לסדר הילודה במשפחה, השלכות על התפתחות האחים, והמוטיבציות המניעות אותם, בהתאם לגישה האדלריינית. יש לקחת בחשבון מגוון משתנים מתערבים כגון; פער גילאים (ככל שהאחים קרובים בגיל, כך התופעות שכיחות), מצב המשפחה (משפחה חד/דו-הורית), אקלים המשפחה, וכישורי הילדים.
האח הבכור
הופך את הזוג המאושר להורים. זכות זו מעניקה לו יוקרה של מלך. כל צעד ושעל בהתפתחותו, מזוכה בקריאות התפעלות והערכה; החיוך הראשון, הצעד הראשון, המילה הראשונה וכו'. לסטטוס זה נלווית, מעבר לתשומת הלב היתרה, גם שורת הטבות; אביזרים, צעצועים ובגדים חדשים שנועדו במיוחד עבורו.
ביחד עם יוקרה זו, באה גם אחריות גדולה, כחלק מעסקת החבילה. האחריות של לימוד הזוג להיות הורים מחד והאחריות שבנשיאת שק הציפיות הגדול ממנו - כממשיך דרכם. שילוב זה גורם לרוב הילדים הבכורים, לשאת אפיון "מרצה" - הרצון לרצות את ההורים בכל בקשה ולעמוד בציפיות; להיות התלמיד הטוב, הילד הטוב בבית, מצליח הקריירה וממשיך הדרך, גם במקומות, בהם הם עצמם כשלו. אפיון זה, הופך אותו להיות מתאים כאיש טיפול וחבר צוות.
הצבת יעדים דיפרנציאליים - הבכור בדרך-כלל יאופיין על-ידי המעסיק כאחראי, ראש גדול ונוח לעבודה. ניתן לממש נטיות אלה, על-ידי הפיכתו ליד ימין, האצלת סמכויות גוברת ויעדים מאתגרים, כשהוא יטה לעמוד בהם בכדי לרצות את מנהליו. חשוב לזכור לא לנצל נטייה זו, אלה לתגמלו בהתאם, בכבוד ובסמלי הסטטוס הראויים לו. שאם לא כן, עלול לפרוץ אפקט המרדנות כמתואר ביוצאים מן הכלל.
יוצאים מן הכלל - במקרים מסויימים הבכור מתמרד כנגד עול הציפיות שעל כתפיו, ויוצא מן הכלל. בדרך-כלל באחד מגילאי ההתבגרות - הראשון (גיל 3), השני (גילאי 30-10) או השלישי (בבגרות, עקב תחושות ניצול במקומות עבודה) ואז הוא נושא באפיוני המרדן - שמאפיינים בדרך-כלל, את הילד השני.
