העיתונאי דרור אידר, שקיבל את הפרס על טוריו הקבועים בישראל היום, סיפר כי הפך להיות עיתונאי כשנוכח כי דעותיו מודרות דרך קבע מהתקשורת.
"לא חשבתי מעולם להיות איש תקשורת. באוניברסיטה הכשרתי את עצמי להיות נזיר-אינטלקטואל", אמר אידר. "הגעתי אל התקשורת משום שלא היה לי כוח לידום. מאז עמדתי על דעתי הפוליטית חוויתי השתקה. התחושה השלטת הזכורה לי מקריאה בעיתון הייתה אלם, אלימות, שהופעלו עלי ושכמותי, שקולם כמעט לא נשמע במרחב הציבורי. למדתי מהר מאוד לקרוא בעיתון קריאה חתרנית, הפוכה, קריאה של חירות, נגד הניסיון להשתלט על תודעתי ולהכתיב לי דעות".
אידר יצא בנאומו נגד החד-צדדיות של התקשורת, שהביעה במשך שנים ארוכות דעות הפוכות לאלה של מרבית הציבור בישראל. "זה לא הפריע אז לקומיסרים שצולבים אותנו היום", ציין. כדוגמה מייצגת הביא אידר את היחס המשתנה ל
אריאל שרון. כשהוביל את מפעל ההתנחלויות והתנגד להסכמי אוסלו הודר שרון מהתודעה הציבורית וספג בוז מעיתונאים רבים, אמר, אולם לאחר שיזם את הנסיגה מרצועת עזה זכה לכבוד ויקר. "על זה לא ראוי לזעוק? את הצביעות הזו לא חשוב לחשוף?", שאל אידר.
בהמשך דבריו הזכיר אידר את סיפור עגל הזהב שנכלל בפרשת השבוע האחרונה, ואת הצעתו של אלוהים למשה שיוותר על עם ישראל ויקים מזרעו עם חדש. משה, הדגיש אידר, לא איבד את אמונו בעם והעז פנים מול אלוהים. "הוא לא רוצה עם אחר", אמר על משה. "לא מזמין עלינו חרם או לחץ בינלאומי. הוא לא מגדף, לא משמיץ את העם. זה העם שלו, הוא חלק ממנו. הוא לא מהאו"ם". הנמשל למשה רבנו שאליו התכוון אידר הוא ישראל היום, העיתון שבו הוא מפרסם מאמרים, עיתון שהוא חלק מהעם ואינו מעמיד פנים כאילו הוא גורם ניטרלי מהאו"ם.
הזוכה הנוסף בפרס, הפרשן לענייני המזרח התיכון גיא בכור, דיבר אף הוא בנאומו על נסיונם של בעלי דעה אחת לשלוט בשיח הציבורי כולו.
"בכמה וכמה שיטות הפחדה ניסו גורמים שונים לבצע מניפולציה במוח שלנו ולהשתלט על תודעתנו כחברה", אמר בכור עם קבלת הפרס. בכור מנה שורה של טענות, ובהן הצורך הדחוף בהסדר מדיני, הדה-לגיטימציה הגוברת לישראל בעולם, האיום הדמוגרפי והאופק הכלכלי העגום שצפוי למדינת ישראל, וטען כי המשותף להן הוא שכולן נבואות חורבן שקריות.
"הטענות האלה הומצאו ובושלו כולם בידי יהודים ואפילו ישראלים והן שרירות וקיימות יום-יום בתקשורת הישראלית, בעריכה, במה שמדווח ובעיקר במה שלא מדווח", אמר בכור. "זהו המקרה הראשון בהיסטוריה האנושית שבו לוחמה פסיכולוגית מופעלת נגד הצד שלך, לא נגד היריב", הוסיף הפרשן וזכה למחיאות כפיים מקהל הנוכחים. לדבריו, "בתקשורת הממסדית בישראל, ורק בישראל, רע הוא טוב וטוב הוא רע. הרע תמיד יודגש, בעוד שהטוב יוסתר או יוצנע". גם על דברים אלה זכה למחיאות כפיים.
בכור הסביר כי כדי להילחם בתופעה מסוכנת זו ייסד את אתרו "ג'י-פלאנט". לדבריו, בכתיבתו באתר
שאב השראה משיטת "מבוך הספקות" של סוקרטס. מטרתו, אמר בכור, היא לגרום לקוראיו לפקפק בעצמם בהנחות היסוד שלהם עד שיבינו את שקריותן ויתבוננו מחדש על העולם שסביבם. אתר האינטרנט שהוא מפעיל, הכריז בכור, נועד להיות "נוגדן חריף למניפולציות של הפחדה והשתלטות על התודעה" שמאפיינות את התקשורת בישראל.
בפרס הישראלי לתקשורת כלכלית איכותית זכה השנה סגן עורך "
גלובס"
אלי ציפורי, שביקש להקדיש את הפרס למייסד העיתון חיים בר-און. "למדתי מחיים שעיתונאים אינם קדושים ואינם משיחים ואסור שנצטייר ככאלה", אמר ציפורי, והדגיש כי חובתו של העיתון היא לשרת את כל האזרחים, בשלל תחומי החיים. הכלכלן
שמואל סלבין, שהעניק לציפורי את הפרס, ציין בדבריו כי ציפורי הוא הזוכה הראשון בפרס לתקשורת כלכלית איכותית שנבחר על-ידי חברי ועדת הפרס פה אחד ובלא ויכוח.
באותה שעה, מחוץ לבית-העיתונאים, חילק נציג ארגון "היוזמה לפירוק הריכוזיות" עלונים ובהם ביקורת על הענקת הפרס לציפורי, בין היתר משום שסגן עורך "גלובס" לא נרתם למלחמה בריכוזיות במשק הישראלי.
