בני אברהם היה אחד משלושה חיילים שנלקחו בשבי על-ידי ארגון חיזבאללה בשנת 2000, בעת שסיירו לאורך הגבול עם לבנון באזור הר דב. ימים ספורים לאחר חטיפתם, נפוצו בישראל שמועות על מעורבותם לכאורה בסחר בסמים ונטען כי עצם הימצאותם באזור החטיפה נבע מפעילות בלתי חוקית שבה היו מעורבים. לטענת בני הזוג חיים ועדנה אברהם, הוריו של החייל המנוח בני אברהם, השמועות נפוצו בשל ידיעה שפורסמה באתר "עניין מרכזי" של העיתונאי רמי יצהר.
בשנת 2004, לאחר שגופת בנם הוחזרה במסגרת עסקת שבויים, הגישו בני הזוג אברהם תביעה נגד יצהר, נגד חברת אטרקציה, המוציאה לאור של האתר, ונגד חברת
אינטרנט זהב, ספקית האינטרנט של האתר, בטענה לפרסום לשון הרע. הזוג אברהם דורש פיצויים בסך 3 מיליון שקל. ביום חמישי האחרון, למעלה מעשר שנים לאחר שבנם נלקח בשבי ויותר משש שנים לאחר הגשת תביעת לשון הרע, הגישו בני הזוג אברהם את תצהיריהם לבית משפט המחוזי בתל אביב.
"בשל הדאגה הרבה אשר קוננה בלב המשפחות לשלומם של ילדינו, לא דאגנו לשמור את העתק כתבת האינטרנט המקורית אשר פורסמה על-ידי הנתבע 1 באתר האינטרנט", מסביר
חיים אברהם בתצהירו את הנסיבות לכך שאין בידיו העתק מהפרסום המכפיש, לטענתו. בהמשך התצהיר מצטט אברהם מתוך תוכנית הרדיו "דוקומדיה", בהגשת
מתי גולן, ששודרה ימים ספורים לאחר החטיפה ועסקה בין היתר בכתבה שפורסמה ב"עניין מרכזי". יצהר עצמו התראיין בתוכנית על הפרסום.
"האם עסקו החיילים החטופים בהברחת סמים מלבנון", הקריא גולן באותה תוכנית את כותרת הכתבה שפורסמה ב"עניין מרכזי", כך על-פי התצהיר שהוגש לבית המשפט, לפיו גולן גם הקריא את המשפטים הבאים מתוך הפרסום ב"עניין מרכזי": "למרות הרגישות הרבה של הנושא אין מנוס מהעלאת הסוגיה המטרידה הן את כוחות הביטחון והן את המשפחות... בימים אלה מתנהלת חקירה המתבססת בעיקר על בדיקת מקורות מודיעיניים כדי לנסות לברר האם עסקו השלושה בפעולות הברחה משטח לבנון לישראל. יצוין כי בשלב זה אין שום הוכחה ממשית לכך".
אברהם מצהיר כי "הפרסום השפיל, פגע וביזה את החיילים ומשפחותיהם" וטוען כי "לא מן הנמנע כי הנתבע 1, היה מונע מדעות קדומות בקשר למקומות המוצא של כל אחד מן החיילים". בתצהירו טוען אברהם כי "בעקבות כתבה שקרית זו החל גל שמועות להתרוצץ ברחבי האינטרנט, ומשם גלש לכל ערוצי התקשורת הנוספים [...] הנתבע הציג את החיילים בצורה מבזה, תוך שהתסיס את הציבור והביא לכעס גדול [...] למרות כל ההכחשות המאוחרות אשר הובאו בכלי התקשורת, שניסו לתקן ולו במעט את הנזק הרב שגרם הנתבע בדבריו שלוחי הרסן, המשיך הנתבע במעשיו, ובחוצפתו הרבה טען כנגד הכחשה זו [...] המעיט וזלזל בערכה עד כי המאזין הסביר, סבר מיידית כי צה"ל מנסה 'לטייח' ו/או 'להעלים עובדות' מהותיות מעיני הציבור כולו" (ההדגשה בציטוט זה וההדגשות שלהלן, במקור).
בתצהירו של אברהם, החוזר בחלקו הגדול על
כתב-התביעה של בני הזוג, מביא האב השכול גם מדברי יצהר בתוכנית של גולן. "אני בכוונה כותב שאין הוכחה", מצטט אברהם את הסברו של יצהר באותה תוכנית. בהמשך הראיון ל"דוקומדיה" אמר יצהר: "לא אמרתי שיש שם קשר לסמים. אמרתי שהעניין נבדק ע"י הצבא והמשטרה. זו עובדה ומן הראוי שעם ישראל ידע שיהיה עליו לשחרר עשרות או מאות מחבלים כתוצאה מפעילות מסוימת [...] אלו העובדות כפי שהן. אפילו לא רמזתי שזה קשור לסמים".
רון כתרי, דובר צה"ל דאז, השתתף אף הוא בתוכנית של גולן והכחיש את הפרסום שהופיע ב"עניין מרכזי". שני תצהירים, של גולן ושל כתרי, הוגשו ביום חמישי לבית המשפט ובהם מאשרים השניים את הטקסט בתמלול קלטת התוכנית מאותו יום. גולן מציין בתצהירו כי הקריא את הקטעים מהכתבה שפורסמה ב"עניין מרכזי" ישירות מהאתר. עוד מצהיר גולן כי "הזמנתו של רמי יצהר לראיון נעשתה על-ידי מפיקת התוכנית, הגב' רוית לוי, תוך שנאמר לרמי יצהר כי הינו עתיד להתראיין ספציפית ביחס לכתבה שפורסמה על ידו. המפיקה אמרה לי שהוא נענה ברצון, אפילו בהתלהבות".
אברהם מספר בתצהירו על הרגע שבו נודע לו על הפרסום באתר "עניין מרכזי". היה זה במהלך חג הסוכות, ימים ספורים לאחר חטיפת בנו. אברהם ישב עם אשתו בסוכה ושוחח עם מבקריו כאשר קיבל שיחת טלפון מקרוב משפחתו, גרשון גרשון. הלה שמע ברדיו את
אלכס אנסקי מדבר על הפרסום שהופיע באינטרנט.
בתצהיר נפרד שהוגש לבית המשפט מטעם קרוב המשפחה, מתאר גרשון, שבעת המקרה היה מנהל מחלקת ענייני היום בטלוויזיה החינוכית, כיצד שמע את השידור של אנסקי, יצר קשר עם עורכת התוכנית "תיק תקשורת" בינה לוז, קיבל ממנה את מספר הטלפון של השדר ויצר עמו קשר. לאחר שוידא את הפרטים התקשר לקרוב משפחתו, דיווח לו על הפרסום ומסר לו את מספר הטלפון של אנסקי.
"ידוע לי כי טרם הפרסום מטעם הנתבעים, לא התנהלה ולא היה כל מקום לנהל כל חקירה בנושא מעשיהם של החיילים במיקום הסמים, ע"י גורמי הצבא והמשטרה", מצהיר אברהם וטוען כי הפרסום באתר "עניין מרכזי" עלה לרשת מבלי בדיקה של הטענות שנכללות בו.
בהמשך תצהירו כותב אברהם: "פרסום זה גרם נזק אדיר וכאב לב נורא [...] הפרסום גרם לי ולבני משפחתי ביזוי, השפלה פומבית, עוול ונזק ממשיים וכבדים. הפרסום הבולט, הלא-נכון, יישאר חקוק בתודעת הציבור, ואין אדם אחד אשר נכח במדינה באותה עת, שלא מודע לפרשייה נלוזה זו, אשר תיחרט בזיכרונות לדורי דורות. [...] בתאריך 15.10.00, היום בו עמדו דברי הנתבעים כחרב מלובנת בלב המשפחות, לקיתי בליבי, והובהלתי ע"י משפחתי בלוויית קצין הקישור, מר צביקה הורוביץ, למרפאת מטכ"ל בקריה בתל אביב, ומשם אל בית החולים איכילוב בתל אביב".
בתצהיר נפרד שהגישה עדנה אברהם לבית המשפט כותבת האם השכולה: "אני עצמי שבורה ומדוכאת כתוצאה מן הרבב שנדבק בשמו הטוב של בני ז"ל דווקא בעיתוי בו שמו הטוב היה כה חיוני וקריטי בקרב הציבור הרחב, ובעל השפעה על שלומו וגורלו".
אברהם מסביר את ההחלטה להגיש תביעת דיבה כך: "לאחר השבת הבנים, ולאחר שנתקלנו באינספור פניות מאנשים אקראיים ברחוב, שהביעו את דעתם בפנינו על ה'מחיר היקר' שמדינת ישראל שילמה על החזרתם של חיילים שעסקו בסחר בסמים, החלטנו בני משפחתי ואני כי נפעל למצות את הדין כנגד המעוולים,
"[...] אין לי ספק, כי מאבקנו לניקוי וטיהור שמם של החיילים, של בני ז"ל ושל בני משפחתנו, עתיד להימשך עד ליומנו האחרון.
חשוב לי לציין כי מאבקנו באותה מידה נועד להעברת מסר ברור לאנשי תקשורת בכלל ולעיתונאים מסוגו של הנתבע בפרט, לפיו, שמו הטוב של אדם איננו הפקר וכל פגיעה בלתי אחראית בו עלולה לגרום לו ולסובביו לנזקים קשים ובלתי הפיכים, כפי שאירע במקרה שלנו. על אחת כמה וכמה קיימת חשיבות למסר זה בעידן בו פרסומים שנעשים באינטרנט הינם מיידים, נגישים וזמינים לכל אדם, ודי בפרסום ולו של שבריר שניה בכדי לגרום לפגיעה הרסנית בשם הטוב". אברהם טוען עוד כך: "אין לי ספק כי אלמלי הפרסום השלילי, ניתן היה להציל את הבנים בעודם בחיים ואלמלי הרושם השלילי שנוצר בעקבות דברי הבלע של הנתבעים, ניתן היה לעשות להשבתם של הבנים כשהם עוד בחיים".
בתצהירו מתייחס אברהם לזמן הארוך שעבר מאז הגשת התביעה ועד למועד הגשת התצהיר ותחילת הדיון בתיק, ומאשים את הנתבע בעיכוב. אברהם מתאר כיצד הנתבעים
ביקשו תחילה לסלק את התביעה על הסף; לא הגישו כתב הגנה במועד, מה שהוביל למתן פסק דין בהיעדר הגנה; ביקשו
לבטל את פסק הדין הזה; ובהמשך
ערערו בפני שתי ערכאות ערעור, לרבות בית המשפט העליון, בבקשה לסלק את התביעה על הסף. רק בתחילת שנת 2010
דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור. "הנתבעים", כותב אברהם, "אשר ידעו כי עסקינן בתביעת לשון הרע, בה קיימת חשיבות רבה למומנטום, עשו כל שביכולתם כדי להרחיק את מועד הדיון בפרסום, ממועד פרסומו בפועל".
בדיון מקדמי שהתנהל בשנת 2005 אמר עורך הדין חיים כהן, בא-כוחם של בני הזוג אברהם, כי הוא מתנגד להצעת בית המשפט לגשת להליך גישור משום ש"הגעתי למסקנה שאם לא יענישו אותו [את יצהר, א"פ] כספית בצורה קשה ביותר, זה הדרך היחידה, זה יוריד אותו מהמקצוע שלו כעיתונאי".
בשולי הדברים ראוי לציין כי בכתב התביעה ובתצהיר שהגיש אברהם לבית המשפט מיוחסת אחריות, כאמור לעיל, גם לחברת אינטרנט זהב, ספקית האינטרנט של אתר "עניין מרכזי". בתצהירו כותב אברהם: "מעצם היותה הספק שעליו נמצא דומיין הנתבעת 2, העבירה ופרסמה לאחרים את הפרסום בו נמצא מסר לשון הרע. בכך ערכה הנתבעת 3 פרסום חוזר של דברי ההשמצה, ו'אימצה' את דברי הנתבעים, ולפיכך קמה לה אחריות שכן נראה כי פרסמה זאת בעצמה בתפוצה רחבה. הנתבעת 3 הייתה מודעת ו/או היה עליה לדעת את תוכן האמור בדומיין הנתבעת 2 ואף מילאה חלק פעיל בהעברת המסר לאחרים [...] על הנתבעת 3 היה לדאוג למערכת 'סינון' המידע אשר הושם ברשת, במיוחד כאשר הוצהר פומבית כי המידע שקרי; ועם זאת, טרם הוסר על-ידי מי מהנתבעים". גם בסוגיה זו יתבקש להכריע בית המשפט.
תצהיר הנתבעים אמור להיות מוגש לבית המשפט בתוך 45 יום.
