בסוף השבוע שעבר התקיימו בלוב, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינה זו, בחירות דמוקרטיות וחופשיות, למועצה מחוקקת זמנית בת 200 חברים - 120 "עצמאיים", כלומר נציגים של שבטים וערים, ו-80 נציגי מפלגות כלל ארציות. בעת כתיבת שורות אלו עדיין לא התפרסמו התוצאות הרשמיות, אך לפי הערכות המשקיפים זכו הכוחות האיסלאמיים במיעוט ממושבי הפרלמנט. יש להזכיר כי בשנה האחרונה צץ בלוב זרם סלפי ג'יהאדיסטי שבראשו עומד עבד אלחכים בלחאג', והוא הדאיג מאוד חלק מהמשקיפים החיצוניים.
לוב היא מדינה מדברית, חלק ממדבר הסהרה הגדול, היבש והצחיח. חיי המדבר כופים על תושביו לחיות במסגרות משפחתיות, שגודלן נגזר מכמות מקורות-המחיה בסביבתם המדברית. בקרבת מעיין וצמחיה, המספקים להם ולצאנם משקה ומאכל, הם יישארו במסגרת גדולה, המאפשרת להם גם להגן על מקורות מחייתם, ואילו בסביבה צחיחה שיש בה מעט מקורות מחיה הם מקיימים את מה שאמר אברהם ללוט במדבר יהודה "היפרד נא מעלי" (בראשית י"ג, ט) וחיים במסגרות קטנות. ככל שהקבוצה קטנה יותר, כך עליה להיות סולידרית יותר, קשוחה יותר ואכזרית יותר, על-מנת שתוכל להגן מפני זרים על עצמה, על מקורות מחייתה ועל כבודן של בנותיה ונשיה.
בלוב פעל גורם נוסף שהגביר את לכידות השבט, והוא שלטונו הדיקטטורי של מועמר קדאפי. בחיים תחת שלטון עריץ, השבט משמש גם כמגן של הפרט מפני רדיפת השלטון, והשלטון חייב לפעול מול השבט המגן על הפרט, להגיע עמו להסכמות ולכבד את האוטונומיה שלו, את מנהיגותו ואת חוקיו ומסורותיו. השבט המדברי מעניק לבניו חסינות מפני מנגנוני המדינה, ומצב הבדווים בנגב מול השלטון הישראלי, ובסיני מול השלטון המצרי, ממחיש זאת היטב.
לא צריך להתרגש מהחלת השריעה
תנאי של המדבר והדיקטטורה של קדאפי גרמו לרוב הגדול של אוכלוסיית לוב להיאבק בקביעות נגד איתני הטבע ואכזריות האדם - מצב שחיזק את המסגרות השבטיות והפך אותן למיליציות לוחמות ללא חת וחסרות רחמים. הקושי יוצר קשיחות, המאבק מצדיק אלימות והבעיות מחזקות את הסולידריות. מצב זה מסביר למה קדאפי נאלץ להיות אכזר כל כך כדי לכפות את שלטונו על האוכלוסיה, שכן חייבת להיות התאמה בין האלימות הנהוגה בחברה ובין האלימות שעל שלטון להפעיל כדי להכניע את החברה ולהכניסה תחת מרותו לאורך זמן. יש בלוב שמועה שמספר הקלצ'ניקובים שבידי האוכלוסיה כפול ממספר התושבים. גם אם יש בשמועה זו הגזמה, היא אינה רחוקה מהמציאות המרה והאלימה של מדינה זו. שכן אנשים אוחזים בנשק כל אימת שמתגלע ביניהם סכסוך, ובחברה שנהוגה בה נקמת דם, קשה מאוד לסיים סכסוכי דמים, הנמשכים זמן רב ומפילים חללים רבים.
הדפוס הדמוקרטי המערבי בנוי על כלל בסיסי, שהכל - פרטים וקבוצות - מקבלים עליהם לא לנקוט אלימות ולנהל את המחלוקות והסכסוכים ביניהם בדרכים לגיטימיות, בלתי אלימות. כלל נוסף הוא שהשחקן הוא האיש הבודד ההולך לקלפי ומצביע על-פי צו מצפונו, לא על-פי תכתיבי משפחתו. אלא שחיסול המסגרת השבטית וביטול תפקידיה במהלך תקופה קצרה הוא משימה בלתי אפשרית, ולכן על דמוקרטיות צעירות לתת ביטוי למסגרות המסורתיות, האתניות, השבטיות, הדתיות והעדתיות, בתוך המערכת הדמוקרטית הצעירה. הדבר מטיל עליה להתמודד על הלגיטימיות שלה ועל שרידותה מול מסגרות מסורתיות ותיקות, לגיטימיות, חזקות ולפעמים אף אלימות.
לוב היא חברה שבטית בעלת עבר דיקטטורי טרי. על כן, לא ניתן לצפות שהחברה תמחק את אופיה השבטי ותהפוך בן-לילה לחברה לאינדיווידואליסטית, ואכן ניסיון מרקסיסטי כזה שנעשה בדרום תימן - נכשל. אומנם ההגירה לעיר בעקבות התפתחותה של כלכלת הנפט יצרה שכבת אנשים בעלי תודעה מקומית ופחות שבטית, אבל מאפייני ההתנהגות שלהם במסגרת החדשה אינם שונים במהותם מאלו שאפיינו את התנהגותם במסגרת השבטית. הפתגם הבדווי אומר: "קל להוציא את הבדווי מהמדבר, אבל קשה להוציא את המדבר מהבדווי".
מאז שהופל קדאפי לפני כשנה, פרצו אל פני השטח סכסוכים בין השבטים והקבוצות האתניות העיקריות בלוב, ערבים וברברים, ולכל היה ברור שאם ברצונה של המערכת הפוליטית החדשה להיות מקובלת ולגיטימית, עליה להתחשב במבנה החברתי השבטי של האוכלוסיה ולא להילחם בו. לכן, המועצה הלאומית הזמנית, המנהלת את המדינה מאז נפילת קדאפי, הקצתה מראש 120 מושבים, שהם 60 אחוז, ממושבי הפרלמנט שנבחר בסוף השבוע שעבר ל"נציגים עצמאיים", כלומר נציגי השבטים והערים, ורק 40 אחוז לנציגי מפלגות כלל ארציות המבוססות על אידיאולוגיה, לא על השבט. התוצאות היו צפויות: האיסלאמיסטים הם במיעוט, והליברלים עם העצמאיים נציגי השבטים מהווים רוב.
האחראים הלוביים שתכננו את הבחירות למדו מניסיונן של תוניסיה ולוב. מדינות אלו נתנו משקל רב למפלגות אידיאולוגיות כלל ארציות, וזה איפשר למפלגות האיסלאמיות לתפוס את עמדות ההנהגה, בהיותן מאורגנות יותר ממפלגות ליברליות, יש להן מנהיגות בעלת סמכות דתית והן בעלות משנה אידיאולוגית סדורה, מוכרת ובהירה. ליברלים, שהם אלמונים בדרך כלל, משדרים רעיונות חדשים, בלתי מוכרים, בלתי מגובשים ולרוב בלתי נהירים לאוכלוסיה, שחלקה כלל אינה יודעת קרוא וכתוב, ולכן אין באפשרותם לזכות בנתחים גדולים של מערכת דמוקרטית צעירה בחברה שבטית. ואם הליברלים משדרים מסרים מנוגדים לדת או למסורת השבטית, הם ממש נדחים.
הבחירות שהיו בלוב אמורות להציב גוף שינסח את החוקה למדינה, כלומר את המרשם שעל פיו יחולקו הסמכויות בין הפרלמנט, הנשיא, מערכת המשפט והצבא. ניכר שבלוב לומדים מהניסיונות הכושלים של מצרים, שבה הצבא שמונה על-ידי מובארק, כשהוא נסמך על החלטת בית משפט מתקופת מובארק, פיזר את הפרלמנט האיסלאמי שנבחר באורח דמוקרטי, רוקן מִתּוֹכֶן את סמכויות הנשיא האיסלאמיסט שנבחר גם הוא באופן דמוקרטי, ואינו מצליח לכנס גוף שינסח חוקה למדינה. הפרלמנט בלוב תוכנן לתת ביטוי רחב יותר לפסיפס החברתי של לוב, וליצור זירה למאבק פוליטי בלתי אלים וללא הכרעה בין הליברלים והאיסלאמיסטים שבו, מבלי לערער את האופיט השבטי, הייצוגי.
לא צריך להתרגש מהכרזות של אנשים בלוב על כך שהשריעה האיסלאמית תהיה בסיס התחיקה. שכן להבדיל ממצרים שכעשירית מאזרחיה הם נוצרים קופטים, כל אזרחי לוב הם מוסלמים, והשריעה היא נר לרגליהם. אך תרבות השבט אינה גורסת בדרך כלל קטיעת ידיהם של גנבים, וגם אם מישהו לוגם בביתו בירה או וויסקי, השבט לא בהכרח יעשה מזה עניין גדול. העובדה שהאיסלאמיסטים, שזכו בבכורה בתוניסיה ובמצרים, לא פתרו את בעיות מדינותיהם, מפחיתה מן האטרקטיביות של "הפתרון האיסלאמי", ובלוב כנראה רווחת התחושה שאין במציאות פתרון כזה.
השלטון החדש בלוב ייאלץ למצוא את נקודת האיזון בין שבטיות ואינדיווידואליזם, בין מסורת ומודרניזם, בין איסלאם לליברליזם, תוך התחשבות במבנה החברתי המשוסע של האוכלוסיה, במרכזי הכוח המנוגדים בטריפוליטניה שבמערב, בקירינאיקה שבמזרח ובסבהא שבדרום, באינטרסים המקומיים והכלליים הקשורים לתעשיית הנפט, ובעיקר - בכלי הנשק הרבים המצויים בידי האוכלוסיה ובנכונות המחזיקים בהם להפעילם ללא אזהרה.
ללא ספק, המשימה העומדת בפני לוב שאחרי קדאפי היא קשה והדרך ארוכה, אבל האלטרנטיבה היא לחזור לדיקטטורה או לשקוע בביצה של אש, דם ודמעות, שאף אחד לא יימלט ממנה. מעל במה מכובדת זו אני שולח את איחולי אזרחי ישראל לחברים הלובים, שיצליחו במשימה הענקית העומדת בפניהם להצעיד את לוב מהישג להצלחה, ושיזכרו כי במזרח הים התיכון יש מדינה קטנה ודמוקרטית המוכנה לחלוק עם לוב את ניסיונה בתעשיה, בחקלאות, בהתפלת מים, בניהול משק מים, במחקר, בפיתוח, במדע ובאמנות.
