ידיעה של הכתבת מאיה שני באתר זה מבשרת לנו כי הפנטגון יתיר את צילומי העצורים אשר היו קורבן להתעללות בכלא אבו ע'רייב ובמתקני כליאה אחרים של הצבא האמריקני, או כלשון הידיעה:
הפנטגון הסכים לפרסם עשרות צילומים המציגים התעללות בעצורים עירקיים בידי אנשי צבא אמריקנים. כך דיווח הניו-יורק טיימס (יום ו', 24.4.09). צילומים אלה מעולם לא נחשפו קודם לציבור.
הצילומים בוצעו בשבעה בתי מעצר - כולל אבו-גריב העירקי הידוע לשמצה, הצילומים יותרו לפרסום עד התאריך 28 במאי. ההתחייבות לפרסם את הצילומים ניתנה על-ידי משרד ההגנה האמריקני והאיחוד האמריקני לזכויות אזרח.
ההחלטה לחשוף את הצילומים הגיעה בעקבות עתירתו של אמריט סינג, עורך דין באיחוד האמריקני לזכויות אזרח (A.C.L.U.) אשר דרש את חשיפת הצילומים בהתאם לחוק חופש המידע. "הצילומים מביאים עדות חותכת שההתעללות שספגו אסירים בידי אנשי צבא ארה"ב אינה מקרה אחד ויחיד, אלא מתפרשת מעבר לקירות אבו-גריב", אמר, והוסיף כי עדיין לא ברור על-מה מעידות התמונות. על-פי דיווחים מוקדמים, בין הצילומים ישנם כאלה המציגים חיילים אמריקנים המאיימים על עצירים עם אקדח מקרוב.
בכל הכבוד, יש להבדיל בין חופש הביטוי, אשר תכליתו לחשוף שחיתות שלטונית, לבין הצורך למנוע ביטוי, וזאת בכדי להגן על כבוד האדם. המאפיין המובהק ביותר של משטרים טוטליטרים הינו ענישה, השפלה וגרימת סבל לפרטים אשר נתונים למשטר זה, בכיכר העיר. במדינות טוטליטריות מכים, הורגים, שורפים, מוציאים להורג, תולים ומענישים בדרכים שונות, והכל בפומבי.
לא בכדי ההלכה היהודית מצווה עלינו שלא להשאיר את התלוי (קרי מי שנדון לתלייה) על העץ למשך הלילה, וזאת בכדי לא לבזות את כבודו. גם סרטי הסנאף, הגירסה הפרטית של משחק הסאדו-מאזו של משטרים טוטליטרים, מתפרנסים מהצגת סבלו של אדם אשר מומת בעינויים.
הרצון לצפות בסבלו של הזולת הינו אחת התאוות החולניות ביותר שהחברה האנושית 'התברכה' בהן. סבלו של הזולת הוא רגע פרטי וכואב שלו. לא בכדי מאפשרת המדינה עדות של ילדים קורבנות עבירות מין בדלתיים סגורות, ולא בכדי מטילה המדינה איפול על שמם וזהותם של קורבנות עבירות מין. מכבודם של קורבנות עבירות מין (גברים, נשים, ילדים, ילדות) מתבקש כי המוראות שעברו לא יהפכו לבידור פורנוגרפי להמונים. עיתונות טובה היא זו אשר מסקרת עבירות מין ללא כניסה לפרטים ה'פורנוגרפים'. עיתונות רעה היא כזו שבוחרת את הפרט הכי פורנוגרפי בעדות קורבן עבירת מין, והופכת אותו לכותרת ראשית (עם הפניה לעמוד האמצע מן העמוד הראשון של העיתון).
בני ציפר, בלוגר שנוי במחלוקת ומושא לשטנת הגולשים (לפעמים בצדק, כי הוא מקומם) כתב בפוסט שלו '
כבוד האדם, זה הלקח מן השואה':
"אני עוקב אחר הטלוויזיה הצרפתית, הגרמנית והבריטית, ושם לא ראיתי אף פעם שמצלמים אנשים במצב של הזלת דמעות או סערת רגשות. גם זה שייך כנראה לערכים הנהוגים שם של כבוד האדם, המחייבים שלא להראות בני אדם בשעה שאינם שולטים על עצמם מכל בחינה שהיא.
"אבל כאן, בארץ, כמו בארצות ערב, אנחנו מתמחים בכניסה לתוך הפרטיות הכי משפילה של בני אדם, ולצלם אותם כשהם צורחים ובוכים בהלוויות, או כשהם מתפרצים בכעס בבתי משפט על נאשם שהרג, נניח, את קרובם בתאונת דרכים. האם בצרפת לא קורה שאנשים מתרגזים זה על זה? כמובן שכן. אבל זה דבר שלא ראוי לצלמו ולפרסמו ברבים. על שום כבוד האדם".
אין דברים נכונים מאלו (בני ציפר, מקומם ככל שיהיה, יוצא אחת לכמה זמן עם תובנות ראויות אשר מקלפות את השיח הצבוע מכל שכבות הצבע הדביקות של צביעותו). פרסום תמונות עצורי הפנטגון, עירומים ומושפלים, יהווה פגיעה נוספת בהם. על הפרסום לטשטש את פניהם וגופם של הקורבנות, באופן כזה שניתן יהא להבין כי ההתעללות התרחשה, אך מבלי להשפיל את הקורבנות שנית.
לפני שנים פורסם בערוץ הראשון סיפור מחריד על אנס אשר צילם את קורבנותיו במצלמת וידאו תוך כדי ביצוע האונס. הערוץ הראשון פרסם את התמונות עם טשטוש מינימלי ולא מספיק, בחוסר הבנה משווע להבנת גבולות הזולת, ולדיווח ראוי שבו לא מתייצבים לצד הפוגע והתוקף (כך שמסייעים לו לממש את תאוותיו החולניות), אלא שבאמצעותו מוקיעים את התוקפן (ולא מקריבים את הקורבן).
ההתעללות בעצירים בכלא אבו ע'רייב ובכלא גואטמנדו מסמלת את הידרדרותה של ארצות-הברית לשפל של הגרועות במדינות הטוטליטריות, וזאת באמצעות קיום העינויים במתקנים החשאיים, תוך שרוממות "זכויות האדם" ניחרת מגרונם הצבוע (ולמי שיחשוב ש"הם" טרוריסטים אני רוצה להזכיר כי גם פולארד היה קורבן לעינויים שכאלו).
"תיקון" שבו יוצגו ברבים עצורים מושפלים אלו, ויהוו מושא להתבוננות ומציצנות, לא יהווה תיקון, אלא המשך אותה מדיניות אטומה, אשר מסמנת את ארצות הברית כמדינה אשר מתעמרת בעציריה, תוך הצגתה-העצמית הצבועה כ"מנהיגת" העולם החופשי.
הקפדה מירבית על כבודם של קורבנות ההתעללות והעינויים במתקני הכליאה האמריקנים מחייבת פרסום התמונות באופן שימנע מלהפוך את הקורבנות לקורבנות בפעם השנייה - הפעם של מציצנות הציבור.
