לנוכח האיום בצווי מניעה המרחף מעל ראשי המורים עולה במלוא חריפותה השאלה האם מחויבים המורים להישמע לצווים אלה או שמא מותר להתנגד להם. שאלה זו ניתנת לבירור מזווית משפטית טהורה, בכך איננו מוסמכים לעסוק ואיננו מתיימרים לעסוק. ואולם ניתן לעסוק בשאלה מתוך התייחסות לפן הפילוסופי –מוסרי-ערכי. מדיון כזה- איננו רשאים להתחמק. אנו מחויבים לתת דעתנו לסוגייה ולהשלכותיה.
משמעות הצווים היא, כי בית הדין מחייב את המורים לשוב ללמד. וכאן השאלה העולה מאליה: האם אכן אפשרי לחייב מורה ללמד? על-מנת להשיב על שאלה זו, נברר מהי דמותו של מורה בבית ספר תיכון בישראל נכון להיום.
מודל אחד של מורה הוא זה שאגדירו כ"טכנאי הוראה", הוא משמש גם קבלן או קבלן משנה של בחינות בגרות. ייעודו ברור – להיות מכשיר להנחלת ידע וליתר דיוק לדחיסת ידע לראשו של התלמיד. מדובר בידע קצוב ובפרק זמן קצוב. ידע זה אמור לסייע לתלמיד להצליח בבחינת הבגרות ובסוף התהליך כולו יזכה התלמיד בתעודת בגרות וישכח את כל הידע שצבר... מדוע? כי הידע הזה איננו רלוונטי כבר לתלמיד ואיננו רלוונטי לחיים... כך ממש נתפסים הדברים בעיני מורים ממודל זה ובודאי בעיני תלמידיהם.
ובכן, מה על מורה כזה לעשות בהינתן צווי המניעה? ברור מאליו, מורה כזה מחויב להישמע לצווים ולחזור לעבודתו הטכנית. אם לא יעשה כן – יאבד את זכות קיומו, שהרי לשם כך הוא נוצר. מן הראוי להוסיף כאן, שמודל זה של מורה הוא פרי ה"חזון" של ממשלת ישראל (לאו דווקא הנוכחית) שבמשך שנים הציבה את עגל הזהב המכונה "תעודת בגרות" במרכז ההוויה החינוכית והחברתית. בדרך זו משתעבדים המורים והתלמידים לעגל הזהב וכל ייעודם הוא לזון עגל זה ולטפחו.
מודל שני של מורה הוא המורה-המחנך. זהו מורה שייעודו לעצב בני אדם. הוא שואף להפוך תלמיד "בוסרי" לאדם חושב, פעיל, ביקורתי, יוצר, אחראי, אכפתי ותורם לעצמו למשפחתו ולחברה. מורה כזה מחנך מכוח אישיותו, מעצם נוכחותו, מכוח היותו הוא עצמו. מורה כזה הוא למעשה סוג של אמן הפועל מתוך דחף פנימי עמוק, מתוך רצון עז ומתוך אהבה. תעודת בגרות איננה עבורו יעד מרכזי, אלא יעד משני. התורה שהוא מנחיל לתלמידיו איננה אוסף ידיעות לטווח קצר, אלא תורת חיים. מכאן הגדרתו העממית "מורה לחיים". זהו המורה האמיתי.
ובכן, מה מוטל על מורה כזה לעשות אם יוצאו צווי מניעה נגדו? ברור מאליו. מורה כזה רשאי יהיה לסרב לצווים ולאמתו של דבר חייב לסרב להישמע לצווים! וכי ניתן לכפות על אדם הפועל מתוך דחף פנימי, מתוך שכנוע ומתוך אהבה לשוב וללמד?! וכי ניתן לכפות על אדם לאהוב?! כשם שלא מתקבל על הדעת לדרוש מאמן ליצור יצירה בכוח של אקדח שלוף המכוון לרקתו, כך לא ייתכן לתבוע ממורה אמיתי ללמד בכוח של צו כלשהו. מורה הפועל מכוח צו פנימי לא יוכל להורות מכוח צו חיצוני כלשהו. אם יסכים להורות בנסיבות אלה, יאבד את זכות קיומו, יאבד את מהותו. אשר על כן, לגבי מורה כזה צווים אלה הם חסרי משמעות ואפילו אבסורדיים.
שני מודלים אלה מייצגים שני קטבים. על הציר הנמתח בין שני קטבים אלו מתפרשים כלל המורים, איש איש ומיקומו ביחס לאחד הקטבים. וכך מוטלת החובה על כל מורה להגדיר את מיקומו. מי אשר סבור שקרוב הוא אל המודל הראשון, יתכבד וישוב לעבודתו. וזה המאמין כי שייך הוא לזן השני, לא יוכל, פשוט לא יוכל לשוב להורות מתוך כפייה. מבחינתו, חובה נעלה היא לסרב!
ברור כי פקידי הממשלה הסבורים שיחזירו את המורים לעבודה בתוקף צווי בית דין רואים לנגד עיניהם רק את המורה מן המודל הראשון. הם אינם מסוגלים לעלות על דעתם שקיימים גם מורים אמיתיים. עולמם הצר והאפור של פקידים ואנשי ממשל אלה צר מהכיל את דמותו של המורה האמיתי. מכאן גם הזעקה הגדולה על גורל בחינות הבגרות, שהרי זהו כל עולמם... העצוב הוא שפקידים אפורים אלה לדורותיהם הצליחו להנחיל "ערך" זה בקרב שכבה כה רחבה של הורי תלמידים ובקרב הציבור בכלל (על משימת השמרטפות שהועידו למורים לא נדון כאן).
הרצון להפעיל צווי מניעה, "טבעי" הוא לחלוטין בעיני פקידים אלה, שהרי כל המורים בעיניהם הינם טכנאי הוראה ותו לא. מורה לשיטתם הוא אדם העובד בפס ייצור שבסופו שורת רובוטים האוחזים פיסת נייר ועליה הכיתוב "תעודת בגרות". מה ניתן לצפות מאנשים שכל עולמם הוא מספרים וגראפים, אך צלם אנוש נעדר ממנו?
כנגד גישה נפסדת זו אנו מאמינים שמצויים בקרבנו מורים רבים מן הסוג השני, למרות מכבש הלחצים האדיר שהופעל נגדם משך שנים על-ידי השלטון. אם קיימת תקווה לשינוי פני החינוך ופני החברה היא בהמשך פעילותם של מורים מן הזן הזה. אנו מאמינים ששליחות המורים תגבר על השתלחות הפקידים במורים. אנו מאמינים שצו הלב יכריע את צו בית הדין. אנו מקווים שאוצר השקרים יכופף ראשו מול אמיתות החיים.
והערה לסיום: חבל, חבל מאוד שלקבוצת הפקידים חסרי המעוף מצטרפת גם שרת החינוך ("חינוך"?!) ומהווה, למעשה, פקידה הממונה על החינוך במשרד האוצר... הדברים שנאמרו לעיל מובנים לכל סטודנט מתחיל. אין צורך להיות פרופסור כדי להבינם. את הבנת את זה יולי?
