"זרקור" הינו מיזם חדשני וייחודי מבית היוצר של האוצרת איילת אמוראי – בירן ואשת יחסי הציבור מיכל סדן
מתוך הכרת שוק האמנות העכשווי, צרכיו ותוצאותיו, נבנה מניפסט של אוצרת מפיקה ויחצנית אמנות פלאסטית המכירות היטב את המטריה.
נבנה קונספט בו מאגדים "גילדת אמנים" איכותית ונדירה תחת קורת גג אחת בחלל מרכזי עם יתרונות בולטים בלב ת"א, בתיאטרון הלאומי "הבימה", כאשר מדי שבועיים תתחלף התערוכה, העוסקת בנושאים מגוונים כדוגמת: גבולות והגדרות של רוח וחומר, קודש וחול, נשיות, רב תרבותיות ואקולוגיה.
דגלס גתרי אחד הצלמים הייחודיים מציג במיזם זה וכך אומר גתרי: "נולדתי בקנדה והתחלתי לצלם בגיל 10. הכל התחיל לאחר שחבר של אחי הגדול בא אלינו יום אחד, צילם אותנו ולמחרת חזר להראות לנו את הצילומים. כששאלתי אותו איך הוא עושה את זה הוא לקח אותי לביקור בחדר החושך שלו. התאהבתי ממבט ראשון, הכל נראה לי כקסם טהור, ועד היום הצילום בשבילי הוא עדיין קסם. מאז ובמשך כל ימי נעוריי הריביתי לצלם, בניתי שלוש מכונות הגדלה במו ידי, הייתי הצלם המשפחתי והתלהבותי מהתחום הייתה רבה.
חלפו שנים, הגעתי לאוניברסיטה (בססקצ'ואן), ובצד לימודי ההוראה השתתפתי עם כמה חברים בתיעוד הוויי החיים והאירועים באוניברסיטה. התצלומים הללו הופיעו בעיתון ובספר השנה של האוניברסיטה. באותן שנים בליתי בסטודיו ובמעבדה יותר מאשר בכיתות...
ב-1973 עליתי ארצה והתחלתי לעבוד כצלם ארכאולוגיה. בתחום הזה התמחיתי אצל הצלם הידוע ד"ר שווייג. בשנים שלאחר מכן עבדתי בשביל רוב האוניברסיטאות בארץ בחפירות ארכאולוגיות רבות ברחבי הארץ, מעכו ועד סיני. בחורף 1974/5 יצאתי לכמה חודשים לעיר שושן שבדרום אירן. שם סיפקנו (אני ורעייתי) שירותי צילום ל-40 ארכאולוגים שעבדו בחפירות שנערכו שם מטעם מכון המחקר הארכאולוגי הצרפתי, החפירות היו בראשותו של הארכאולוג ג'אן פרו.
רוב עבודתי המקצועית היא בתיעוד וביחסי ציבור. לאורך 40 השנים האחרונות עבדתי עם מוסדות רבים, בתקופות שונות הייתי צלם הבית ביד ושם, במוזאון ישראל ובמוזאון האיסלאם. ועבדתי בשביל האוניברסיטה העברית, הסוכנות היהודית ויד בן-צבי. ובנוסף צילמתי עבודות של אומנים רבים. בכל השנים אני נהנה גם ללמד צילום ולחלוק מהידע שלי.
אני מזמין אתכם להצצה בהיבט אחר של חיי כצלם; תצלומים שאני עושה להנאתי הפרטית, של מראות שתופסים את עיניי, מעוררים את רוחי, או מסעירים את דימיוני."