ההחלטה להילחם בעזה כנגד ארגון החמאס שלאחר הרגיעה יזם ירי כמה רקטות על מדינת ישראל, התקבלה על-ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק ושרת החוץ ציפי לבני - השילוב הכי לא מנצח לקראת הבחירות הבאות, והכי לא מרוצה מהסקרים שנערכו לקראת הבחירות, מקום שמפלגת הליכוד בראשותו של בנימין נתניהו הובילה, גם טרם העלאת קמפיינה הפוליטי.
הכניסה לעזה והלחימה "בארגוני הטרור", היא פעולה נלווית למערך נסיבות והשתלשלות אירועים פוליטיים רבים והעיקרי שבהם, החדרת הרעיון הפוליטי, כי בכוחן של מפלגת קדימה בהנהגתה של המנהיגה האחרת - ציפי לבני, ומפלגת העבודה בהנהגתו של חסר האונים - אהוד ברק, לעשות את העבודה הליכודניקית על-ידי קדימה.
נתניהו מצהיר - לבני וברק מקיימים.
הנהנה העיקרי מהמלחמה בעזה, בימים אלו, הוא ראש הממשלה אהוד אולמרט, וזאת משום שתי בחינות: ראשית, נוקם הוא את תבוסתו במלחמת לבנון השנייה, וכך דפי ההיסטוריה יוכלו להעיד על אופיו האכזרי חסר המעצורים, שבעטיו יישב עוד כמה חודשים טובים על כסאו ובכך ישמור, גם כן, על כסאם של ציפי לבני ואהוד ברק. שמירה כפולה זו, תביא להבטחת הכרעה משפטית מקובלת (עליו) בתיקים המתנהלים נגדו, כשיועמד לדין, והכל בהסתמך על התודעה הציבורית, שעתה השתנתה - לעשות את העבודה הליכודניקית על-ידי קדימה. שנית, ראש הממשלה ידע היטב כי הכניסה לעזה אינה עניין של מה בכך, ולכן בחר בה, בתום כהונתו, שתימשך בחסותה.
שר הביטחון אהוד ברק השתמש גם הוא במלחמה זו בכדי להיראות כמנצח, ולאו דווקא, כקודמו, עמיר פרץ, ששימש אז שר הביטחון בתקופת מלחמת לבנון השנייה. השאלה שעולה היא - את מי הוא ניצח? כבר ביום ה-16 למחלמה הוא ניצח 888 נפשות שנרצחו בדם קר, לפחות מרביתם; 286 ילדים; 89 נשים; 3,000 פצועים ש-400 מהם מצבם קשה; 30,000 פליטים שנותרו ללא קורת גג. ניצחונה של כל מדינה במלחמה אינו נמדד במספר ההרוגים והפצועים בה, אדון ברק, ניצחונה נמדד בהשגת יעדיה - אין יעדים מושגים עד כה, חמאס עוד יורה רקטות, והדרומים עוד סובלים. איכותה של המלחמה נמדד במיון תקיפותיה - התקיפה טוטאלית, כנגד האנושות העזתית, כמעט שליש מההרוגים ילדים ונשים. תקופתה של המלחמה - אין תזמון מדויק, מלחמה פתוחה, שתיפסק יום לאחר דחיית הבחירות למועד אחר. אם הושג ניצחון, הרי מגולם בנקמתו האכזרית של אולמרט ואינטרסיהם המוסווים של ברק ולבני.
מבצע עופרת יצוקה יוליד מלחמות נוספות
תוצאות המלחמה עד כה והישגיה, כולם כרובם שליליים בעליל, הן מבחינת הדעת הציבורית המקומית והן מבחינת הדעת הציבורית הבינלאומית. ויותר מהכל, את השלכותיה, ספק אם תישא המדינה, לאחר כמה שנים טובות. אותם ילדים ופעוטים שחורפם הפך לגשם מדמם - עוד יגדלו, אותן נשים שנותרו - עוד תלדנה, אותם צעירים - עוד ינהיגו. והאינתיפאדה הראשונה, ואחריה, השנייה, מעידות על דברים אלו, כאלף עדים. אין בכוחה של המלחמה להפיג מסוכנות, אלא שיש בה, אך ורק, להוליד עוד ועוד מלחמות.
הפגנות שונות התקיימו ברחבי העולם, נציגים פרלמנטריים שונים גורשו ממדינות מערביות, החלטות האיחוד האירופי דורשות הפסקה מיידית, רבים מאזרחי המדינה, נפשם לא נחה להם, ועוד סבורים בממשלה כי הימשכות המלחמה חיונית "להשלמת" חיסול ארגון החמאס, ריבונו של עולם, האין בכך משום "חוצפה פוליטית" שלא ראתה כמוה העין ההיסטורית, למעט, התקופה הנאצית.
עוד היום, התברר כי קדימה ערכה סקר פנימי, שלא כלל את כלל חבריה, בשאלה אם המלחמה טובה למפלגה או לא? ותוצאות הסקר, כבר מועלות בימים אלו במספרי הרוגים ולא מצביעים, במספרי ילדים ופעוטים שנרצחו על לא עוול בכפם ולא במתנגדים, במספרי צעירים ומשפחות ולא בנמנעים. הלא הגיעה העת לעיין מחדש בהחלטת הממשלה וקבינטיה?
