לפני יותר מ 15 שנים, עת נחתמו הסכמי אוסלו, לא הייתי בין המתלהבים אך אודה בכך שסברתי כי יש מקום למהלך שאם יצליח- מה טוב, ואם ייכשל –לפחות נהיה מאוחדים בקונצנזוס כאשר חלילה נאלץ להילחם. במהרה התפכחתי מהסיכוי להצלחת המהלך: זה קרה עקב נאום עראפת המסגד ביוהנסבורג- בחודש מאי 1994, שם הצהיר על ג'יהאד לשחרור ירושלים, ושההסכם עם ישראל אינו יותר מהודנה
(הסכם מן הסוג הנחות ביותר) בדומה לזו שחתם מוחמד עם היהודים בני שבט קורייש. למי שאינו בקיא ברזי הדברים אומר כי הסכם זה הוא סמל לעורמה, ובסופו של דבר נטבחו אותם יהודים ע"י מוחמד. ההסכם נחתם בעת שהיה לו אינטרס, מתוך כוונה תחילה להפר אותו בהזדמנות המתאימה.
אחרי שהתפוצצו אוטובוסים בערינו כבר לא היה לי ספק מה טיבו של ה"שלום", ובדיעבד הסתבר לי שהרבה מידע אינו מגיע לציבור. כמו למשל העובדה שביום חתימת ההסכם עם ישראל הופיע עראפת בטלוויזיה הירדנית והתחייב להמשך תוכנית השלבים ומאבק מזוין מכל שטח של פלשתין שישוחרר.
גם מידע שהתפרסם, הוצנע בעמודים פנימיים וטורים שוליים בעיתונות. כך למשל הצהרתו של אותו זוכה פרס נובל לשלום, כי באש"ף יתמקדו בפילוג העם בישראל, ובהבאת מיליוני "אחים" מהעולם המוסלמי על-מנת להפוך את חיי היהודים בפלשתין לגיהינום. זה נאמר בנוכחות 40 דיפלומטים ערבים בשטוקהולם ופורסם במעריב בפברואר 1996. אחר כך פרצה האינתיפאדה, לאחר
כניעת אהוד ברק בקמפ- דיוויד בשנת 2000. גם על-פי דברי הערבים זאת הייתה הסיבה לאינתיפאדה.
כבר אז, כשירו על גילה, התפוצצו אוטובוסים, היו פיגועי ירי וכיוב' סממני "שלום", הייתי אמור להבין שמתרחש דבר מה מוזר, כאשר יש עוד המוכנים למצוא הצדקות לעניין ולהבין את הצד השני.
בעת ההינתקות פעלתי ככל יכולתי לגרום לחיילים לסרב פקודה. קיוויתי שהצבא לא ייתן ידו לפשע הנתעב נגד יהודים במולדתם, פשע שנותן לגיטימציה לכל מגרשי היהודים בכל הדורות: בעבר ובעתיד.
ניסיתי למצוא ניחומים במחשבה שאם יסתבר שהמהלך היה שגוי מבחינה ביטחונית לפחות תהיה בכך תועלת של מניעת נזק גדול יותר בנסיגה מיהודה ושומרון, שהיא גזר דין מוות לישראל.
למרבה הצער ההמשך ידוע: היקף ירי הרקטות
לשדרות וישובי חוטף עזה, עלה פי 5 אחרי ההינתקות, ובשנה האחרונה פי 8, למרות הפסקת האש (ואולי בגללה?) הממושכת. הס מלהזכיר שלפני הסכם אוסלו לא נורו כלל רקטות, ועוד יותר הס מלהזכיר שאלמלא הנסיגה מסיני הברחות נשק בהיקף כזה לא היו אפשריות.
ובמאמר מוסגר: היכן המצרים? הלוא לא יתכן שהברחות בהיקף כזה נעשות ללא עידוד עקיף שלהם. אבל כל אלה הרהורים על המושג הסכמי שלום באזור, שכל תכליתם להתנכל ליהודים, לכרסם במשאביהם, להתישם בכל אמצעי- גם פסיכולוגי, עד שיקרסו.
מה שלא עלה על דעתי אפילו בסיוטים השחורים ביותר, שיגיע יום ובו ערים כמו אשקלון ובאר שבע יהיו מופגזות, ועדיין נראה את אותם פרצופים זחוחים ויהירים, מטיפים לנו את אותן סיסמאות הרות אסון, מעל המרקע.
לא עלה על דעתי שלא יודו בטעות ובניסוי חסר האחריות שנכשל.
לא עלה על דעתי שלא תחלחל למוחם התובנה שהם הגורם לכך שאנו מפסידים במלחמה על קיומנו. אבל במחשבה שנייה: למה חשבתי שזה יקרה מתי שהוא?
התשובה היא, שחשבתי שיש סיכוי להתפכחות מכיוון שהנחתי כי יש להם מידה מינימאלית של נורמאליות ויכולת להסיק משהו באופן הגיוני, בקשר של סיבה ותוצאה.
בנקודה זו אני טעיתי. ייחסתי להם קורטוב של שפיות בעוד שהייתי צריך להבין כי מי שמשייך את עצמו ל"מחנה השפוי", כנראה רחוק מלהיות כזה.
אין לי דרך להסביר למי שבעיתות כאלה עוד מפנטז על דיבורים עם האויב החפץ להשמידנו. יש סוג של אויב שאין מה לדבר איתו: לא מדובר כאן על לוחמי חופש הרוצים מדינה, אלא בנגועים באובססיה להכרית את הגזע היהודי, ובראש ובראשונה בארץ ישראל.
האובססיה הזאת שמה את השמדתנו בראש סדר העדיפויות, לפני רמת חיים ושלום כלכלי ושאר קשקושים שהמצאנו כדי לא לראות את הנאציזם הג'יהאדי.
אבל זאת לא האובססיה היחידה, וגם השמאל הישראלי נגוע באובססיה משלו, שעדיין לא ברורים לי שורשיה אבל ברור לי שהיא מובילה את כולנו לאבדון.
זאת אובססיה שמעוגנת בניתוק מהמציאות.
יש משהו פגום באופן יסודי בהלך מחשבה שכזה בכלל ובעיתות שכאלה בפרט. יש כאן דפוס של כת מנותקת מנורמה מינימאלית של הישרדות וסולידאריות, וגם אם אשתדל בכל כוחי להימנע מאזכור מונחים מתחום הפסיכיאטריה, אינני יכול שלא לומר בפה מלא כי הכת הזאת חולנית במידה שעברה כנראה את נקודת האל חזור.
הבעיה היא שהכת הזאת מחזיקה מיקרופון ומצלמה ביד. הבעיה היא שהכת הזאת מאיישת את מוקדי הכוח במדינה. הבעיה היא שהכת הזאת מכתיבה את אוצר המילים שלנו והשאלות שמותר לנו לשאול.
והבעיה היא שהכת הזאת ממומנת ונתמכת על-ידי כל מי ששותף לשאיפה ללמד את היהודים החוצפנים שחלמו על מדינה עצמאית, לקח. לכת הזאת קוראים: השמאל הישראלי.
אלו נשות ווטש שממררות את חיי החיילים במחסומים, אלו פורעי החוק האנרכיסטים בניעלין ובילעין, שמפגינים נגד הגדר מהסיבה הפשוטה שהגדר הצילה חיי יהודים רבים ממעשי טבח באוטובוסים (טבח, רצח עם, אלו המונחים הנכונים, ולא פיגוע או אירוע כאילו הולכים לחגוג שם משהו). אלו המפגינים נגד מלחמה, אלו שמציפים טוקבקים בתגובות שגורמות לדה-מורליזציה בעת מלחמה, אלו מתראיינים לכלי תקשורת במערב ומספקים את הסחורה של השמצת ישראל הנלחמת על חייה. בעמים אחרים היו קוראים לכך בגידה, אבל הכת לא מרשה לנו להשתמש במילים כאלה, והסיבה ברורה. לעומת זאת בהחלט תקינים בכת ביטויים כמו: אויבי השלום,
פחדני השלום, קורבנות השלום.
ישראל נמצאת היום בנקודה שבה עליה להחליט להיות או לחדול. אינני אדם צעיר וראיתי הרבה בחיי.
לא זכור לי מצב דומה לזה שקורה בישראל היום. רמז דומה לצפוי לנו קיבלנו בצפון לפני שנתיים.ישנו שלב בחיי אדם וגם בחיי אומה, בו צריך לקחת החלטות קשות, החלטות אמיצות באמת, ולא "שלום של אמיצים" ושאר מניפולציות המטמאות את השפה.
במלחמת לבנון הראשונה דיממנו הרבה יותר ממה שהיה צריך, והפסדנו לבסוף, בגלל הכת שהפיחה תקווה בקרב האויב. עוד לפני כן, במלחמת יום כיפור- נמנענו ממכת מנע, בגלל שיקולים שעם בריא בנפשו לא היה מעלה בדעתו. מאז שיש לכת הזאת מיקרופון ומצלמה אנו כושלים ולא מצליחים להתנקות מההשחתה האידיאולוגית הזאת. כמה עוד נצליח לגרור את עצמנו כשעל גבנו דבשת מורעלת?
אני מצפה למנהיג שיידע לומר לעם דברים ללא כחל ושרק: יש לנו עסק עם
אויב נאצי במהותו. אנו מנהלים מערכה על הישרדותנו. כל מה שיש לו להציע לנו הוא דם יזע ודמעות, אבל גם עצמאות.
רק בשביל עצמאות יש לוותר ויתורים כואבים: ויתור על רמת חיים, ויתור על אשליות, ויתור על אהדת כל אלו שאוהבים לראות יהודים חבולים ומסכנים. אדמה, לעומת זאת- אינה נושא לפשרות ומשא-ומתן. אדמה היא מרכיב קריטי בעצמאות של כל אומה. לכן זה מה שדורשים מאיתנו כדי להביסנו, וזה בדיוק מה שאסור לנו לתת.
אני מצפה למנהיג שיתחייב לעשות רביזיה בתקשורת ולא יתבייש לשלוח הביתה את כתבי, עורכי ופרשני מאורת הצפעונים שבקול ישראל.
אני מצפה למנהיג שיפעיל צנזורה כבדה על שידורי טלוויזיה ורדיו בעת מלחמה: לא מראים פחד הססנות בריחה וכיוב' מראות רכרוכיים המעודדים את האויב. לא מרשים שידור הפגנות נגד המלחמה, ובודאי לא ראיונות עם מפגינים. לא מתנצלים על אזרחים הרוגים של האויב. גם בגרמניה הנאצית בטח היו תינוקות חמודים שנפגעו מהפצצות הבריטים. וצריך להזכיר איך ארה"ב סגרה חשבון עם יפן? לא מתביישים להוציא להורג בשידור חי אסירים פלשתינים כנקמה על חטיפת חייל ישראלי. לנקמה יש ערך הישרדותי.
לא מתביישים להפציץ בית חולים שמהווה אכסניה למחסן תחמושת. ולא מפחדים מהמצלמות שמראות את הזוועה: שיראו שהיהודים למדו לקח מההיסטוריה של עצמם. ו"לא עוד" איננה רק סיסמה ביום השואה אלא מיתרגמת לשפת המעשה, כדי שבאמת לא נלך שוב כצאן לטבח.
אני מצפה למנהיג שיוציא מחוץ לחוק את תנועות השמאל הקיצוני שלא רק שהביאו אותנו למצב של מלחמת עצמאות שנייה, ובתנאים יותר גרועים ממנה, אלא שגורם לנו להפסיד בה ולחזור לגלות. גלות שתהיה נוראה יותר כי אחרי חורבן-ישראל כבר נדע שנגוזה התקווה לשיבת ציון. לא תהיה לנו תקומה מחורבן כזה. לא נצליח לברוח מיהדותנו גם אם נתאמץ, ולא יתנו לנו לשכוח את המפלה המוחצת. כל מי שגולש באינטרנט, באתרים כמו יו-טיוב למשל, רואה את השטנה הנוראה ואת הציפייה למפלה שאסור שתקרה. בישראל גדל דור, ואפילו שני דורות, שלא חוו אנטישמיות על בשרם. צריך להזהיר אותם, שיבינו למה נלחמו כאן ב 1948 בחירוף נפש. אני מצפה למנהיג שמסוגל לחולל את הזעזוע הזה בליבם.
אנו חיים במציאות קיצונית, הקרקע מתחת לרגלנו רועדת. הגיע הזמן להתנער ממשקולות השקר של כת השמאל, אחרת ניקבר כולנו תחתיהן.
ומי שיטען שמדובר במסע הפחדה של הימין, הא לו תזכורת קצרה : דברי רבין ז"ל על "פחדני השלום".
לסיום, יש לי בקשה צנועה: מי שמזדהה עם הדברים- שימשיך להפיץ בדוא"ל ובאינטרנט הן את הקישורים שצרפתי למאמר (למשל כחלק מטוקבק וכו'), והן את המאמר הזה או מאמרים של כותבים אחרים ברוח זו. עלינו ליצור גל של הפצת מידע אלטרנטיבי, על-מנת לנתק כמה שיותר אנשים מקו המחשבה של הכת, ולספק להם חמצן תקשורתי שיחזק אותם לקראת המערכה המרה שעוד צפויה לנו בשנים הבאות.
