מאז החלה ישראל בפעולתה בעזה לחיסול מעשי הטרור של חמאס, נשמעו דרישות מחוגי פרשנים ומהציבור הרחב בהודו ללכת בעקבותיה ולהגיב באופן דומה נגד פקיסטן, על שיתוף הפעולה שלה במתקפת הטרור של ארגון הטרור הפקיסטני לאשקר-אי-טויבה, שבוצעה במומבאי ב-29-26 בנובמבר 2008.
איש אינו יכול להטיל ספק בזכותה של ישראל להגן על חייהם ועל רכושם של אזרחיה מפני מתקפות הטילים של חמאס מעזה, הנמשכות זה שבועות וחודשים. כפי שאמר סגנו של שגריר ארה"ב באו"ם בראיון עיתונאי, לאחר שמדינתו סירבה להצטרף לגינוי של מועצת הביטחון לפעולותיה של ישראל: "לישראל, כמו לכל חברה אחרת באו"ם, יש הזכות להגנה עצמית. זכות זו אינה נתונה למשא-ומתן".
כמו לישראל ולחברות אחרות באו"ם, גם להודו הזכות להגנה עצמית מפני פעולות טרור היוצאות משטח פקיסטן ובחסותה, ויש לה הן הזכות והן החובה להשיב לפקיסטן כגמולה, כדי להגן על חייהם ועל רכושם של אזרחיה.
השאלה אינה אם עלינו להגיב. עלינו לעשות זאת, אם ברצוננו שפקיסטן והמוני הטרוריסטים שבהם היא תומכת יתייחסו אלינו ברצינות. השאלה היא אם מכה צבאית ישירה היא דרך התגובה החכמה וההולמת נגד פקיסטן, או שעל הודו להגיב באמצעים פוליטיים ודיפלומטיים, שאם לא יביאו את פקיסטן לשנות את דרכיה, יבואו בעקבותיהם פעולות חשאיות, שהודו תכחיש כל קשר אליהן.
במשך שנים רבות הייתה ישראל קורבן לפעולות טרור מצד ארגונים כמו חמאס וחיזבאללה, הפועלים בעיקר בחסות סוריה ואירן. תגובתה של ישראל הופנתה נגד ארגוני הטרור עצמם ולא נגד המדינות התומכות בו. לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת יום-הכיפורים נקטה ישראל פעולה צבאית בשטחה של מדינה ריבונית החברה באו"ם רק בשתי הזדמנויות - ב-1980 נגד הכור הגרעיני בבנייה שבאוסיראק אשר בעירק, וב-2006 נגד תשתיות החיזבאללה בשטח לבנון. בעבר, הצבא הישראלי פעל בלבנון גם בהזדמנויות אחרות.
פעולתה נגד הכור באוסיראק הייתה הצלחה, ואילו הפעולה בלבנון נגד החיזבאללה לא הייתה כזו. חרף חששותיה מן האתרים הגרעיניים לייצור אורניום מועשר באירן וחרף הלחץ מחוגים בציבור הישראלי לנקוט פעולה צבאית נגד אתרים אלה - נמנעה עד עתה ישראל מלעשות זאת. היא אומנם התקיפה בשנה שעברה אתר בסוריה החשוד כגרעיני, אך דבר זה נעשה כפעולה חשאית מוכחשת ולא כפעולה צבאית גלויה. היא גם פעלה באורח חשאי נגד אנשים החשודים כפעילי חמאס היושבים בסוריה.
בעזה יכולה ישראל לנקוט פעולות צבאיות גלויות נגד חמאס, כי עזה אינה חלק ממדינה ריבונית. בעבר, פעולות הגומלין הצבאיות של ישראל היו נגד ארגוני טרור שהיוו איום על חייהם של אזרחי ישראל ועל רכושם, אך לא נגד מדינות שנתנו חסות לארגונים אלה. פעולותיה נגד מדינות נותנות חסות לטרור היו חשאיות, ולא פעולות צבאיות ישירות.
למעשה, לכל המדינות המתמודדות עם בעיית הטרור יש יכולת לפעול באופן חשאי, פעילות שהינה "דרך שלישית" - תחליף לאמצעים פוליטיים ודיפלומטיים שנכשלו. בהיעדר יכולת זו, אפשרות הפעולה היחידה שנותרה היא פעולת גומלין צבאית ישירה, העלולה להביא להסתבכות כשהיא מופנית כלפי מדינה שכנה. מדינה שאינה נוקטת נגד הטרור פעולות צבאיות, ואין לה היכולת לנקוט פעולות חשאיות, תזכה לזלזול מצד הטרוריסטים ומדינת החסות שלהם.
ארה"ב הפציצה את לוב, את עירק ואת אפגניסטן כתגובה על מה שנתפס כפעולות נגד ארה"ב, אך אף פעם לא פעלה נגד קובה - שכנתה. היא הכריזה על קובה "מדינה תומכת-טרור", וניסתה ללא הרף לערער את יציבותה הפוליטית והכלכלית, אך נמנעה מנקיטת פעולה צבאית ישירה נגדה, למרות שארה"ב היא מעצמה, וזאת מן החשש שצעד כזה יביא להסתבכות.
יש לקוות כי ממשלת הודו תפיק את הלקחים הנכונים מן הדילמה שהציבו אירועי מומבאי, ותנסה להשיב במהירות את כושרה לפעול פעילות חשאית, כושר שהוזנח לפני יותר מעשור כמחווה חד-צדדית כלפי פקיסטן, מחווה אשר הורָתָה בטעות.
