X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
שלמה גולדווסר מתראיין לפני הבשורה המרה. מעביר מסר של חוזק, בוז לחיזבאללה ומשבח את המדינה. עיתונאי אינו מתאפק ושואל "ומה עם משפחת הרן ומשפחת ארד? האם זה היה כדאי?" ושלמה, בתעצומות נפש, מסביר ומפרשן. מדבריו ניתן להבין שזהו "משפט שלמה" תרתי משמע
▪  ▪  ▪
המשפחות השכולות. איך מתמודדים עם האובדן הנורא? [צילום: פלאש 90]

עיר קטנה נהריה, אולי קטנה מדי. מרחק 100 מטר מביתי נמצא ביתה של משפחת אבני, משפחתה של קרנית. ברגע כתיבת שורות אלה, כשעדיין האצבעות רועדות על המקלדת, חזרתי לביתי לאחר ששעה קלה עמדתי ליד הבית האבל. אני מכיר את אודי היטב. אני מכיר את שתי המשפחות שלפתע עולמן חרב. אודי איננו. מה עושים? משפחות אצילות שלא מתלהמות. הן ספונות בתוך הבית והכאב חד ונורא. בחוץ עדה שלמה של עיתונאים הממתינה בחום הכבד למוצא פיו של אחד מבני המשפחה. כולם בתזזית, מכוונים מצלמות, עולים על גדרות, מעמידים חצובות. הכול למען תמונה אחת, מילה אחת. וכי מה ניתן לומר במצב טרגי זה? האם יש מילים בלקסיקון האנושי שיכולות לבטא כאב מסוג זה? אך החיים חייבים להימשך. שלמה גולדווסר מתראיין לפני הבשורה המרה. מעביר מסר של חוזק, בוז לחיזבאללה ומשבח את המדינה. עיתונאי אינו מתאפק ושואל "ומה עם משפחת הרן ומשפחת ארד? האם זה היה כדאי?" ושלמה, בתעצומות נפש, מסביר ומפרשן. מדבריו ניתן להבין שזהו "משפט שלמה" תרתי משמע.
מיקי גולדווסר יוצאת בבוקר לקניות. הכתב מלווה אותה. יש בה תקווה, שביב של תקווה. היא רוצה לחבק את אודי. מה זאת אומרת? מי האם או האב שמוכן להודות בנורא מכל לפני שרואים מול העיניים הדומעות את הארונות השחורים? חייבים לשמור על שפיות, ולו לכמה שעות נוספות.
מתוך קבוצת הצלמים לפתע קופץ בחור. אני מכיר אותו היטב. תלמיד שלי לשעבר. היום הוא צלם. תגיד, שואל אותי הבחור, אודי גדול ממני? לא, עניתי לו. מחזור אחד אחריך. לפתע, הצלמים נדרכים. יש שמועות שמישהו מן הבית עשוי לצאת. והתלמיד שלי לשעבר לוחץ יד וממהר להרים את המצלמה. אסור לפספס, אומר לי. זו פרנסתי. ואני חושב בתוך תוכי, מה כבר ניתן לצלם? כאב, יגון, דמעות? מובן לי שזה מצטלם טוב, אפילו יותר מדי טוב. חבל שהמדובר באבל.
לפני ימים אחדים ראיתי את הזוג גולדווסר בטיילת של נהריה. המון אנשים יוצאים להליכה. זה טוב לבריאות. מיקי מובילה. באופק השמש עומדת לשקוע והיא נראית ככדור בוער. ואני מדמיין שפנימה, מיקי ושלמה בוערים. כמה כבר אפשר להיות סבלני.
לפני שבועיים פגשתי את דניאלה, אמה של קרנית, בערב זמר. מה נשמע, מה קורה? שום דבר מיוחד, עונה לי דניאלה. מנסים לשיר כדי לשמור על שפיות. כבר אמרתי זאת, אך זו האמת. האם לאחר ערב זמן אפשר לחזור הביתה עם שיר חדש בלב? מי כבר יודע, מי מסוגל להבין?
כבר אמרתי שנהריה עיר קטנה. באותה טיילת, לא הרחק מן המקום שבו התרחש הטבח שקונטאר היה אחראי לו לפני 29 שנים, ראיתי את סמדר הרן ובעלה. שלום שלום. כך זה בנהריה, כולם מכירים.
לפתע חשבתי מה יקרה אם שתי המשפחות ייפגשו, כך סתם בטיילת? מה תאמרנה אחת לשנייה? ידברו על "מחיר", על פוליטיקה גבוהה, שיקולים של מדינה? אולי דווקא השתיקה טובה יותר. מי מסוגל לעמוד בסיטואציה נוראה שכזו?
בדרכי הביתה, מאה המטרים נראו לי כקילומטרים. חשבתי לתומי מדוע היה צורך בשנתיים שבמהלכן המשפחות התייסרו? מדוע לא נעשה המהלך מיד, חודש, חודשיים לאחר החטיפה? יאמרו המומחים האולטימטיביים שכך זה במשא-ומתן. הכול צריך להבשיל.
בלוח ההנצחה של בית הספר שבו אודי למד תתווסף עוד תמונה של חייל שנפל. יותר מדי תמונות של צעירים. את חלקם הכרתי היטב, בדיוק כמו את אודי.
אומרים לנו שמדינאים חייבים להתעלות מעל לשיקולים פרטיקולאריים ועליהם לראות את התמונה כולה. מאוד נכון. אין זה סותר שהתמונה כולה מורכבת מפרט ועוד פרט, ומאחורי כל פרט יש משפחות שדואגות, ויש משפחות שדואבות.
אין נחמה לאובדן כה גדול. לא הרחק מן הבית שבו יושבים האבלים, נמצא בית הקברות הצבאי אליו שוב יגיעו המוני אנשים לחלוק כבוד אחרון לאודי ולנחם את המשפחות האבלות. וכשהכל יסתיים, יחזרו הביתה משפחות גולדווסר ואבני להתכנס בכאבן. אלמוניותן תתפוס את מקום המצלמות והמיקרופונים. אלה ינועו אל עבר אירועים אחרים כי אין זמן. הכול לחוץ כאן וחייבים לעמוד בהתחייבויות. קרנית הבטיחה ליד הקבר הטרי שלעולם לא תשכח את אודי. כשקרנית אומרת מבטיחה, היא מקיימת. יש האומרים שהזמן הוא המרפא הטוב ביותר. מי כבר מסוגל להיכנס לנבכי הנפש המיוסרת של צעירה, אלמנה כה צעירה?

דר' צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי.
תאריך:  18/07/2008   |   עודכן:  18/07/2008
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יפתח שפיר
שיגור הטילים האירניים ששודר בשבוע שעבר, נראה פחות כמו תרגיל טקטי ויותר כמפגן צבאי המיועד להרשים את הצופים בו    אולם ברקע הדברים מסתמנת מגמה מדאיגה של צחצוח חרבות גובר והולך - התרגיל לווה בהכרזות לוחמניות מצד מנהיגים אירניים    מעגל זה של הצהרות והצהרות שכנגד מביא את האזור לסף מסוכן, גם אם איש מן הצדדים אינו מעוניין בהסלמת העימות עד כדי שימוש בנשק
איתמר לוין
אם וכאשר תהיה עיסקת טיעון עם ראש הממשלה, הציבור והפרקליטות ידרשו מן הסתם מאסר ממושך. אבל לא בטוח שזהו העונש המתאים במקרה הזה
טובה ספרא
השבוע: הרמוניה המתאימה לחופשה משפחתית    בארה"ב, בעיה עם השקעות הבנקים וכל נושא הנדל"ן. תיתכן מפולת בשווקים שם, שתשליך גם עלינו    ליקוי הלבנה משפיע על חוסר היציבות במדינת ישראל    אך לא לדאוג, נקודת האור באופק...
רות פורסטר
מקצוע המשפטים הופך בידי עורכי הדין, למקצוע בלתי מכובד    באם הידע והמקצוענות אשר רכשו, משמש אותם, לא להוצאת הצדק לאור, אלא כדי להסתירו על-ידי תרגילים אשר בוודאי מביישים את מוריהם, הרי שאינם ראויים יותר להיקרא עורכי דין
אסתר שניאורסון גרי
מדינת ישראל היא כנראה המקום היחיד בעולם שמנהלים משא-ומתן כשצד אחד איננו מגלה ולו ברמז דק מה יש לו למכור, ועד הרגע האחרון, הקונה איננו יודע כלל מה יקבל, החי אם מת...    נשבר אצלנו הווטו החד-משמעי שלא משחררים רוצחים עם דם על הידיים, למעשה כעת מבינים ארגוני הטרור שאפשר וכדאי להמשיך ולחטוף חיילים, כי זה הכי משתלם
רשימות נוספות
קונטאר: מקנא ביחס ישראל לשבויים  /  איציק וולף
בטכניון: חגיגות עצובות לאחר הלוויית גולדווסר  /  עידן יוסף
השלב הבא: מחווה לחיזבאללה  /  עומר כרמון
קַרְנִית  /  רחל נפרסטק
זאבה פצועה  /  אוולין כץ
הנה מוטלות גופותינו  /  משה ניסנבוים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il