X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  נאומים
ורדה וירט-ליבנה נשיאה בית הדין הארצי לעבודה
בלוג/אתר רשימות מעקב
דברי שופטת בין הדין הארצי לעבודה בכינוס השנתי התשיעי של לשכת עורכי הדין באילת [י"א בסיוון תשס"ט, 03.06.2009]
▪  ▪  ▪
עובדת במצב נפשי או סוציאלי קשה נוחה להטרדה

החוק למניעת הטרדה מינית נחקק כידוע לפני 11 שנים וטרם צאתו טופל נושא ההטרדה המינית במקומות העבודה במסגרת החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה. החוק החדש הרחיב את ההתייחסות לנושא ההטרדה המינית, מעבר להיבט שוויון ההזדמנויות, גם להיבט הפגיעה בכבוד האדם ובצדק.
כבר בראשית דבריי אומר כי החוק מבורך בהרבה מובנים, אך לא אוכל להתייחס אליהם מפאת קוצר הזמן.
עם צאתו היה חשש כי בתי הדין לעבודה יוצפו בתביעות סרק כלפי המעסיקים, אך לא מניי ולא מקצתיי. טפטוף התביעות היה חלש ביותר והתגבר במעט בשנים האחרונות, אך עדיין רחוק מאוד משיקוף המציאות - והשאלה היא מדוע?
אין חולק, כי המציאות בנושא ההטרדות המיניות שסופגות בעיקר נשים היא קשה ובמיוחד כאשר מדובר בהטרדה מינית מצד בעל המרות כלפי העובדות הכפופות לו. כאשר מדובר ביחסי עבודה, מתפקידם של בתי הדין לעבודה ליצור את הקשר שבין החוק ובין המציאות בסביבת העבודה ולמלא אותו בתוכן ובנורמות. כשהובאו לפתחנו אותם המקרים אשר דרשו את פרשנותו של החוק נמצא שהחוק אינו מקל כלל עם הנשים החלשות הזקוקות ביותר להגנתו אלא להפך- הוא מקשה עימן באופן שאולי מסביר את מיעוט התביעות.
אבהיר את דבריי באמצעות שלוש נקודות; הגדרת ההטרדה המינית, נטל ההוכחה וגובה הפיצוי:
בנקודה הראשונה - החוק ניסה להגדיר את ההטרדה המינית בצורה מאוד מפורטת אולם, בכל זאת נשמטו ממנו סיטואציות הקיימות במציאות. הדוגמה הבולטת ביותר הינה ב"ייבוא" ההגדרות מחוק העונשין. החוק מפנה אך ורק לסעיפים 348 ו-349 שהם "מעשים מגונים" - העבירה הקלה יותר במדרג - ואילו שלושת הסעיפים הקודמים לו - סעיפים 345 - אינוס סעיף 346 בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מרות ביחסי עבודה וסעיף 347 מעשה סדום תוך ניצול מרות ביחסי עבודה, אינם מיובאים לחוק. ומכאן לכאורה קיומם של יחסי מין מלאים עם בעל המרות או ביצוע מעשי סדום מצד בעל המרות אינם בהגדרת ההטרדה המינית בחוק.
בכתיבתי את פסק הדין בעניין פלונית, ציינתי שזה בבחינת קל וחומר וברור שהחוק כולל בתוכו יחסי מין מלאים בין בעל המרות לכפופה לו, זאת לאור המציאות הקיימת בשטח ותכליתו של החוק. כך גם בערעור התלוי ועומד להכרעתנו שם דובר במעשי סדום מזעזעים שביצע הממונה בכפופה לו. על כך שהחוק חל במקרה הזה לא הייתה מחלוקת ויש לציין שהנתבעים בשני התיקים לא העלו את הטענה הזו.
גם אם נניח שהמטריד הורשע בפלילים על עבירת אינוס או בעילה אסורה בהסכמה, לכאורה, המוטרדת לא תוכל לתבוע את סעדיה כנגד הממונה על-פי החוק, אולם אם הממונה יורשע בכך שנישק אותה על פיה או אז כן תוכל להגיש את התביעה על-פי החוק וזה בהחלט אבסורד.
אציין עוד כי לפי המצב הקודם לחוק ההגדרה הייתה רחבה יותר ובארה"ב, שם אין חוק ספציפי להטרדה מינית והנושא מוסדר במסגרת שוויון הזדמנויות, כפי שהיה אצלנו בעבר, בית המשפט העליון קבע כי קיום יחסי מין במשך ארבע שנים עם הבוס מהווה הטרדה מינית גם אם המערכת הייתה וולונטרית, דהיינו, ללא התנגדות ורק אם הייתה העובדת מקבלת את הקשר "בברכה" - מבחן ה- WELLCOMNESS - לא היה זה בבחינת הטרדה מינית.
אז מדוע סיטואציות אלו לא נכללו בחוק באופן מפורש? האם המחוקק יצא מנקודת מוצא, כי לא ייתכן שנשים תגענה למצב של קיום יחסי מין מלאים או מעשה סדום ללא הסכמתן? ואם הן טוענות כך, אזי המחוקק שולח אותן להתלונן במשטרה ולהתמודד עם הקשיים הניצבים בפני הקורבן בהליך הפלילי, אך שולל מהן לתבוע את זכויותיהן על-פי החוק למניעת הטרדה מינית במישור של משפט העבודה?
בכך, גבירותיי ורבותיי, ישנה התעלמות מן המציאות בשטח כאשר מדובר ביחסי מרות ולכן אני שואלת את מי שניסח את אותן ההגדרות מה יאמר לאותן נשים משלושת המקרים שאביא בפניכם, במסגרת תביעות שהתבררו או מתבררות כעת בבתי הדין לעבודה.
במקרה הראשון מדובר בטבחית במוסד כלשהו, אם לשישה ילדים, מסורבת גט שנים רבות ומפרנסת יחידה לילדיה. הבעלים והמנכ"ל של המוסד מבקש ממנהל המטבח ש"יסדר לו אותה", מנהל המטבח מפעיל עליה לחץ ואף משכנע אותה שכדאי לה ובכך חיי העבודה שלה הפכו לרוטינה של ניצול מיני. מדי שבוע זומנה העובדת לחדר המכונות בקומה השביעית לשם קיום יחסי מין עם המנכ"ל ובשלב מסוים מנהל המטבח מתקנא ומתחיל להטרידה גם כן כשהוא שואל "למה הוא כן ואני לא?". כדי ל"קנות" את הסכמתה, המנהלים מאפשרים לה לקחת אוכל ומצרכים בסיסיים לביתה. האם נאמר לאותה עובדת "אין את יכולה לתבוע לפי החוק, כי קיימת עם המנכ"ל יחסי מין מלאים?".
כך גם העובדת עם הממונה עליה בעסק קטן, אשר מתוודה בפניו בגילוי לב, תוך שהיא מבקשת להגיע באיחור פעם בשבוע וסיוע כלכלי, כי היא הולכת באותו בוקר לסדנה במרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית עקב פגיעות מיניות שעברה בילדותה. מאז אותה שיחה הממונה מתחיל ליזום מגעים מיניים עם העובדת במשרד כשהוא נועל את המקום ומגע מיני זה מתפתח ליחסי מין מלאים כשהוא אומר לה שרק אם תקיים עימו יחסי מין היא לא תזדקק לטיפולים הפסיכולוגיים. וכך נמשכו הדברים שנה וחצי עד שאשתו גילתה את המתרחש ופיטרה את העובדת לאלתר.
בשתי התביעות, העובדות מיוצגות על-ידי הקליניקה לשוויון הזדמנויות באוניברסיטת ירושלים.
והמקרה השלישי- פסק דין שכבר ניתן בבית הדין האזורי בחיפה והערעור עליו נמחק בהסכמת המעסיק. עובדת בחברת כוח אדם בבית אבות בת 35, עולה חדשה מרוסיה ומנהל בית האבות שהיה קורא לה למשרדו שבקומה העליונה על-מנת לקיים עימה יחסי מין. הוא לא משך בשערותיה כדי להעלותה לחדרו והיא עלתה בכוחות עצמה. טענתו הייתה, כי היה זה בהסכמה וכי הוא היה נשוי וברור שלא התכוון לנהל עימה יחסים של ממש. בין לבין ניסתה המתלוננת להתאבד, נכנסה להריון וטענה, כי התינוקת היא בתו. או אז החלו התלונות עליה ובסופו של דבר גם נעשתה פנייה לחברת כוח האדם לפטרה.
כל אלה נשים חלשות בהיבט הכלכלי, הנפשי, תלותיות מאוד בממונה עליהן, הנמצאות במצוקה אמיתית כך שלומר לא, רגע לפני שהן מקיימות יחסי מין מלאים- קשה להן מאוד. האם במקרים אלו היה עלינו לומר לאותן נשים שהחוק אינו חל על המעשים שנעשו בהן ואין באפשרותן לתבוע לפיו? זה אבסורד! ולכן בפסיקה שלנו נדרשנו להיות אקטיביסטים והחלנו את החוק גם עליהן, זאת לאור תכלית החקיקה, המציאות שאולי המחוקק לא היה מודע לה לפני 11 שנים והעובדה שבכל אותן שנים החוק לא תוקן ולא עודכן בהתאם למציאות בשטח. והכל בבחינת קל וחומר לעבירת המעשים המגונים. אין אנו מעלים בדעתנו שהמחוקק התכוון ל"הנמיך" את חשיבותו של החוק. וזוהי ההלכה הפסוקה היום.
הנקודה השנייה הינה בעניין נטל ההוכחה - אין ספק, כי התופעה הקשה ביותר של ההטרדות המיניות כיום היא במישור של בעל המרות שאף נמנה בסעיף בו מפורטים המקרים המלמדים על פערי כוחות וחוסר שוויון על פניו. אלא מאי? שבחוק הזה לא נקבעו כללים לעניין נטל ההוכחה כפי שנעשה בחוקי שוויון אחרים. חוקים המעבירים את נטל ההוכחה למעסיק לאחר שהעובד מביא תשתית ראייתית התחלתית.
כאן החוק שותק ומטיל לכאורה על העובדת את נטל ההוכחה הכפול גם שנעשתה הטרדה מינית וגם שהיה זה תוך ניצול מרות. ומדוע יהא זה שונה עניינינו מדבריה של הנשיאה דורית ביניש, בערעור משמעתי בעניין טאפירו, שם קבעה, כי "משהוכחו יחסי המרות במסגרת העבודה, הנובעים מיכולתו של ממונה כאמור, להשפיע במישרין או בעקיפין על גורלו של הנפגע, נלמדת מכך המסקנה, כי אותו נפגע או נפגעת מודעים למעמדו של בעל הסמכות במקום עבודתם ולפיכך מתקיים יסוד הניצול".
לכן נדרשנו בפסיקתנו לקבוע כללים של נטל הוכחה כאשר מדובר ביחסי מרות ובמובן הזה להקל עם התובעים, שלהם בדרך כלל קשה יותר, להביא את העדים ואת ההוכחות. בעל המרות תמיד יטען, כי "היא רצתה אותי, היא יזמה את הקשר, היא הייתה פרובוקטיבית ופיתתה אותי".
האם אין בכך הסטת תשומת הלב להתנהגותה של המוטרדת ולא להתנהגותו של בעל המרות. מה שאנחנו קבענו הוא, כי התנהגותו של בעל המרות היא שתבחן וכי היא רלוונטית יותר מהתנהגותה של המוטרדת באופן שהאחריות המוגברת תהא עליו.
ולנקודה השלישית, בעניין גובה הפיצוי על עוגמת הנפש שכיום עומד על כ-64,000 ש"ח. בסכומים כאלה איזו מוטיבציה יש לאותן נשים להגיש תביעה? קשה להן לממן עורכי דין ולעתים אותו ממונה אף מציע להן את הסכום הזה על-מנת להשתיק אותן ובכך קונה אותן בנזיד עדשים.
והנה בחוקים אחרים נעשו תיקונים המעלים את סכומי הנזק במידה ניכרת על-מנת לעודד את הנפגעים להגיש תביעות כמו בחוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות, שסכום הפיצוי ללא הוכחת נזק אפשרי עד ל-500,000 ש"ח ובחוק הזכות לעבודה בישיבה שניתן לפסוק עד 200,000 ש"ח. האם לא הגיע הזמן שגם בחוק הזה יתאימו את גובה הפיצוי הראוי לפגיעה בכבוד האדם ובכך יעודדו את המוטרדים להתלונן ולהגיש תביעות?
ולסיכום, המחוקק ידע על התופעה הרווחת של הטרדות מיניות כאשר מדובר ביחסי מרות ורצה לשרשה וכאן נכנס תפקידו של בית הדין לתרגם את הנורמה שבחוק למבחן המציאות וכאשר קובעים נורמה חברתית שמטרתה לשרש תופעה או להגן על החלש, ייתכן שבדרך הנורמה הזו תגן גם על החזקים. באיזון הכולל זה עדיף.
נדירים המקרים שמדובר באונס פיזי של ממש. בדרך כלל מדובר בהשפעה הנפשית מכוח המעמד וצריך למצוא את האיזון הרצוי בין ההגנה על אותן עובדות ואותם עובדים שכל כך תלויים בבוס שלהם ואינם מסוגלים לומר לו לא מפורש, ואף לכאורה משתפים פעולה, לבין השאלה האם מותר לנו בקביעת הנורמות להתערב - לעתים בצורה פטרנטליסטית - ברצונם של שני אנשים בוגרים?
גם בפסק הדין בעניין פלונית, אמרנו שהיכרויות בין אנשים במקום העבודה וקיומן של מערכות יחסים רומנטיות הן רצויות ולכן נזהרנו מלקבוע חזקה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה גם כאשר מדובר בבעל המרות. כלי חשוב יכול להיות הדיווח או הפרדת המרות או, כאשר אלו בלתי אפשריים, ניתן גם להוכיח על-פי הנסיבות המלמדות על רצון הדדי ואמיתי של השניים לאותה מערכת יחסים.
דעתי היא, כי רק כאשר תינתן התחושה, שלאותן נשים ולעתים גם גברים, ישנו גיבוי מערכתי ממשי ואמיתי, הן תדענה שמותר להן להגיד "לא".
ממידע שהגיע אלי לאחר פסק הדין בעניין פלונית עולה שמקומות עבודה מפנימים את אשר נפסק, וכי נעשים התאמות ושינויים בתקנונים המסדירים את נושא ההטרדה המינית אצלם... בנושא ההטרדה המינית קביעת הנורמה ביחסים שבין בעל המרות לכפופה לו היא משום תמרור אזהרה לממונה וכמובן שתמיד תשאל השאלה - היכן נציב את התמרור?
התשובה לכך תהיה בתכליתו של החוק ואלו תופעות רצה לשרש, כאשר התופעה הקשה כיום היא דווקא הניצול על-ידי בעלי המרות, לכן במקרה הזה התמרור צריך להיות גדול וברור!

תאריך:  03/06/2009   |   עודכן:  03/06/2009
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
החוק למניעת הטרדה מינית - רווח והפסד
תגובות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  כתוב תגובה 
1
הטרדות ומטרות ירי
מוטרד מהמצב  |  4/06/09 05:01
2
בגדול, החוק הורס החברה בישראל ל"ת
א מ רול  |  5/06/09 12:41
3
עצוב ומדכא ששופטנו לא מציאותים
שימי 1  |  10/06/09 12:22
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ציון קינן
דברי ממלא-מקום מנכ"ל בנק הפועלים וממונה על החטיבה העסקית בוועידה הכלכלית של כלכליסט ופסגות [י' בסיון תשס"ט, 02.06.2009]
עו"ד יורי גיא-רון
דברי ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד יורי-גיא רון, בפתיחת הכינוס השנתי התשיעי של לשכת עורכי הדין באילת [ט' בסיוון תשס"ט, 01.06.2009]
שמעון פרס
הספד על פרופ' אפרים קציר - נשיאה הרביעי של מדינת ישראל    [ח' בסיון תשס"ט, 31.05.2009]
לימור לבנת
דברי שרת התרבות והספורט בכינוס מועצת הפיס לתרבות ואמנות    [ד' בסיון תשס"ט, 27.05.2009]
נשיא המדינה שמעון פרס
דברי נשיא המדינה שמעון פרס בעצרת יום ירושלים [גבעת התחמושת, 21 במאי 2009]
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il