אנו חיים במדינה המתיימרת להיות מדינה דמוקרטית, והדמוקרטיה ניכרת בה במערכת חוקים מתקדמת כבמתקדמות שבמדינות המערב. אלא שהבחינה האם המדינה היא דמוקרטית או שאינה כזו – נבחנת לא רק על-פי חוקיה, אלא גם על-פי כל מה שמעבר לחוק, מבחינת ההמשך מהחוק הכתוב והלאה, לכיוון
הפסיקה ולכיוון האכיפה.
אפשר לנהל מדינה בלתי דמוקרטית על-פי חוקים שוויוניים, וזה מה שנעשה במדינת ישראל הלכה למעשה. לכאורה, אין חוק נפרד החל על המתנחלים ומפלה אותם לרעה. למעשה, יש חוק למתנחלים בלבד, תוך פגיעה בזכויותיהם ואפלייתם לרעה.
זה התחיל ב"ייבוש ההתנחלויות" בגלל סיבות אידיאולוגיות של ממשלות השמאל הקיצוני, המשיך בהפקרה ביטחונית של היישובים בהתנחלויות באמצעות נסיגת כוחות צה"ל מאזורי התיישבות ותכנון מערכת כבישים תחת סיכון, ונגמר בעקירת יישובים פורחים ומשגשגים בגוש קטיף ללא שום אילוץ, ללא שום עילה, ללא שום היגיון ומבלי שתהיה למהלך זה אלטרנטיבה – לא בתפישת השטח המפונה בכוח זרוע השמאל הקיצוני על-ידי התיישבות חלופית של ערבים, ולא בהעברתם של המפונים ליישובים חלופיים סבירים וחוקיים.
וההינתקות, גולת הכותרת של "חוק למתנחלים", היא גם מהווה פתיחה חדשה לסדרת אפליה מקלקלת נגד חובשי הכיפות הסרוגות ומשפחותיהם – בכך שהוקצבו לעקורים מבני מגורים בלתי חוקיים בעליל, הבנויים בניגוד לחוק התכנון והבנייה ותקנותיו, בכך שהותוותה להם דרך מילוט אל "מיגון" בלתי חוקי בתוך צינורות ביוב – מיגון מפוברק, זול, מביש ופוגע.
להבהיר, "מיגון צינורות הביוב" הוא לא רק שאינו מהווה כלל שום מיגון, אלא גם מקשה על השהות בתוך הצינור נטול הרצפה, במיוחד לילדים ולקשישים.
לא היה עולה על הדעת ולא היה אפשרי ליישום – להתייחס בצורה כזו אל אוכלוסיות אחרות במדינה, כגון – לייבש את היישובים בגוש דן, או לשווק בתי מגורים ללא מרחבים מוגנים באשקלון ובאשדוד – דבר שהיה מתבטל בעודו באיבו עם הגשת הבקשות להיתר בנייה שהיו, כמובן, נפסלות, ולא דווח על הצבת צינורות ביוב בקוטר פנימי פחות מגובהו של אדם – כ"מיגון" בהרצליה או בנתניה.
מצד שני, דבר שבא לידי המחשה בעיקר בתקופת לחימה, אותו נוער הנפגע מהחוק כאמור – ממלא את השורות בצה"ל ביחידות מובחרות ומגן בחירוף נפש ובמודעות גבוהה על המדינה.
העתיד והתקווה
מבחינה דמוגראפית-פנימית, צפוי כי לא רק ביחידות ההתנדבותיות בצה"ל, אלא גם בשאר המגזרים הציבוריים, כולל בתי המשפט, הכנסת, האקדמיה והממשלה, יאיישו אלה הנפגעים בהווה – את התפקידים והמינויים הבכירים כבר בשנים הקרובות ובכמות ההולכת וגדלה בגידול גיאומטרי, ובכך טמונה התקווה לשינוי המיוחל, שמהותו – איזון.
(במאמר מוסגר – בניגוד לעיתונאי אורי אורבך, שבקרוב יהיה ככל הנראה ח"כ - אינני קורא כלל לבחירי הנוער להיטמע בתקשורת, וזאת מאחר ואני רואה בתקשורת הישראלית מפלגת שמאל קיצוני לכל דבר ועניין, ואין לחבור אליה ללא רקע אידיאולוגי מתאים).
