כל השיח הציבורי סביב ועדת וינוגרד מוכיח בפעם המי יודע כמה כי אצלנו אין לאף אחד אלהים כאשר הדברים מגיעים לפוליטיקה. אותיות ענקיות בעיתונים ודברי פרשנות ברדיו והטלוויזיה שהאיש הממוצע לא יכול לדעת לבטח מה מסתתר מאחוריהם, מעצבים את דעת הקהל כפי שזה בא לביטוי במשאלים. וכי כיצד ניתן להתייחס ברצינות לאותם מעצבי דעת קהל כאשר שעה או יום לאחר פרסום דוח הוועדה כבר פסקו והעריכו כאשר קיים ספק גדול אם קראו את כל מאות עמודיו וגם הצליחו לעכל את משמעויותיו.
הפרשנות על ועדת וינוגרד לוקה באותה תסמונת המאפיינת הערכות ופרשנויות בכל תחום: החכמה שבדיעבד. מאוד קשה לחזות את העתיד ובמיוחד כאשר לא מצליחים לפענח פרטים שנתפסים כלא חשובים בעיני המעריך או הפרשן. כאשר מדובר באי הכרת והבנת החומרים בהם שהם בתחום עיסוקו המצב הרבה יותר חמור. יש לנו דוגמא חיה לכך בחודשים האחרונים: המשבר בעולם הפיננסי.
מי שקרא את הערכות האנליסטים ומומחי שוקי ההון בראשית 2007 לא שמע מפיהם את המונח סאב-פריים שהפך מאז הקיץ האחרון לשם נרדף למפולת פיננסית שהעולם נגרר לתוכה בעקבות ארה"ב. כמו ספינה הנטרפת בים הגועש כך החברות הפיננסיות בעולם ובישראל איבדו כיוון ומתפללות שהסערה תחלוף כי אין בכוחן לעשות הרבה למעט לדווח על סיכומיהן של הפסדי עתק למשקיעים. האנליסטים ממשיכים להנפיק את הערכותיהם ותחזיותיהם כי על אלה פרנסתם ולמאות אלפי המשקיעים שהפקידו את כספם בידיהם לא נותר אלא לקוות לטוב. כמובן, זה יקרה כאשר יקרה לא בזכות האנליסטים שגם כיום לא יודעים באמת מה יקרה באמצע או בסוף השנה.
בתחום הפוליטי והביטחוני הניתוח שבדיעבד הפך אצלנו כמעט למסורת. אין כמעט מקרה בתולדות ישראל שהדבר לא בא לידי ביטוי. דוגמאות מהשנים האחרונות: הסכמי אוסלו, הדבקת דימוי האתרוג לאריאל שרון על החלטתו להתנתק מעזה, התמיכה הגורפת ביציאה למלחמת לבנון השנייה. בכל אותם מקרים יש לא מעטים שהיו מוכנים לשכוח ולהשכיח את הערכותיהם ותחזיותיהם.
מה שוועדת וינוגרד קבעה זה לא רק את הכשל ביכולות להעריך ולחזות את המהלכים המדיניים והצבאיים אלא את התהליכים שקדמו להם. כפי שקורה בהקמת בניין כאשר חייבים להקפיד לעבוד עם פלס מים כך גם בקביעת מדיניות. הכשל הוא בסוף מעשה בלא מחשבה תחילה. מה שקורה היום בעזה זה בדיוק מה שקרה בצפון ביולי 2006! אזור ריבוני ובו מאות אלפי תושבים מופגז שעות וימים, התושבים חסרי אונים במרבית המקרים וקוראים לממשלה לעשות מעשה, שתגן עליהם.
יש הקוראים להיכנס לעזה - אגב, צריך לשים לב שלעזה נכנסים ויוצאים כפי שנהגנו לדבר על לבנון. לעומת זאת את סיני ורמת הגולן כבשנו, מה שעשוי להעיד על הדימוי שיש כלפי שטחים אלה.
לאיש ממשמיעי הקולות הללו אין מושג ירוק מה תהיה התוצאה מאותה "כניסה". גם מי שדוגלים בתגובה חריפה של הפגזות והפצצות מתמשכת לא יודעים באמת מה ילד יום, כפי שאיש לא צפה שבעקבות הלחץ הכלכלי הנמשך יפרצו הפלשתינים בעזה בהמוניהם את הגבול ברפיח ויצטיידו במזון וגם באמצעי לחימה.
לא צריך להיות מדינאי, פוליטיקאי, קצין בכיר בסדיר ובמילואים או אסטרטג בעיני עצמו, כדי להבין שאת ירי הטילים מעזה ניתן להפסיק על-ידי כיבוש מרחבי שטח גדולים ושליטה בהם. בסוג הלחימה המתנהל נגדנו - כפי שהוכח גם במקומות אחרים העולם - הניצחון אפשרי רק בדרך אחת: הכנעת היריב. לא ניצחון בנקודות ולא ניצחון תדמיתי אלא ניצחון בנוקאאוט שלא ניתן לפרש אותו אחרת. עד שהאויב לא שוכב לרגליך ולא יכול לקום לא תוכל לדבר על ניצחון אמיתי. אם כן, צריך כל אחד לשאול עצמו האם זה אפשרי וכיצד משיגים זאת. בלבנון עד הנסיגה זה לא כל כך הצליח, כזכור.
כאן אנו חוזרים לוועדת וינוגרד; בסוף השבוע האחרון מיקד את תשומת הלב חבר הוועדה פרופ' יחזקאל דרור ש"יצא לאור" ברעש גדול וסיפר לנו על הגיגיו ומחשבותיו בעת שהסתגר במשך חודשי העבודה הארוכים של הוועדה. כיוון שעשה מה שחברי ועדות חקירה בדרך כלל לא עושים - מדברים ומפרשים את עצמם לאחר מעשה - התחילו הרמיזות לגבי עמדותיו הפוליטיות ושיקוליו וגם את גילו המתקדם לא שכחו להזכיר. וכדי שהתמונה תהיה שלמה הסיקו מי שהסיקו כי דבריו מייצגים את דעת שאר חברי הוועדה.
כידוע, טוב שהנחתום לא יעיד על עיסתו. אלא שבמקרה זה אני שומר לעצמי את הזכות להפנות את הקורא למאמרי מ-25.01.08 ("הבשורה על-פי וינוגרד") - שהתפרסם כאן חמישה ימים לפני הדוח - בו הבלטתי את משקלו של פרופ' דרור כמי שתחומי מומחיותו עשויים להשפיע על תכנו של הדוח. ואמנם זה מה שהסתבר בפועל. טוב היו עושים כולם אם היו קוראים את הדוח מתחילתו ועד סופו ולא שוכחים כי הוא מורכב משני חלקים, הביניים והסופי.
סל התגובות של ממשלת ישראל כלפי המתרחש בגבול רצועת עזה הוא בדיוק מסוג הנושאים בהם עסקה ועדת וינוגרד - הכשלים בקביעת מדיניות ותהליכי קבלת ההחלטות. ברגע זה צריך כל אזרח בישראל לשאול עצמו האם לממשלה יש כאן מדיניות וכיצד היא מכלכלת את דרכיה לנוכח המצב הנפיץ והבלתי נסבל. האם כל מי שרלוונטי לתהליך קבלת ההחלטות שותף לכך ומה המשקל הניתן לו כדי שהקברניטים ידעו ובמיוחד יבינו - מה שהתברר בתור כשל רציני במלחמה האחרונה - מה משמעות החלטותיהם ולאיזה תוצאות הם מצפים. ודבר חשוב במיוחד: יהיו מוכנים לעמוד מאחוריהן וגם לשלם את המחיר במידת הצורך.
