כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה עמדה בסימן שאלה גדול פחות מחצי שנה לאחר שקמה כתוצאה מהכישלון הרב-תחומי בלבנון. ישועתו הגיעה ממקור בלתי צפוי - במקום להפיל אותו, כפי שמצופה ממפלגת ימין, הצטרף אליו אביגדור ליברמן והעניק לו כשנתיים וחצי של כהונה מיותרת והרת אסון.
תמורת השירות העצום הזה קיבל ליברמן משרד פיקטיבי, ששמו היה סוג של הברקה הומוריסטית - "המשרד לאיומים אסטרטגיים".
כשישב בממשלה, גם עם מג'דאלה, נעלמה התוקפנות של השר ליברמן, "טורף הערבים", ולא הייתה לו בעיה לתמוך במתן נשק לרשות הפלשתינית, כדי "לחזק את אבו מאזן" (News1, 28.12.06), שיטה מקורית למדי להילחם באיומים אסטרטגיים.
אין ספק כי הפנסיה שממשיך לקבל מהכנסת עזמי בשארה, המבוקש בחשד סיוע לאוייב במלחמה, הינה שערוריה בלתי נסבלת. אך מעניין שאת החקיקה והפנייה לבג"צ נגד הטירוף הזה ניהלו דווקא ח"כים ופעילים מהליכוד והאיחוד הלאומי. "ישראל ביתנו" מנפנפת כעת ללא הרף בנושא, אך בזמן אמת - לא יצאה מגדרה.
המצע המעורפל של ליברמן מדבר על "ויתורים טריטוריאליים לרשות הפלשתינית" - דרך יצירתית להגדרת מדינה פלשתינית. החששות כלפיו מתגברים נוכח כוונתו המוצהרת למסור שכונות בירושלים ובוואדי ערה, הלא אי-אפשר לתת את המקומות הללו "באוויר", מבלי למסור תחילה את יהודה ושומרון.
ליברמן ושלאף - קשר מפוקפק
רשימת "ישראל ביתנו" כוללת מעט מאוד אנשי ימין מובהקים, דוגמת עוזי לנדאו ודודו רותם, לעומת הרבה מאוד אלמונים, שזיקתם לימין מעורפלת.
בנוסף, מדאיג הקשר של ליברמן עם מרטין שלאף, שותפו של ערפאת בקזינו ביריחו, הבוחש בעומק הפוליטיקה הישראלית. שלאף יצר קשרים כמעט עם כל ראשי לשכות ראשי הממשלות האחרונות - שמעון שבס אצל רבין, ליברמן אצל נתניהו, ויסגלס אצל שרון ושולה זקן אצל אולמרט. כמו-כן הוא בקשר עם אריה דרעי, האחים לבית שרון, חיים רמון ועוד שורה של אנשי מפתח בישראל.
חלק מהתיקים של שרון היו קשורים לחשדות שוחד שלכאורה קיבל משלאף, המבוקש לחקירה בישראל, וכעת מופיעות ידיעות דומות על חשדות כלפי ליברמן.
התקשורת ומערכת המשפט הפכו את שרון לאתרוג וקברו תיקים פליליים שלו בסמיכות-זמנים מעניינת להתקדמות תהליך ההינתקות והגירוש. לפעמים נדמה כאילו קיימת שיטה של בניית איום משפטי כלפי מנהיגים חשודים, והסרתו בהתאם לתפניתם שמאלה. כעת, עלול השמאל לנסות להפוך את ליברמן לאתרוג הבא.
הליכה עם השמאל באה בחשבון
כשבוחנים את הדיבורים מול המעשים, מתקבלת תמונה של "ישראל ביתנו" כמפלגה המנסה ליהנות מכל העולמות על-ידי שימוש בשיטה קבועה של הפרחת הצהרות מתלהמות מדי כמה חודשים, כשבמבחן המעשים התמונה שונה לחלוטין. זו שיטה המיטיבה עם כולם - השמאל והערבים מגיבים נגדו וכך נבנים בדעת הקהל שלהם לשביעות רצון כולם שכך מפרנסים פוליטית אחד את השני במשחק ציני שכולו פינג פונג של הצהרות, בדיוק כמו שס ושינוי בזמנו. בפועל, שיתף ליברמן פעולה עם השמאל ברוב הקדנציה האחרונה וגם כעת הוא מצהיר כי הליכה עתידית עם השמאל בהחלט באה בחשבון.
בכל מערכת בחירות ישנם כעשרה מנדטים של בוחרים, טרף קל למומחי הנדסת דעת הקהל. הם מעופפים ממפלגה למפלגה לפי רוח האופנה הנושבת, פעם נוחתים אצל רפול, פעם אצל הגימלאים וקדימה, פעם אצל "שינוי", ותמיד הם מתחרטים על הצבעתם קלת הדעת זמן קצר לאחר פירוק תפאורת השקר של הבחירות. זהו כנראה הצד המפלגתי לאימרה "פראיירים לא מתים, רק מתחלפים". הפעם, נראה שעדת הפראיירים התחלפה לכיוונו של ליברמן.
