ראש ענף שטח באמ"ן לשעבר, סגן אלוף בדימוס, אלי דקל, שפיקד על הענף במלחמת לבנון השנייה, אומר כי גם אמ"ן וגם פרסומי המומחים בתקשורת, מזניחים את האפשרות שמצרים מפתחת היום נשק גרעיני.
דקל, שפרסם ביקורת חריפה על אמ"ן בספרו "מודיעין תלוש מהקרקע", הרצה במושב השני של הדיונים על האפשרות של התקפה גרעינית על ישראל, במסגרת סדנת אלפרדו על המלחמה הבאה.
לדברי דקל, המצרים הקימו כבר ב-1954 ועדה לפיתוח אנרגיה גרעינית. מכאן, שהם עוסקים שישים שנה בנושא. ב-1958 הם התחילו לבנות קריה גרעינית עם כור קטן באינשס, שקיבלו מברית המועצות, וב-1961 החל הכור לפעול. מאז ועד היום גדל השטח הבנוי של הקריה פי ארבעה, והיא משתרעת על פני שלושה קילומטרים מרובעים. בימי הנשיא חוסני מובראק הם מיקמו בקריה כור ארגנטיני גדול יותר.
לפי דקל, כמו ישראל, גם מצרים חזרה והצהירה שהכורים שלה מיועדים אך ורק לצורכי שלום - להתפלת מי ים, לדוגמה. אך לדבריו, טענה זאת אינה קבילה, כי יש להם די והותר מים מהנילוס ומסכר אסואן. לא סביר להניח שמדינה שנשלטת על-ידי אנשי צבא לא עשתה שום דבר צבאי בכור במשך חמישים השנים שבהן הוא פועל. אבל מה שמדאיג בעיקר, לדבריו, שבקריה הגרעינית המצרית יש בסיס צבאי המיועד לגדוד המונה כ-600 חיילים, והוא מוקף לא רק בגדר, אלא ב-25 מגדלי שמירה. "בכל מצרים יש רק מתקנים מעטים השמורים כל כך", ציין. גם אחרי מובראק, בימי הנשיאים מורסי וסיסי, הקריה המשיכה לגדול להתפתח, ורק לאחרונה ממש, חתמו המצרים על הסכם עם רוסיה לקבל ממנה כור גרעיני "לצורכי שלום". והכי מדאיג, "שקצינים בכירים באמ"ן של היום הופתעו מנתוני השטח על הקריה הגרעינית במצרים, שלמדתי מצילומי אוויר גלויים של גוגל", סיכם דקל.
מנחה הסדנה, ד"ר
אורי מילשטיין, חשף באוזני הנוכחים את העובדה שגם במלחמת יום הכיפורים היו לענף מודיעין-שטח באמ"ן, כשדקל שימש כקצין זוטר, נתונים מלאים על היערכות המצרים ב"חווה הסינית". נתונים אלה עובדו בענף ונשלחו במטוס מיוחד למטה חזית הדרום של צה"ל, באום-חשיבה שבסיני. למרות זאת הם לא הגיעו לידיעת אנשי גדוד 890 של הצנחנים, והם יצאו ל"חווה הסינית" ללא מידע, סבלו אבדות כבדות וברחו משם בעור-שיניהם. עצם בריחת צנחנים ישראלים משדה הקרב היא שינוי אסטרטגי שאין לזלזל בחשיבותו.
אחרי המלחמה נשמעו על כך שני הסברים: הראשון, שקצין השטח בחזית הדרום זלזל במידע שקיבל והניח את החומר שקיבל על הארון במשרדו מבלי להעבירו לצנחנים; השני, שמפקד חטיבת הצנחנים, אלוף משנה עוזי יאיר המנוח, שקיבל את החומר, זלזל בו וטען שאין זמן לעיין בו, כי יש לצאת מהר לפעולה. ייתכן שבגלל זה, כשהבין יאירי את מה שעולל, קיבל הלם קרב, והוחלף לפני תום המלחמה באלוף משנה אריה צידון (צימל). הוא הועבר לתפקיד בכיר באמ"ן, והיה אחראי על מחלקת מודיעין שטח. משנודע לו הדבר מפי דקל וחבריו, הוא התנהג כמופתע.
איש המוסד לשעבר, ירון זכאי, טען בסדנה, שאירן היא מדינה שוקעת, שכמחצית מתושביה אינם פרסים, וכי היא צפויה למלחמת אזרחים, כמו אלה המתנהלות בסוריה, בתימן ובעירק. לדבריו, מלחמה כזאת מתנהלת כבר עכשיו באירן, באש קטנה. לדבריו, האירנים נוהגים לפאר ולהאדיר את כוחם, מעל למה שיש להם, ואם אכן נפעל ישירות נגד הפיתוח הגרעיני באירן, לחיסול מומחי גרעין (כפי שחיסלנו לדבריו בעירק), הם יפעילו את חיזבאללה -הזרוע שלהם נגד ישראל. החיזבאללה ינסה למוטט את ישראל עם 140 אלף הטילים שאירן סיפקה לו. אולם החיזבאללה, לדברי זכאי, הינו זרוע הרתעה יותר מאשר הכרעה, מאחר שבמקרה של סיבוב נוסף עם החיזבאללה, ישראל לא תסתפק בפעולה של פינצטה, כפי שעשתה במלחמת לבנון השנייה, אלא תשמיד מיד 150 כפרים ועוד מספר ערים בדרום לבנון, וממילא, בדרך זאת, את רוב עוצמתה של החיזבאללה.
