בעגת הרחוב היא מכונה "שיטת מצליח". זו הדרך הבלתי-הוגנת, שבאמצעותה מצליחות הרשויות המקומיות, הכורעות תחת "עומס-הוצאות", לאזן את תקציבן, על גבו של האזרח התמים.
אחת מקורבנותיה האופייניים של השיטה הנואלת היא תושבת צפון תל אביב, שלפני כמחצית השנה מצאה, בוקר בהיר אחד, על שמשת-מכוניתה, ליד פתח-ביתה, דוח-תנועה, שעל-פיו החנתה אותה במקום אסור לחנייה. עבירת התנועה שיוחסה לה הסתכמה בחנייה בצומת סואן, המסומן באדום לבן. העונש שהוטל עליה הסתכם בקנס של 200 שקל, או, לחלופין, בהעמדה לדין בבית משפט לתעבורה.
כשהיא מוכת תדהמה, שפשפה הדיירת את עיניה כלא-מאמינה: המקום שבו החנתה את מכוניתה בערבו של יום, לא רק שאיננו צומת, הוא גם איננו סואן. על אחת כמה וכמה שאיננו מסומן באדום-לבן. והרי במקום הזה, המותר בפירוש לחנייה, היא נוהגת להחנות את מכוניתה מדי יום ביומו!
רפואה למכה
כדי להקדים רפואה למכה, מיהרה הדיירת שלנו לצלם במצלמתה את המקום "המועד לפורענות" כדי להוכיח, בבוא העת, שלא כצעקתה. בד-בבד היא הריצה לאגף החנייה של העירייה מכתב-הסבר, בצירוף הצילום, תוך שהיא מבקשת להסיר מעליה את רוע הגזירה. משלא זכתה, בחלוף הזמן, למענה, היא החליטה להרים טלפון לאגף החנייה, ואז נאמר לה כי "העניין יטופל בהתאם".
ימים אחדים לאחר אותה שיחה טלפונית הרימה הדיירת שלנו עוגן והפליגה אל מעבר לים. משחזרה ארצה, כעבור חודשיים, נדהמה לגלות בשק הדואר שלה גם דוח-תנועה חדש, ששוב נשלח אליה מאגף החנייה. הפעם נשא הדוח גם ריבית והצמדה על עבירת התנועה הישנה, כשהסכום שאותו נדרשה לשלם תפח ל-400 שקל. כל פניותיה הטלפוניות, החוזרות ונשנות לבירור העניין עלו בתוהו.
מודוס ויוונדי
משכלו כל הקיצין, החליטה הדיירת לשים פעמיה לאגף החנייה של העירייה ביפו. לאחר המתנה ממושכת, עם רעים לצרה דומה, קיבלה את פניה פקידה חביבה וסבלנית. במהלך הדיאלוג המשותף הבהירה הדיירת, חזור והבהר, שכלל לא שהתה בארץ בתקופה שבה הוכפל הדוח, מה גם שהיא יצאה מתוך הנחה ברורה ש"העניין בטיפול", כפי שדווח לה טלפונית טרם נסיעתה. לצורך הוכחה, הביאה עימה הדיירת את דרכונה ובו החותמות של משטרת הגבולות, המאשרות את היותה במשך חודשיים מעבר לים. לאחר דין ודברים, הוצע לדיירת שלנו, בהתערבות היועצת המשפטית של אגף החנייה, מעין "מודוס ויוונדי": היא תשלם רק את הקנס המופחת והראשוני, של 200 שקל, שאינו נושא ריבית והצמדה, ובכך, למעשה, ייסגר התיק.
מותשת מכל עוללותיה ומן החשש לגביית ריבית והצמדה נוספות עד למועד המשפט, אם אכן תבחר בו, החליטה הדיירת שלנו להרים ידיים ולקבל את הצעת הפשרה. כמאמר הפתגם הידוע: "לא מספיק להיות צודק - צריך גם להיות חכם"!
