שוב ושוב חוזרים כלי התקשורת השונים על אותן הטעויות או יותר נכון ההטעיות, חלקן מכוונות וחלקן הנובעות מבורות, בכל הקשור לתוצאות של בחירות לסוגיהן. לפי כלי התקשורת אין טעם יותר בהליך הטורדני של הליכה אל הקלפיות, כי ממילא התוצאות ידועות כבר. מכוני הסקרים, בכסות התקשורת ובגיוס "המדע", מנבאים לנו את התוצאות, לא לפני שהם מכינים את המפלט הכה מוכר המכונה "התוצאות תקפות ליום עריכת הסקר".
מבלי להתיימר להיות מבין אפילו בעריכת סקרים, ברור לכל שהסקרים מזמן הפכו לכלי שמטרתו להשפיע על דעת הקהל. ישנם אמצעים פסיכולוגיים שונים המופעלים על הציבור, במישרין ובעקיפין, וכחלק מאותו ארסנל, גם הסוקרים מבקשים את ליטרת הבשר שלהם.
לפי הנתונים הלא רשמיים והבלתי ניתנים לבדיקה אמפירית, אחוזים גבוהים מקרב הציבור עדיין לא החליטו באיזו מפלגה להצביע או אם בכלל ללכת לקלפי. כל אדם סביר יודע שככל שמספר המתלבטים או הקולות ה"צפים" גדול יותר, כך הסיכוי לחזות תוצאות של בחירות זה בלתי אפשרי.
קווים מטושטשים
על נושא זה נכתבו מאמרים מלומדים אין-ספור, אך שום לקח ממשי לא נלמד. ממשיכים באותה מסורת קלוקלת. אין זה תפקידם של כלי התקשורת להשפיע על הבוחרים באמצעים סמויים ובמסרים חבויים. יש הבדל עצום בין מאמר דעות לבין דיווח עיתונאי. לצערנו, הקווים היטשטשו והתוצאות ידועות לכולם.
התנהגות של בני אדם אינה ניתנת לחיזוי כה פשוט, ודאי לא התנהגות פוליטית. יבדוק כל אחד בסביבתו הקרובה כמה אנשים מוכנים לחשוף באמת את הנטיות הפוליטיות שלהם או לומר בטלפון לסוקרים באיזו מפלגה הם יצביעו? הנחה בלתי פרועה לגמרי, היא שמעטים מאוד עושים זאת, ואלה, בדרך כלל, פעילים פוליטיים או אנשים מאוד נחרצים להחצין את האידיאולוגיה שלהם. אם כן, איך הסקרים יכולים לשקף את המציאות כאשר מרבית האוכלוסיה שומרת לעצמה את "הסוד הפוליטי" שלה? בלתי אפשרי.
האולפנים הפתוחים כביכול, המסקרים את הבחירות, הפכו מזמן לקזינו שבו ממהמרים. בשנים האחרונות התברר שהטעויות שנעשו על-ידי "המומחים" והפרשנים המלומדים היו עצומות. למרות זאת, ממשיכים ומברברים כי את זמן המסך יש למלא.
התקשורת - הפה של העם
התקשורת התמכרה לסקרים, כמו הפוליטיקאים, במקום לשאול את השאלות הקשות. אפילו במערכת בחירות הנראית מצועצעת משהו כמו בארה"ב, התקשורת אינה מפסיקה לשאול את השאלות הקשות, לחקור, לבדוק וחוזר חלילה. אסור לתקשורת לוותר לפוליטיקאים ולשחק לפי הכללים שלהם. אם התקשורת רואה את עצמה ככלב השמירה של הדמוקרטיה, היא צריכה להיות לפה של העם. שתיקתם של הפוליטיקאים החורצים מחר את גורלנו עוברת בתקשורת הישראלית ללא ניד עפעף, ללא ביקורת נוקבת וללא אמירות ברורות לעם על כך שהפוליטיקאים מסתתרים מאחורי ציניקנים, פרסומאים ועורכי סקרים. זהו כשל דמוקרטי שאין כדוגמתו.
את תוצאות הבחירות איננו יכולים לדעת היום. הן תהיינה ודאיות רק אחרי ה-10.2. את תוצאות הסקרים כן ניתן להעריך. בין שני סוגי התוצאות, הפער יהיה גדול.