שליטת סין (1908-1835). שמה מופיע גם בצורה צוּ שי. שלטה בסין מאז 1861, אִם כעוצרת ואִם כ"קיסרית האֵם האלמנה".
הייתה אשתו של הקיסר שיֶין פֶנג, ונעשתה לאחר מותו עוצרת בשם בנם הקטין טוֹנג-גְ'ה. הביאה לאחר מות בנה ב-1874 להכתרת אחיינה הקטין גוּאַנג-שוּ לקיסר, ונהנתה מהשפעה רבה גם לאחר שהגיע לבגרות. תחת שלטונה נמנעה סין מרפורמות של ממש, ונמשך הכרסום של המעצמות הזרות בריבונותה. שיאן של המפלות שנחלה סין היה התבוסה במלחמה ביפאן (1895-1894), שכתוצאה ממנה נאלצה להכיר בעצמאות קוריאה ובסיפוח טַייוַואן ליפאן. בשנת 1898 החל הקיסר גואנג-שו לפעול למען תיקונים יסודיים ("מאה הימים של הרפורמה"), שנעשו בהשפעת המלומד קַנג יוּ-וֵיי ועמדו בסתירה להשקפת עולמה השמרנית של הקיסרית. בתגובה ביצעה צה שי הפיכת חצר בעזרת המצביא רוֹנג-לוּ, עשתה את הקיסר לאסיר בארמון וביטלה את צווי הרפורמה. בשנת 1900 עודדה צה שי את "מרד" אגודת אגרופי הצדק וההרמוניה ("הבּוֹקסֶרים"), בניסיון להשתמש באגודה הלאומנית נגד המעצמות הזרות, וכתוצאה מכך כבשו צבאות המעצמות את בייג'ינג וכפו על סין הסכם שלום משפיל. בעקבות התבוסה הכירו הקיסרית ושריה בצורך בתיקונים יסודיים, ובהם ביטול הבחינות המסורתיות למשרות הממשלתיות והנהגת תיקונים במינהל ובצבא, אלא שבעת ההיא כבר לא היה בכוחן של הרפורמות להציל את שושלת המנצ'ו.
