מאמרו של טומי לפיד, שר המשפטים לשעבר וחברו האישי של אולמרט - גרם לסערה זוטא בתקשורת ובין הפוליטיקאים בכנסת ומחוצה לה.
ח"כ אורלב - הזדרז להגיש הצעת חוק מיותרת פופוליסטית, מגמתית, ללא בדיקה משפטית מעמיקה, לא הגיונית, ללא השקעה מחשבתית משפטית, רק כדי לנצל את הגל הפוליטי הגואה, ולגלוש לעבר מטרה של הפלת הממשלה. שהרי מה שאומר ח"כ אורלב - שכל פתיחת חקירה נגד ראש ממשלה תחייב את נבצרותו לתקופה של שלושה עד שישה חודשים עם הודעת היועץ המשפטי לממשלה.
יוצא מכאן, שלתקופה של עד שישה חודשים יהיה צורך למנות מ"מ ראש ממשלה. ומה לגבי האפשרות שהמ"מ לא רואה עין בעין את מדיניות ראש הממשלה ואת הקו המדיני שהוא מוביל, לדוגמא ציפי לבני. האם היא תוכל לשנות את המדיניות, לעכב אותה, לבטל אותה או לחבל בה, ומה לגבי חוזים שנחתמו או שעומדים להיחתם, אמנות, וועדות וכו'. כל האפשרויות נכונות ומה לגבי האפשרות שתוך שלושה - שישה חודשים החקירה לא תסתיים, ראש הממשלה נבצר, חוזר לתפקידו, זהו מצב בלתי נסבל, בלתי הגיוני ואנטי חוקתי הפועל נגד היציבות הממשלתית. מדובר בהצעת חוק - המבטלת את העיקרון הקונסטיטוציונית של "חזקת החפות" - דבר שהוא בלתי נתפס בלתי חוקי, ובלתי תקף.
ללמדך שפוליטיקאים ואינטרסנטים למיניהם, ימציאו דרכים יצירתיות כדי לנגח ולהדיח ראש ממשלה מכהן - הנהנה מרוב יציב בכנסת.
נכון, שתפקידה של האופוזיציה להפיל את הממשלה המכהנת, אבל חקיקה וחוק יסוד באים כדי ליצור יציבות והמשכיות לפעילות ממשלתית ומדינית, לרבות קשרי חוץ עם מדינות העולם לא עבור ממשלה אחת ספציפית אלא עבור מדינת ישראל, כחברה בחבר העמים.
המודל הצרפתי - עובד יפה עבור הצרפתים. יתכן שמקורותיו - בעקרונות היסוד של המהפכה הצפתית, עקרונות הפרדת הרשויות והסגידה לאליטות שהיתה בצרפת משך שנים רבות.
העובדה שהציבור הצרפתי לא רואה, למשל בניאוף מצד אנשי השררה לרבות הנשיא, כעבירה מוסרית המחייבת הדחה או התקפה ציבורית. התקשורת הצרפתית שתקה משך שנים כאשר הנשיא מיטרן ניהל פרשיית אהבה מחוץ לנישואין, כולל בת לא חוקית, וכנ"ל יחס זהה למנהיגים נוספים ושרי ממשלה.
"המודל הצרפתי" לפיו יש חסינות לנשיא בשעת כהונתו מחקירה פלילית - עובד עבור הצרפתים גם אם הנשיא מכהן שתי קדנציות לאמור 14 שנה. המודל הזה - לא טוב ליהודים, לא מתאים לאופי הלאומי ולא מקובל ברוב מדינות אירופה לרבות ארה"ב.
להזכיר - הנשיא קלינטון בתקופת כהונתו נחקר בפרשת לוינסקי, ולא נדרש להתפטר או להצהיר על נבצרות זמנית. ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר נחקר בזמן כהונתו ולא נדרש להשעות את עצמו. באיטליה, ניסה הנשיא ברלוסקוני להעביר חוק נוסח צרפת על חסינות הנשיא בזמן הכהונה, אך הוא נבלם ע"י בית המשפט העליון ולא הגיע לכדי חקיקה.
כל המצדדים במצב הקיים ואלה החושבים שיש מקום לשינויים בדעה אחת, שראש ממשלה אינו מעל החוק - ושיש מקום לחקרו אם היועץ המשפטי לממשלה סבור כך ע"ס חומר ראיות מבוסס שבידו.
עו"ד רם כספי בראיון לגלי צה"ל אמר משפט חכם ויפה שכדאי לאמצו: "ראש ממשלה אינו מעל לחוק - אבל איננו גם מתחת לחוק". האווירה הציבורית שנוצרה סביב הפרשיות של אולמרט, בדרך שהן מוצגות, בצורה שהן מטופלות ע"י היועץ המשפטי והתקשורת, ההרגשה היא שראש הממשלה הוא מתחת לחוק.
החקירה לעניין הבית ברח' כרמיה יצאה מכלל פרופורציות, גם אם היא מחיבת חקירה כאשר על פניה היא לא נראית חמורה במיוחד, העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה מביע את עמדתו לפני שסיכם את החקירות בפרשיות אולמרט, הכמות הופכת לאיכות היא התבטאות לא מקצועית, לא אתית ויתכן שהיא פוסלת אותו מלטפל בכל החקירות בקשורות לראש הממשלה. פליטת הפה הספציפית אינה מקרית - וכך היה גם בעבר, כאשר טיפל בפרשת השר רמון, ובה הביע את דעתו האישית לפני מתן פסק הדין ע"י בית המשפט כאשר הגן על הגשת כתב האישום המפוקפק נגדו (למרות ההרשעה), תוך הפרת כללי "הסוב-יודיצה" ובניסיון להשפיע על בית המפשט לקבלת הרשעה.
אותו יועץ משפטי שסגר את תיק האי היווני נגד שרון ובניו, אותו יועץ שעם כניסתו לתפקיד הצהיר במסיבת עיתונאים שלפניו בפרקליטות היו מסמנים מטרות ואח"כ עושים סביבם מעגל, שלפניו היו מהירים על ההדק של הגשת כתבי אישום שלפניו היו מגישים כתבי אישום נגד אנשי ציבור כשלא היתה וודאות של 100% בהרשעה (והראייה רובם זוכו אחרי עינויי דין רבים), ואז הבטיח שאצלו המדיניות תהיה שונה.
המציאות הוכיחה את ההיפך, פרט לסגירת התיק האי היווני ונספחיו, היועץ מזוז חזר לדפוסי פעולה ישנים של הפרקליטות ובמיוחד גרירת חקירות והיסוס במתן החלטות לתקופות ארוכות ומתישות.
אחת הרעות החולות - היא התמשכות החקירות ומתן ההחלטות בפרקליטות, החקירות של פרשיות אולמרט הן הוכחה טובה לגישה פסולה זו והתוצאות הן בהתאם.
והשאלה היא - האם המצב הנוכחי לפיו ניתן לחקור ראש ממשלה בעת כהונתו על עבירות שעבר לפני היותו ראש ממשלה, הן סבירות נכונות שלא פוגעות בתפקודו המוסדי בהובלת והנהגת המדינה או שהן כן פוגעות ומפריעות ויש מקום לשינויים בחוק. לדעתי ניתן למצוא את שביל הביניים, בין המצב הקיים לבין המצב הרצוי.
לדוגמא: ניתן לקבוע בחקיקה, שעבירות שנוצרו תוך כדי הכהונה של ראש ממשלה והן מסוג פשע ומעלה יחקרו מיידית ללא דחייה לאחר הוראת היועץ המשפטי לממשלה. עבירות שנוצרו לפני המינוי לראש הממשלה והן אינו מסוג פשע ומעלה - יחקרו בתום הקדנציה.
בכל מקרה של חקירת ראש ממשלה - יש להגיע לכלל החלטה ראשונית, תוך שישה חודשים, מיום תחילתה, האם להמשיך בה, לסגור את התיק או לדחותה, לאחר תום הכהונה.
זהו השלד הבסיסי - עליו ניתן לבנות את ההצעה לתיקון החוק עם תוספות ווריאציות נוספות - ולהחילם גם על שרים. ברור לכולי עלמא - שראש ממשלה בזמן כהונה נתון בביקורת ובבדיקה בזכוכית מגדלת, לרבות תפקידיו הקודמים, כך שהפתח לתלונות על תפקודו, פרוטקציה, העדפת קרובים, מכרים, חברי מפלגה - הפיתוי לגביהם גבוהה והם לרוב גם מנוצלים.
אי לכך יש צורך בהכנסת שינויים, כדי לבלום מגמות שליליות, מבלי לפגוע בעיקרון של חוק אחד לכולם, לרבות ראש ממשלה, אך מאידך לאפשר לו, אם יש לו גיבוי פרלמנטרי, לנהל ולהוביל את המדינה במקסימום תנאים אפשריים לטובת בטחון המדינה ואזרחיה.
וכפי שאמרתי, חוק אחד לכולם, לכל ראשי הממשלה והממשלות בהווה ובעתיד. אך לא ליצור מצב שיהיו מתחת לחוק - בעינויי דין, בהתמשכות לא הגיונית של חקירות, בהדלפות שוטפות ומגמתיות, מכל הכיוונים, בהיסוס בהחלטות וביצירת האווירה עכורה המקשה על תפקוד וניהול ממשלה ומדינה.
