לאחר מצוד בן למעלה מ-11 שנים בו היה נתון השר ליברמן לחקירות בלתי פוסקות, בישרה (10.5.09) הכתבת הבכירה איילה חסון לעם ישראל, כי על אף שישנם קשיים ראיתיים בתיק ולא ניתן לדברי גורם המקורב לחקירה להוכיח את החשדות בדבר שוחד, לוחץ היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום.
במהלך השתלשלות העניינים בעניינו של השר ליברמן נדמה כי קיים דין מיוחד עבורו וכי התנהלות המשטרה והפרקליטות בעניינו עברה כל נורמה משפטית מקובלת.
אנשי ציבור רבים נכנסים ויוצאים מהעולם העסקי לעולם הפוליטי (ובהם ראש הממשלה נתניהו, ראשי הממשלה לשעבר ברק, שרון ואולמרט, פרופ' יעקב נאמן ורבים רבים אחרים) ובמעבר זה הם מעבירים את נכסיהם ועסקיהם לנאמנות עיוורת וממשיכים לקבל פירות מנכסים אלו. ספק אם שלטונות החוק היו בוחרים לעסוק בחקירת נאמנות זו אצל מי מהפוליטיקאים מאישי ציבור האחרים, למעט מר ליברמן.
כזכור, הצהיר החוקר הראשי בפרשה בפני בג"צ כי "העבירות בעניינו של ליברמן עדיין נמשכות", קרי, כל החשדות הם בקשר לנאמנות זו.
דומה כי החוקרים ומקבלי ההחלטות במשרד המשפטים יצאו מתוך הנחת עבודה תמידית כי מדובר במינימום ראש כנופיית פשע, גנגסטר מסוכן או ראש קרטל סמים.
מר ליברמן נכנס ויצא מחדרי החקירות ללא הרף, סבל מהאזנות בלתי חוקיות (לפחות בחלקן, על-פי דוח היועץ המשפטי, היום השופט העליון רובינשטיין), מקורביו נעצרו ונחקרו והחמור מכל - עורך דינו נעצר, נחקר, משרדו היה למרמס וכל מסמכי לקוחותיו נחשפו בפני החוקרים בהליך של הסרת חיסיון אשר טרם נשמע כמותו.
אין ספק כי לאחר קידוש כל האמצעים, תוך פריצת "הלכות משפטיות" בעניינו של ליברמן אשר עוד טרם נודעו ובכלל זאת - הגשת דוחות חשאיים של המשטרה שאין לדעת מה נאמר בהם לביהמ"ש מבלי שהסנגוריה מקבלת אותם לעיונם, יתקשה היועץ המשפטי עד מאוד בשימוע שהוא חייב לקיים טרם הגשת האישום, לסגור את התיק.
האם המערכת תהיה מסוגלת להודות כי רדפה אדם במשך אחת עשרה שנים ללא כל יסוד וללא כל תוצאה? ספק גדול.
במהלך אותן השנים, זכו, כמובן, הפרקליטות והמשטרה ל"סיוע ארטילרי צמוד" בתקשורת, במסגרת הסימביוזה המתקיימת בינן לבין עיתונאים אחדים, ומר ליברמן כונה ותואר בתקשורת כ"עבריין", "גנגסטר", "פאשיסט", "גזען" "ולדימיר", "מאפיונר רוסי", ומי יודע מה עוד.
כאשר יגיע השר ליברמן בעוד מספר חודשים ומן הסתם, לפתיחת ההליך בעניינו, לאחר שייאלץ להתפטר מתפקידו, ייתקל עקב המסע שנוהל כנגדו במשך 11 שנים, כמתואר לעיל, באווירה "סימפטית" ו"אוהדת", בהתאם לרוחות ה"ליברליזם הצרוף" המנשבות במערכת המשפט אשר "תתגייסנה" כולן לסייע לו.
מעט מהלכי הרוח האוהדים ניתן היה ללמוד מפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בתביעת
הדיבה שהגישו אנשי "יש גבול" כנגד השר ליברמן. על-פי הנטען, ניסו לארגן לקציני צה"ל ולראשי המדינה כתבי חקירות והליכים פליליים בינלאומיים בין השאר באנגליה. בין היתר, בעקבות "עלילותיהם המפוארות", נאלץ האלוף דורון אלמוג להישאר על המטוס בלונדון ונמנע מלרדת, שכן הוצא צו מעצר נגדו.
השר ליברמן כינה את אותם גורמים בשם "קאפו" ובשל כך הוגשה תביעת הדיבה. מדובר בבירור בתביעת סרק שכן לשר ליברמן, כמו לכל חבר כנסת אחר, קיימת חסינות מהותית שהינה עיקרון כמעט מקודש לנבחרי ציבור באשר להתבטאויות או הבעות עמדה בנוגע למילוי תפקידם.
אין מדובר בעיקרון הנוגע לחופש הביטוי אלא עיקרון יסוד במשטר הדמוקרטי, לפיו נבחרי הציבור חייבים להיות משוחררים מאימת התדיינות כלשהי הנוגעת למילוי תפקידם הציבורי.
כזכור, הרחיב בית המשפט העליון חסינות מהותית זו באופן חסר תקדים ורדיקאלי כאשר העניק אפילו לחבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה חסינות על דברי הסתה כנגד המדינה שהשמיע בסוריה (לא פחות), שם תמך במאבק המזוין של החיזבאללה נגד ישראל בנוכחות חסן נסראללה.
דברים אלו היו בעיני הנשיא ברק "נלווים" לחסינות המהותית של בשארה, לשם מילוי תפקידו.
לאור תקדים זה, מובן הוא כי מקרהו של ליברמן הינו פחות ערך באופן ניכר מעניינו של בשארה, החסינות המהותית קיימת ללא כל סייג וההליך היה הליך סרק.
ביהמ"ש דחה אומנם את התביעה על הסף על בסיס ההיגיון המשפטי הנ"ל, אולם לא יכול היה, כפי הנראה, שלא להביע את מורת רוחו בשללו הוצאות משפט: "בשים לב לחריפות התבטאויותיו של הנתבע" (מר ליברמן - י.פ.).
רוצה לומר, הביטוי הינו קיצוני ומגונה מבחינה מוסרית, ומעשי ההלשנה המכוערים כנגד ראשי המדינה ומפקדי צבאה בשעה שהמדינה עומדת במאבק על עצם קיומה, לנוכח הפוליטיזציה המוחלטת של המשפט הבינלאומי ומוסדותיו, כולל בפני גל של הסתה אנטישמית ודה-לגיטימציה באירופה שעוד לא היה כדוגמתו מאז שנות השלושים, הם אינם חריפים או פסולים מבחינה מוסרית.
השופטים במדינת ישראל אמורים להיות בלתי תלויים, שאינם מושפעים מהלכי רוח "ליברליים" או אחרים, אבל נאמר כבר לא אחת, בין השאר על-ידי השופט בדימוס חשין, כי השופטים הם בני אדם, הם מושפעים מקריאת עיתונים ומהסתה תקשורתית אשר בתיקים מתוקשרים מאיימת על אי-התלות השיפוטית.
כתב האישום נגד השר ליברמן יעמיד את מערכת המשפט בפני מבחן לא פשוט, לאור כל המתואר לעיל ואותו לא ידעה מאז תיק דרעי שהיה מלווה כזכור בהסתה תקשורתית חסרת תקדים, בשנים שקדמו להגשת כתב האישום ולאורך כל שש שנות ניהול המשפט. אין לקנא בשר ליברמן על דרך החתחתים הצפויה לו.