הקדמה
כל הלילה לא יכולתי להירדם, זה היה כמו נדידת השינה הגדולה של חיי. התהפכתי מצד אל צד ולא מצאתי מנוחה. וכשעצמתי עיני מנסה להיזכר בילדותי צפה ועלתה בדמיוני אותה תמונת נוף. זה היה הנוף שנשקף ממרפסת בית ילדותי. שוב ושוב כמו גל שחוזר מן הים, כמו גל המלטף את זיכרונותיי ומעניק לי תחושה של נעימות. באותה שלמות בלתי נראית לעין תעתע בי קו האופק שנשקף מן המרפסת בדירת השיכון שקנו הוריי. ממיטב כספם רכשו מחברת "רסקו" אי שם בשנות השישים בית קטן בשיכון ארוך וצפוף, נפרדים מפיסת אדמה בשכונה הדרומית ומרוקנים את חיינו מחדש בדירת שיכון חדישה. משאת נפשם הייתה להיות בסמיכות לשכונת הוילות המקומית, גם במחיר של דירת שיכון. פרדסים היו לנו על השביל עד אשר הגענו לחוף הים. גם הם הופיעו כך בנדודיי אל מחוזות ילדותי. נזכרת בצעדת ט"ו בשבט על דרך אבנים עתיקות עוד מימי העיר הקדומה. וכך מותשת מן המתח יצאתי לקראת המפגש עם תלמידים בבית הספר אורט "רונסון" באשקלון. תיכון ששינה את שמו ועדיין נזכר בנוסטלגיה בתיכון המיתולוגי של אשקלון תיכון "תגר", התיכון בו למדתי ארבע שנים בנעוריי.
יציאה לדרך
בתחנת הרכבת מרכז בתל אביב התקבצו משוררים וסופרים בבוקרו של יום רביעי ב-28.5.08 נענים להזמנתה של עיריית אשקלון לקראת פתיחת שבוע הספר העברי לשנת תשס"ח- (2008). יו"ר האגודה המשורר בלפור חקק, שיוצא למפגשים עם ילדי עיירות פיתוח כבר כמה עשורים. המנכ"ל מר משה מיטלמן שזו הפעם הראשונה שנפרד מן המשרד ויצא לפגוש את ילדי ישראל, יו"ר ועדת פרויקטים מיוחדים המשוררת אורנה רב הון, שעמלה רבות להצלחת האירוע וקישרה בין הסופרים לבין הגופים השונים בעיריית אשקלון, המשוררים: חניתה ה. הלוי, מוועדת התגובות של אגודת הסופרים, דבי סער, משוררת שזכתה לאחרונה בפרס ראש ממשלה. דלית בת אדם, משוררת ושחקנית המתגוררת באשדוד סמוכה לאשקלון. ואני שושנה ויג (הדוברת), אני שיצאתי בעקבות העבר שלי. בעקבות הסיפור האישי שלי. הצטרפו גם סופר הילדים אלי רווה, הסופרת מרים עקביה והסופר פיצ'י, יורם בן מאיר. כולנו היינו נציגים לסופרי ישראל, באנו כדי להעניק חיבוק חם לילדי אשקלון. ילדים שנמצאים בימים אלה בחזית מול האויב מדרום.
קבלת פנים חגיגית בעיריית אשקלון
קבלת הפנים בבית העיריה באשקלון במרכז הנפתי של אשקלון, אותו אני עדיין זוכרת מימי הילדות שלי. נזכרת בחנות המכולת של רחמים שהייתה בסמוך לחנות של ספריית הפועלים. בימים ההם להוצאות הספרים היו חנויות ספרים קטנות. על גבי מדפים סידר מנהל החנות את הספרים חדשים וישנים, ואני בדרכי למכולת יכולתי להיכנס לחנות הספרים. הקריאה הייתה צורך בסיסי, כמו קניית לחם במכולת. השכונה שגדלתי בה נמצאת בסמיכות לבניין ראש העיריה. בתים עייפים הציצו והחביאו זיכרונותיי בין הדשאים. אחר בעוד אני עומדת מול ילדי התיכון, ילדי כיתה ח' וילדי כיתה ט' יעלו הזיכרונות ויכבשו אותי, בלא שאוכל להפסיק. וכך תחלוף השעה הקטנה שבה הענקתי חיבוק לילדיי אשקלון ויצאתי מחוזקת.
הממונה על התרבות מר אבנר מימון כינס את הסופרים עם הנציגים המקומיים בחדר הישיבות של עיריית אשקלון. את פני המשלחת קיבל מר לוי שפרן, מ"מ ראש עיריית אשקלון. אצלי הוא נתפס בתודעה כבנו של המורה שלי למתמטיקה, הלא הוא המורה המיתולוגי למתמטיקה של ילדי אשקלון. המורה שלא באמת רציתי להיזכר בו באותו בוקר. לא בדיוק רציתי להיזכר במלחמתי במקצוע המתמטיקה ואת ניסיונותיי הכושלים להצליח. מהר מאוד התבדיתי באשר להשוואה האינטואיטיבית. הבן רחוק מאביו וגישתו החינוכית עמדה לו עד כדי כך ששימש מנהל של בית הספר התיכון מספר שנים, לא כאביו שנותר להיות המורה למתמטיקה.
מדברי לוי שפרן, מ"מ ראש העיריה
לוי שפרן קיבל אותנו סביב שולחן המועצה. כל הספרניות העירוניות, בניצוחה של מנהלת הספריות אליס, הצטופפו סביב השולחן. לצדי ישבה גם ד"ר כרמלה סרנגה נציגת המכללה של אשקלון מן החוג לספרות. מורות ונציגי החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי התיישבו סביב השולחן וכך התקבלנו בתחושה של הערכה. לוי שפרן הדגיש בדבריו את הירתמותה של הרשות למען טיפוח הקריאה של ילדי אשקלון. בשנה הבאה ירכשו בתי הספר ספרי קריאה לכל ילדי כיתות ג' ויעניקו להם חוויית קריאה אמיתית. כל ילד יוכל לקחת אליו אל ביתו ספר קריאה מתוך רשימה נבחרת. הקריאה תהיה למען הנאה ולא יבחנו על הקריאה.
הרשות שמה לה למטרה להעשיר את שפתם של הילדים שאחוז ניכר מביניהם אינו דובר עברית. בבית הילדים אינם מדברים עברית. 35 אחוזים מילדי אשקלון אינם מדברים עברית בבתיהם, חלק מדברים רוסית, חלק מדברים ניב הקרוב לרוסית, חלק אמהרית וחלק צרפתית. העיריה באשקלון משקיעה הרבה מעבר להשקעה של משרד החינוך בחינוך הילדים.
חשתי גאווה לשמוע את מ"מ ראש עיריית אשקלון מדבר בהערכה על הבייבי החדש שלו. שהוא העשרת עולמם של ילדי אשקלון. היה משהו מתמטי בנאום של לוי שפרן, שמתי לב שהוא היטיב לבטא בצורה כמותית ובאורח מדויק פרטים שמסר לנו. מספר התלמידים בכל המערכות ידוע לו על פה. ידוע לו מהו אחוז הזכאים לבגרות ומהו מצבה הסוציו אקונומי של הרשות. אף שהעיר נתונה במדרג נמוך מבחינה זו, היא, הרשות מצליחה למנף את ילדי העולים לשעבר לכדי הצלחות לימודיות. ועל כך גאוותו של האמון על החינוך בעיריית אשקלון, כן, לוי שפרן.
מדברי יו"ר אגודת הסופרים, המשורר בלפור חקק
המשורר בלפור חקק הודה לעיריה על קבלת הפנים. "באנו לכאן בשם ערך הערבות ההדדית היהודית ושותפות הגורל. המשוררים והסופרים אינם ספונים במגדל שן, הם מרגישים צורך להיות מעורבים בחברה הישראלית ולגלות אכפתיות אזרחית. המסורת היהודית וגם האידאולוגיה הציונית מלמדים את היחיד שלפעמים עליו להעדיף את צרכי הכלל על צרכיו שלו. הדאגה של איש לרעהו זהו המלט המחזיק את החברה וקובע את חוסנה ואת עוצמתה. החוסן של כל חברה נאורה נמדד ביחסה לחוליות החלשות ולחוליות שבמצוקה. היום אשקלון היתה לקו חזית ובאנו לכאן לחזק אתכם. בעבר למדנו בהיותנו ילדים שכל הארץ חזית, כל העם צבא. היום זו מציאות ממש. הסופרים שבאו לכאן עושים זאת לא משום שחויבו על יד חוק, כי אלה מעשים הנתונים למצפונו של היחיד. אנו שמחים לבוא ולתת לילדים של אשקלון".
המשוררת אורנה רב הון הביאה את דבריו של משה שיצא לראות את היהודים במצוקתם ועליו נאמר "ויצא אל אחיו לראות בסבלותם". זהו מבחן המנהיגות גם של הסופרים, לגלות אמפתיה עם מי שנמצאים במצוקה, ועלינו להביא ביצירתנו את האור לכל מקום."
עוד סביב השולחן בבניין עיריית אשקלון ניתן היה לחוש בהכנסת האורחים הלבבית.
רבים האוחזים בחינוך הילדים יחד חברו ואני הוקסמתי משיתוף הפעולה המוצלח. הוקסמתי מן הניצוח המושלם של נושאי התפקידים. שמחתי גם לפגוש נציגה של התיכון אורט "רונסון "מלכה, וגם נציגה של המכללה ד"ר כרמלה סרנגה מן החוג לספרות במכללת אשקלון. לכל אחד מן המשוררים הוצמד מלווה מקומי שליווה אותו לאורך כל הביקור.
עוד קודם למפגש יצרתי קשר עם מנהלת בית הספר התיכון הגב' טליה ברקוביץ'. היא שמחה לקבל אותי כאורחת בתיכון בו למדתי בילדותי.
אני בתיכון רונסון
תלמידי בית הספר קיבלו אותי בשתי כיתות, בכיתה ח' ובכיתה ט'. המורה שליוותה אותי, מלכה, הייתה האחראית על החינוך החברתי בבית הספר. שתי הכיתות שבהן התארחתי היו כיתות מופ"ת. סיפרתי את סיפורי האישי הנוגע לעיר אשקלון כילידת אשקלון. סיפרתי את סיפורו של סבי, ניסים טהר, מוכר הפלאפל מן העיר העתיקה באשקלון. סיפרתי את סיפור משפחתי עם שתי המולדות. סיפרתי את סיפור האובדן האישי של אחי טוביה פיינגולד ז"ל. יליד אשקלון מבניה הראשונים. ואחר כך הדגמתי את ההופעה של סיפורי האישי בשירים שחילקתי לילדי הכיתה.
מטרת הפגישה הייתה לחוות חווית מפגש עם יוצר. מפגש תלמידים באורח בלתי אמצעי עם מי שעוסק בכתיבה. רבים התעניינו אם העיסוק הפך למקצוע מכניס, ובררו האם באמת "שווה " להיות משורר או סופר. תלמידים העוסקים, כנראה, בכתיבה התעניינו יותר מן האחרים. סיפרתי על חוויות הילדות שלי בעיר, על אהבה ראשונה, על השמחות ועל הטרגדיות שהתגלגלו לשיריי.
כשסיפרתי לילדים כי למדתי בבית הספר התיכון הזה, התעניינו האם אני זוכרת משהו, אולי מורים. והאמת לא היו אנשים שהכרתי וגם המקום כבר השתנה. רק היחס האישי והטפיחה על השכם לתלמידים במסדרונות בית הספר של הרכזת החברתית מלכה, הזכירו לי את העבר של עיר נעוריי. ילדות בה המורים היו סמכות מוערכת על ידינו במיוחד בבית הספר התיכון.
אחת השאלות שכנראה, תלווינה אותי זמן רב הייתה שאלה של אחת המורות. שאלה חכמה מאוד "מה הופך אותך למשוררת, והרי את כותבת על נושאים אישיים. מה הופך אותך למשוררת ולא אותי, למשל? אילו אני הייתי כותבת לא הייתי מצליחה להפוך למשוררת ואת הפכת אף ששירתך לא כשירת ביאליק ואף ששירתך לא שירה אוניברסאלית."
עם הזמן אני מגלה - המורה, שצר לי כי איני זוכרת את שמה, פשוט עוררה אותי לחשוב על התקבלותו של המשורר. ההתקבלות היא תהליך ארוך ומן ברגע בו יוצר מחליט לצאת לאור ולא כותב רק למגירה לוקח שנים עד אשר אתה מתקבל. זה בהחלט לא מספיק להוציא ספר לאור. אתה ממשיך ליחצ"ן את הספר ואת כתיבתך. תהליך ההתקבלות מגיע כאשר אתה מתקבל לבין הדומים לך. וכן, גם נוסע עם החברים שלך ליום למען הקהילה באשקלון. זה קורה כאשר שיר שלך מוערך על-ידי העוסקים בחינוך ומובא לספר לימוד. תהליך ההתקבלות הוא מבחן הזמן של הקורא ושל מי שעוסקים בבחינת היצירות. ולא אין זה עומד בבחינה להבעה כפי שמתבקש בשיעורי ההבעה בבית הספר. הכתיבה האישית כפי שאמרה לי המורה, היא כתיבה שבה כל אחד יוצא מן האני שלו כותב על עצמו, כפי שרחל כתבה "רק על עצמי לספר ידעתי". ורק מבחן הזמן הופך את האישי לאוניברסאלי.
בין שיעור לשיעור הספקתי לבקר במרכז המורשת של חטיבת הביניים באורט רונסון. מרכז יפהפה על מנהגי העדות, על מסורת ישראל ועל תקומת ישראל. מרכז בו מוכנסים התלמידים ולומדים לימוד עצמאי ולא בעזרת מחשב, אלא בסיוע טקסטים ותמונות וספרים יקרים.
מלכה לקחה אותי לכל אחת מכיתות המפגש שלי ובסיום החזירה אותי למפגש כל הסופרים עם נציגי החינוך בבית ספר אמי"ת באשקלון. איציק אברג'ל הוא מנהל בית הספר אמי"ת שבו התקיימה ארוחת הצהריים מלווה את האורחים כל היום מרגע קבלת הפנים בעיריית אשקלון. בבית ספרו הוגשה לנו ארוחת צהריים חגיגית ממטעמי התלמידים החרוצים במגמת המלונאות.
מביקור כזה אתה נשאר עם מטען של תמונות וזיכרונות חדשים. אלה נוספים לזיכרונות הישנים שלך.
ארוחת צהריים בתיכון אמי"ת
כשישבנו עם הצוות המקומי בארוחת הצהריים קמה וניגשה לשבת לידי מנהלת הספריות אליס. לאחר שהגשתי לה את ספר שיריי נתקלה בשיר "אליס", והיא הגיעה כדי להביט בי בחיוך שקט ולומר תודה באמצעות החיוך הקסום שלה. והנה הוכחה שהכתיבה האישית כן, נוגעת גם למי שלא הכיר אותך. לאליס אני מקדישה כאן את שירי אליס הצלובה מתוך ספרי "תבואת השיגעון". מודה לך על הכנסת האורחים, על אופיה השקט שכנראה מסתיר את העולם הנסתר שלה.
אַלִיס הַצְּלוּבָה
זוֹחֶלֶת בְּתוֹךְ מְחִלַּת כַּדּוּר הָאָרֶץ כְּמוֹ
אַלִיס בּווֹנְדֶר לֶאנְדְ.
צְלוּבָה עַל קִיר לְנֵצַח נְצָחִים,
נוֹטֶפֶת דּוֹרוֹת
חֲנוּטָה כְּגַרְגִּיר אֹרֶז
בְּתִלְיוֹן לִבִּי.
מן הביקור נולד לי שיר קטן:
נוף ילדותי- שושנה ויג
כשאני עוצמת עיניים
אני רואה את הנוף
ממרפסת הילדות
ים עד קצה האופק
פרדסים
ותפוזים קטנים
בחלומי שדות פרועים
שמש השוקעת תמיד במערב
והַמְתָנָה לזריחה של חיי
קול צחוק הילדים בשכונה
בין הבתים של רחוב הנשיא
בדרך אל בית עלי
באשקלון של היום
פגשתי ספרנית
הממתיקה סודות עם הספרים
מזמינה את הילדים לחלום
על אליס בארץ הפלאות.
מנהלת התיכון טליה ברקוביץ' צלצלה אליי לאחר המפגש, ושוב חשתי כיצד איכפת לכל אחד ואחד שהביקור יצליח. בשנה הבאה חוגג בית הספר אורט רונסון, תגר לשעבר, 50 שנה להיווסדו, אני אשמח להתארח שוב ולחגוג עם כולם!!
תודה לעיריית אשקלון על אירוח מקסים בעיר ילדותי, ותודה מיוחדת לטליה ברקוביץ' וגם לאליס מנהלת הספריות. אשמח לבקר בכל הזדמנות. אל תשכחו אותי, בת העיר המתגעגעת!!
