צל כבד העיב השבוע על מסכת היחסים הטובה שבין ישראל וברזיל, ולאו דווקא בשל התנהלות צה"ל ברצועת עזה. העילה למתיחות שבין שתי המדינות הייתה... עבירה על איסור סחר בחיות-בר; ומעשה שהיה, כך היה: שני חוטמנים - יונק ממשפחת הראקונים שמוצאו בדרום-אמריקה, נתפסו בעצם הימים האלה בחנות-חיות בחולון. על-פי השערות, הגיעו שני היונקים הנדירים לחנות בעקבות סירובם של ילדים לגדל אותם, והם הועברו לכן לרשות שמורות הטבע.
תחילתו של הסיפור המוזר בהודעה אנונימית שקיבל הווטרינר העירוני של חולון על שני חוטמנים הנמצאים בחנות לחיות. ההודעה הדליקה אצלו את כל הנורות האדומות האפשריות, באשר בישראל קיים חוק להגנת חיות-בר האוסר על סחר בהן, מה גם שהמדינה חתומה על אמנה של איסור סחר בחיות.
סחר בחוטמנים
לצורך תפיסת החוטמנים גוייס צוות של שישה אנשים והוזעקה גם המשטרה. רשות שמורות הטבע, שאליה הועברו החוטמנים, מסרה שזהו מקרה ראשון בארץ של סחר בהם. מסתבר שבעל החנות פנה לרשות בכתב וביקש אישור על החזקת החוטמנים, אלא שהוא כלל לא ציפה לתשובתה, כנדרש, ויצר עובדה בשטח. לטענתו, הוא הציל בכך את החוטמנים מהילדים שרכשו אותם במקום אחר ודאג להם לתנאים הומניטריים. אלא שהסתבר כי התנאים "ההומניטריים" לא היו יותר מכלוב של מטר על מטר, שלא הותאם להחזקת חוטמנים.
על-פי ההשערה, הגיעו שני החוטמנים, בני כתשעה חודשים, מאחת מפינות החי בארץ שאליהן מובאים חוטמנים ובהן הם מתרבים. המדובר בעודפי פינות-חי שמגיעים לשוק, למרות האיסור המפורש על העברתם ועל סחר והחזקה ללא היתר מהרשות.
חוטמן חוטפן
את החוטמנים, שכמעט עירערו את היחסים בין ברזיל לישראל, פגשנו לראשונה בצד הברזילאי של מפלי האיגווסו. במפלים אלה גדלה צמחייה עשירה ועבותה, והאטרקציה בה היא המעקב אחר בעלי החיים המגוונים השורצים באיזור, ביניהם גם כאלה שכלל אינם מוכרים בארץ. כזה הוא החוטמן ("קוואטי" בשמו הלועזי), שכשמו כן הוא: בעל חוטם ארוך ובולט, הדומה שתי טיפות-מים לדב הנמלים.
החוטמנים עטים על התירס כמוצאי שלל רב, ובחוטמם הארוך נוהגים לחטוף מהתיירים הנקלעים לאיזורם לא רק את מאכל התאווה, אלא גם שקיות הפלסטיק שברשותם. אף שהם מוגדרים כטורפים, הם אינם מסוכנים לבני-אדם, אך טורדנים למדי. אנחנו, למשל, נפלנו קורבן לקוואטי כזה, כשכירסמנו להנאתנו טאמאלס - עלי-תירס ממולאים בירקות שקנינו בקיוסק האינדיאני שבצידי הדרך. החוטמן חטף מאיתנו, בחוצפה רבה, את הטאמאלס, תוך שנגסנו בהם, ונמלט כל עוד נפשו בו, כשחברו מתנחם בשקית הניילון הריקה שאחזנו בה. אבל, שעה קלה לאחר מכן מצאנו את השלל הזה... אכול ומנוקר.
