סעיפיו; אבל החוק הזה לא בא להגן על אנשים משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות. אני בטוח שאנשים כמו דנה, בתו ראש הממשלה אולמרט, ידעו להסדיר את עניניהם כהלכה. החוק בא להגן על החלשים, על אלה שחיים בפריפריה כמו אלה שעניינם נדון בפסק הדין הוא בנצרת, ועל אלה שמטעמים שונים לרבות דעות קדומות ואמונות טפלות אינם עורכים צוואה.
העובדה שפרידמן ואולמרט, למען שמירה על שלום הקואליציה מוכנים להקריב זכויות קיימות של מגזרים חלשים שבחלשים, צריכה להרים דגל שחור לפני כל אדם עם טיפת מוסר והגינות אנושית. זה מצטרף לתגובה הממשלתית הרפה לחילול אחד הערכים החילוניים המקודשים ביותר: זכר החללים וכבוד משפחותיהם, בהבל פיו של מנהיגה הרוחני של שס.
ואם הרפורמות החיוניות במערכת המשפט שנדחפות על-ידי השר פרידמן, הן אולי הצידוק היחיד שעוד ניתן למצוא בממשלה האיומה הזו, הרפורמות יכולות לחכות וצריך לשלוח את הממשלה הזו לכל הרוחות - ויפה שעה אחת קודם.
