חוסר האונים הבלתי נתפס מצד מעצמה צבאית דוגמת ישראל מול מובלעת הטרור שנוצרה בעזה, אינו מפתיע. זהו אותו חידלון שהוביל את ישראל ליצור אותה, יש מאין, ולא לחסל אותה בעודה באיבה, בהמשך. מהממשלה הנוכחית אין ציפיות, לאחר שבהמשך לקודמתה, בראשות שרון, פעולותיה נגד הטרור נועדו יותר כתעמולה כלפי אזרחי ישראל מאשר כתרופה משמעותית לטרור. השיא היה בירי התותחים על שטחים ריקים לאחר שוידאו שאין שם איש...
הגבורה שמפגין חיים רמון, הקורא להיכנס לעזה ולהפיל את החמאס, לא באה מתוך שינוי מפתיע בעמדותיו השמאלניות הקיצוניות, להיפך. הפיצול בין עזה ויו"ש מונע "הסכם" מפוקפק שהממשלה הייתה רוצה לחתום, ולכן רוצה רמון שחיילינו הם שיסלקו את החמאס שהוא וחבריו העלו באיוולתם. מטרתו היא לתת את הרצועה לאבו מאזן ולאחד את עזה ויו"ש תחת אותו שלטון. כלומר, כדי להקים מדינת טרור פלשתינית גם ביו"ש ולחטוף טילים גם במרכז, צריכים בנינו לשפוך את דמם בעזה, לפי מיטב ההיגיון השמאלני שהביאנו עד הלום. לכן, בתנאים כאלה, כיבוש הרצועה רק יפעל נגדנו.
אך המשך המצב הנוכחי גם הוא בלתי נסבל. מה עושים? ממשלה אמיתית תצטרך להוריד את החמאס על הברכיים, לפרק אותו מרוב נשקו, להשיג שקט מוחלט ולהחזיר את גלעד שליט ללא תנאי. כמה דרכים מקבילות יובילו לכך, כולן חסכוניות במשאבים ובחיי חיילינו:
- חנק כלכלי. האם אנגליה וגרמניה סיפקו משהו זו לזו במלחמת העולם, פרט לדם ואש? איך עולה על הדעת בכלל שלא לחנוק את עזה במצב הנוכחי? למי אכפת שיהיה שם אסון הומניטרי נוכח האסון שהם עושים לנו? מי בכלל ממשיך לספק חשמל ללקוח היורה על תחנת הכח בזיקים שממנה הוא ניזון? התשובה ליללות החמאס שיגיעו בעקבות החנק הזה תהיה הצעה להשתמש במנהרות להברחת דלק, מזון ותרופות במקום נשק.
- בידוד כל אסירי החמאס, הפסקת ביקורים, עצירת שחרורם של אלו שמאסרם תם והודעה שאותם רוצחים שנדרשו עבור שליט הינם בני ערובה תמורתו. תפיסת אנשים מהדרג הפוליטי של החמאס, שרק הם ישוחררו תמורת שליט.
- חיסול שיטתי של הנהגת החמאס וחמושים באשר הם.
- ניצול כל ירי מהרצועה להריסת בתים וצמחייה בקרבת הגבול, לאחר מתן אתרעה לאזרחים. אלו משמשים כבסיסי יציאה של מחבלים, נקודות מוצא של מנהרות, ועמדות ירי, תצפית והאזנה.
- הריסת שכונות שמהן יורים, לאחר אזהרה לתושבים. נראה למי יש כושר הרס גדול יותר. אפילו ממשלת אולמרט-לבני-פרץ עשתה זאת בלבנון. אכזרי? כן. לכן שיחשבו פעמיים לפני ירי על אזרחינו.
שני תנאים מוקדמים חייבים להתקיים לפני ביצוע השלבים הללו. האחד הוא בניית מערכת הסברה עולמית עתירת משאבים שתתמודד עם המתקפה התעמולתית הערבית שתגיע כצפוי וכרגיל. זו לא משימה בלתי אפשרית להסביר מי מוביל את המתקפות הבלתי פוסקות על אזרחים ומהי האידיאולוגיה הג'יהאדית שלו.
התנאי השני הוא ביצוע שינויי חקיקה מיוחדים נגד טרור שימנעו מראש את ההתערבות הצפויה מצד שופטי בג"צ.
אם נעשה זאת בעקביות, תתפתח מהר מהצפוי אופנה חדשה בעזה – אופנת הנפת דגלים לבנים.
