הרכבב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי גזרו (יום ד', 15.09.10) שלושה חודשי מאסר בלבד על אישה בעלת עבר פלילי מכביד ועבירות אלימות קשות - בשל התעללות מזעזעת בבעלי חיים חסרי ישע.
על-פי כתב האישום השליכה סבטלנה קוגן את כלביה - בעת שהייתה שיכורה - מן הקומה הרביעית, וכאשר כלבתה - מתוך נאמנות האופיינית לכלבים - שבה הבייתה, השליכה אותה שוב מן החלון. העונש המגוחך שהוטל עליה עומד בניגוד גמור לרטוריקה הנעלה שבה הסביר בית המשפט מדוע אסור להתעלל בבעלי חיים, תוך ציטוט מדבריו של השופט בדימוס
מישאל חשין:
- "... תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בליבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר ההגנה. צווינו מלידה להגן על החלש ובעלי החיים הם החלשים. בעל חיים ליד אדם הוא כילד תמים וחסר הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה - כמוה כילד - הינה תמימה אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עימו"...
השופטת
רות אבידע מביאה מדברי ההסבר להצעת
חוק צער בעלי חיים, התשנ"ב - 1992 ולפיהם "חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני האדם, אלא גם ביחסה לבעלי חיים". לשיטתה "חובה עלינו, כבני אדם, להגן על בעלי החיים עימם אנו חולקים את עולמנו - והדבר נכון הן לגבי חיות הבית והן לגבי חיות הבר".
אולם - לשיטתה של השופטת רות אבידע ההגנה על בעלי החיים אינה כוללת עונשי מאסר מרתיעים לבעלי החיים, או עונשי מאסר כלל. לשיטתה - עקב חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות - ארבע שנים - הן משום שהנאשמת ריצתה בנתיים עונש מאסר בגין תקיפת אישה אשר קיימה יחסי מין עם בן זוגה, והן משום שסניגורה ביקש שוב ושוב לדחות את הדיון בעניינה - אין להשית עונש מאסר על הנאשמת, אלא אך ורק עבודות שירות, וזאת חרף דברי שירות המבחן כי אין בה שמץ של חרטה. או כדברי השופטת:
- "....מעשיה של המשיבה מזוויעים ומעוררים חלחלה. המשיבה השליכה את הכלבים שגידלה בביתה במהלך מספר חודשים, מחלון דירתה בקומה הרביעית. את הכלבה הבוגרת, שכנראה בשל רגש הנאמנות שכה מפותח אצל הכלבים שבה לבעליה, השליכה המשיבה פעם נוספת מהחלון. אלמלא מעבר הזמן, ולמרות שהמשיבה אף היא תרמה למעבר הזמן, היה דינו של הערעור להתקבל במלואו, היינו שהיינו מטילים על המשיבה עונש מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח. משחלפו מאז ביצוע העבירות מעל לארבע וחצי שנים, ולנוכח המלצת שירות המבחן, לא בלב קל החלטנו שלא למצות הדין עם המשיבה. מה עוד, שכידוע, אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין"..
למרבה המזל, "הגנה" זו על בעלי חיים אשר אינה כוללת עונשי מאסר למתעללים אכזריים, נותרה בדעת מיעוט, ושני החברים הנוספים בהרכב - השופטת
ורדה מרוז והשופט יורם צלקובניק סברו כי יש להשית על הנאשמת עונש מאסר - אלא מאי - תוך הסתמכות על רף הענישה המקובל במקרים דומים - מסיקים השופטים כי הגם ש- כדברי השופטים - בעל חיים הוא כילד חסר הגנה - יש להשית על הנאשמת שלושה חודשי מאסר בלבד. לציין - כי כלב אחד מת עקב השלכתו מן החלון, והכלבה הנוספת - דיממה שעות ברחוב עד ששכנים מצאו אותה, וכל רגליה האחוריות רוסקו.
