אורי קליין כתב מאמר בהארץ לפני מספר שבועות, בו עסק ברכילויות ישנות מהוליווד. השחקניות שהופיעו לצידו של קלארק גייבל בסרטים, כתב קליין, שנאו להתנשק עמו. מפיו של גייבל נדפו ריחות לא נעימים, וקליין, הבקיא בתגליות הרפואיות של הדור האחרון, משער שייתכן והסיבה היתה דלקת מעיים.
ואולם, באותו יום בו פורסם מאמרו של קליין, פרסם ה"לוס אנג'לס טיימס" גם הוא מאמר שעסק בקלארק גייבל, וגם הוא עסק בריחות הלא נעימים שנדפו מהפה של כוכב העבר. לפי ה"טיימס", הסיבה היתה פרוזאית ביותר. בגלל שנים של עישון כבד, איבדו שיניו של גייבל את צבען הלבן. השחקן התעקש משום כך על שימוש בציפוי שיניים זמני בסרטיו, והדבק בו השתמשו באותן שנים הפיץ ריח דוחה ביותר. אם כך, לא במחלת מעיים מדובר, וגם לא באדם המזניח את שיניו, אלא בתוצאות השימוש בדבק מהדור הראשון. דיווחו של אורי קליין, אם כך, לא היה האמת כולה, אלא אמת חלקית.
סיפור כזה, ואחרים שכמותו, גורם לי להירתע כשבר-שיחה מדבר על "אמת אבסולוטית". כביכול, קיימות אמיתויות כאלו והן שקובעות את סדר היום בפוליטיקה, בחינוך, ואפילו בכלכלה. אנשים שבעניינים אחרים הם הגיונים, סבירים ומיושבי דעת מוכנים לצאת למלחמה בשם האמת המוחלטת, האבסולוטית ושאינה מוטלת בספק שלהם. כל מי שלמד חשבון אינטגרלי יודע ש"האמת" שלמדנו בכיתה א', (1 + 1 = 2), אינה בדיוק אמת לאמיתה ושניתן לספק תשובות אחרות. נסה לספר זאת למי שמאמין באמת מוחלטת ותקבל, במקרה הטוב, מבט תמיהה. הכיצד ניתן לפקפק באמת מוחלטת?
משום מה, אנו נוטים להאמין שכל מה שהופיע בבחינות הבגרות הוא אמת לאמיתה. בספרי ההיסטוריה שלנו, כדוגמה, מופיעות גזירות ת"ח-ת"ט כהתקפה קוזקית, בניצוחו של בוגדן חמלניצקי, על הקהילות היהודיות של אוקראינה. לפי אומדנים שונים המופיעים בספרים אלה רצחו הקוזקים תוך שנתיים (1648-1649) בין מאה אלף וחצי מיליון יהודים.
לאוקראינים ולפולנים יש זיכרון שונה. הם זוכרים את אותן שתי השנים כמרד הקוזקי הגדול, בו ניסתה אוקראינה להסיר את עול הכיבוש הפולני (ואיתו את עול הכנסייה הקתולית, בה לא הכירו בני אוקראינה, שהשתייכו לכנסייה הפראבוסלבית). במרד נהרגו מאות אלפי פולנים, אלפי כמרים קתולים, ויהודים שהיו בני בריתם של הפולנים. כמה יהודים? ההערכות הראשונות של מקורות יהודיים במאות ה-17 וה-18 היו שכשניים וחצי מיליון יהודים נרצחו בפרעות אלו. ב-1916 הוריד ההיסטוריון שמעון דובנוב את המספר והעריך שהמספר האמיתי היה כנראה בין מאה אלף וחצי מיליון. הערכה זו מופיעה ברוב ספרי ההיסטוריה.
ואולם, ב-2003 חלה הורדה נוספת במספר. ד"ר שאול שטמפר מהאוניברסיטה העברית עבר על נתונים דמוגרפים מאותה תקופה ומצא שב-1648 חיו באוקראינה לא יותר מ-40,000 יהודים, ושכמחציתם נהרגו בידי גייסותיו של חמלניצקי. את זה שגזירות ת"ח - ת"ט גרמו לטראומה בלתי-נשכחת בזיכרון הקולקטיבי היהודי - בכך אין ספק. אך המרחק בין 20,000 קרבנות ושניים וחצי מיליון הוא תהומי.
האמת האבסולוטית התורנית בה אנו עוסקים היום היא קיומו - או אי-קיומו - של העם הפלשתיני. לאלה מאיתנו השוללים קיומו של עם זה זוהי אמת אבסולוטית ובלתי ניתנת לשינוי, שעבורם אינה שונה מאמיתות האקסיומה ש- 1 + 1 = 2. למזלנו, מתרבה מספרם של אלה שמבינים שבכל "אמת" קיימת מידה מסויימת של סטיה מותרת.
