המזרח התיכון בו מצויה מדינת ישראל עלול להתחדש בנשק אטומי, וודאי שאין זה המזרח התיכון עליו חלם נשיא המדינה מר שמעון פרס בחלומותיו הגלויים, למרבה הפאדיחה.
למרות שמדינת ישראל היא בעלת יכולות גרעיניות זה מכבר, והיא - אם לא במרכז הגיאוגראפי הרי כן במרכז העניינים - של המזרח התיכון, עלול להיות החידוש האמור - אם וכאשר מדינה אחרת במזרח התיכון תגיע ליכולת של ייצור או קיבול נשק גרעיני,
דבר שעל מדינת ישראל מוטלת האחריות למנוע.
שליט מצרים מובארק אמר כי לגביו - הסיכון של ישראל עם נשק גרעיני זהה לסיכון של אירן עם נשק גרעיני, וטוב שגילה [לא מרוב חכמה] את תחושתו זו.
ברור כי לדבריו אין שחר; אלה דברים הנמצאים היכן שהוא בין הערכות בלתי מקצועיות, לבין אמירות בעלות מניעים זרים, אשר נועדו ליצור תשתית מתאימה לקראת התגרענות אפשרית של אירן.
לכאורה ולמראית עין, מצרים אינה תומכת נלהבת של אירן וגרורותיה, הא ראייה - המתח השורר בין מובארק לבין נסראללה, אלא שיהיה זה תמים לסבור כי כך הם פני הדברים.
האינטרס העליון של מצרים, שהשגתו מתרחקת לאור התעצמות ישראל, הוא - הגעה לאפשרות להביס את צה"ל ולהשמיד את מדינת ישראל.
והנה, בעזרת הגרעין האירני, החלום הזה - שהתרחק והתרחק - נהיה פתאום בבת אחת לאפשרי, קרוב להגשמה, בר ביצוע. מכאן התמיכה המילולית של נשיא מצרים בגרעין האירני.
מכאן גם חובתה של מדינת ישראל, עם או בלי ארה"ב כשותפה למהלך זה - או כתומכת מהצד, לסכל את המזימה הגרעינית, ולהותיר את המזרח התיכון במתכונתו הישנה, המאוזנת, היציבה, הבטוחה - מתכונת בה ישראל היא מעצמה גרעינית, ואילו האויבים סביב לה המשתוקקים, מי בסתר ומי בגלוי, להשמידה - ללא שום סיכוי להגעה ליכולות גרעיניות.
מצב מאוזן זה, לא יופר.
ידע היטב לשמור על האיזון מנחם בגין ז"ל, וידע זאת גם אהוד אולמרט ייבדל לחיים.
מאין אפשר ללמוד על מאווייה הסמויים של מדינה "ידידותית" להשמדת ישראל?
לא קשה הדבר: די לקרוא מאמרים של פרשנים בעיתונות שם - שאינה עיתונות חופשית כלל, ואם רוצים להעמיק בזה, כל מה שצריך זה לרדת מטה אל בתי הספר ואל גני הילדים ולעיין בספרי הלימוד והחינוך, כמו גם להשתתף בסמינרים למורים ולגננות באלכסנדריה ובקהיר.
נקודת המפנה אינה ברורה, והקו האדום - אינו קו כלל.
מדובר בגבול מעורפל, בלתי ברור ולא ממוקד, אביך ונתון בערפל של הכחשות, הסתרות, הברחות, גבול נסתר - במסווה של גרעין למטרות שלום, בנוסח של: עליו השלום, ובאזהרות שחלקן אפשריות וחלקן הזויות.
מצב בלתי חד וברור זה, מקשה על קבלת החלטה, כי העיתוי לא יכול להיצמד לאירוע מסוים. מדובר בסיכון מזדחל ותוספתני כסרטן, אותו רוצה החולה לכרות - אך הוא בכל זאת מהסס, בודק, משתהה, מתפלל, מקווה.
כך היה גם ערב השואה, שבאה בהדרגה.
