במאי 1948 סבר מזכיר המדינה האמריקני, ג'ורג' מרשל, שהקמת מדינה יהודית תפגע בארה"ב. הוא טען לזיקה בין אספקת נפט ערבי לארה"ב לבין הקמת מדינה יהודית. כדי ללחוץ על דוד בן-גוריון, הזהיר מרשל שהכרזת עצמאות תגרום להפסקת הזרמת נפט ערבי לארה"ב ולפגיעה קשה בצבא ארה"ב ערב מלחמה אפשרית בברית המועצות. עמידתו הנחושה של בן-גוריון סייעה לגורמים אמריקנים מפוכחים להפריך את טענת הזיקה משוללת-היסוד.
במאי 2009 מנסה הממשל האמריקני, השואף לדחוק את ישראל לקווי 1949, לסחוט מישראל ויתורים סוחפים על-ידי יצירת זיקה מלאכותית בין המאבק באירן לבין הנושא הפלשתיני. גם הפעם נועדה הזיקה לפגוע בישראל על-ידי הצגתה כסרבנית שלום וכמחבלת באינטרס האמריקני. האם ראש הממשלה נתניהו יירתע מהלחץ הפסיכולוגי, או האם יפגין נחישות שתסייע לגורמים מפוכחים בציבור ובקונגרס בארה"ב להפריך את רעיון הזיקה?
הניסיון ליצור זיקה/התניה בין המערכה נגד המגלומניה האירנית לבין פתרון הסכסוך הפלשתיני-ישראלי מנותק לחלוטין מהמציאות המזרח-תיכונית, משחק לידי אירן, מעודד הקצנה ערבית ופוגע באינטרסים אמריקנים ובסיכויי השלום.
המגלומניה של משטר האיאטולות ומאמץ הגרעין של טהרן נובעים מאידיאולוגיה בת 1,400 שנים הרואה באירן את שליטת המפרץ הפרסי והעולם המוסלמי. הם מעוצבים על-ידי המציאות באירן ובמפרץ הפרסי, מהיריבות בין אירן לבין עירק וסעודיה, ממעורבות ארה"ב במפרץ הפרסי ובאוקיינוס ההודי ומהצל הכבד של השכן הרוסי. אתוס הגרעין האירני לא נולד עקב הבעיה הפלשתינית ואינו מושפע מהבעיה הפלשתינית או מהסכסוך הערבי-ישראלי. תהליך הגירעון האירני היה מתרחש גם אם לא הייתה בעיה פלשתינית ואף אם לא הייתה מדינה יהודית במזרח התיכון.
רעיון הזיקה ממציא מזרח-תיכון חדש. הוא מתיימר להפוך את ישראל ומדיניותה, לכאורה, למוקד המזרח התיכון הערבי. הוא משדרג, כאילו, את הסכסוך הערבי-ישראלי בן כ-100 שנים לשורש זעזועי המזרח-התיכון שהם בני מאות ואף 1,400 שנים. האם אפשר להעלות על הדעת זיקה/התניה בין מניעת השתלטות אירן על בחריין וחתרנות אירנית נגד "המשטר האפיקורסי" בסעודיה לבין עתיד ההתיישבות היהודית ביו"ש?! האם יש הגיון בטענה לזיקה/התניה בין בלימת החדירה האירנית לעירק ולעומאן לבין הפסקת פעילות צה"ל ביו"ש?! מדוע לא להרחיב את היריעה לזיקה בין מניעת השתלטות אל-קאעידה על פקיסטן והפיכתו לגוף הטרור הגרעיני הראשון לבין נסיגה ישראלית מיו"ש?! ומה עם הזיקה בין הרגעת הר הגעש העירקי, הפסקת מלחמת האזרחים בסודן וסיום העוינות בין סונים לשיעים לבין חלוקת ירושלים?!
רם עמנואל, ראש סגל הבית הלבן, משוכנע שקיימת זיקה/התניה מכיוון שהנושא הפלשתיני הוא, לכאורה, בבת עינם של הערבים, ולכן נסיגה ישראלית מיו"ש תפייס כביכול את הערבים, ולכן תאפשר כביכול הקמת קואליציה אנטי-אירנית רחבה. אבל, מדינות ערב נמנעו מסיוע מהותי לפלשתינים במלחמת עזה, באינתיפאדה השנייה והראשונה ובשל"ג. הן מרעיפות על הפלשתינים מלל אך לא משאבים וודאי שלא שופכות את דמן עבור הפלשתינים. מאז שנות ה-50 הן רואות בפת"ח, באש"ף ובחמאס גורמים חתרניים שיש לדכאם ולא לקדמם. אף מלחמה עם ישראל לא פרצה עקב הנושא הפלשתיני (לכן לא הועברו יו"ש ועזה לפלשתינים ב-1949), והסכמי השלום עם מצרים וירדן נחתמו תוך עקיפת המכשול הפלשתיני, הדיפת איומים פלשתינים, ולמרות מלחמת ישראל בטרור הפלשתיני. האם רם עמנואל סבור שסעודיה, בחריין, דובאי ועומאן - הרואות באירן איום קטלני, ברור ומיידי - יתנגדו להסרת המאכלת האירנית מצווארן, כל עוד קיים ישוב יהודי בשומרון?! האם עמנואל לא למד מלקחי מלחמת המפרץ הראשונה (1991) שהצטרפות מדינות ערב לקואליציה אינה מביאה לתרומה מעשית?!
רעיון הזיקה/התניה משחק לידי אירן והופך את המאבק בה לבן-ערובה בידי הטרור הפלשתיני. הוא מסיט חלק מהביקורת כלפי אירן, מעניק לה פרק זמן חיוני לשדרוג יכולותיה, הופך אותה - בעיני הערבים - לנושאת דגל המאבק בישראל ומשדרג את לגיטימיות המשטר בזירה הפנימית והאזורית. הזיקה אף מקרינה מתיחות נטולת סיבה בין ישראל לארה"ב, ולכן מזרימה אדרנלין לוורידי הקיצוניות הערבית והטרור הפלשתיני, פוגעת בכושר ההרתעה הישראלי, ולכן שופכת מים קרים על סיכויי השלום, מוסיפה שמן לאש הטרור ופוגעת באינטרסים ישראלים ואמריקנים.
