X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
בעקבות הבחירות בלבנון:

הנשיקות שמקדימות תקיעת סכין בגב

לישראל אין סיבה מיוחדת לשמוח לנוכח תוצאות הבחירות בלבנון. אומנם הגוש הנוצרי זכה במרבית מושבי הפרלמנט, אך חיזבאללה, כידוע, אינו רץ לבקש את אישור הפרלמנט לפני יריית טילים או חטיפת חיילים
▪  ▪  ▪
לבנון מתונה? למראית עין. חיזבללה מנווט את לבנון דה-פקטו [צילום: AP]
ש הטוענים כי אילו זכה חיזבאללה ברוב בפרלמנט הלבנוני, הייתה ישראל נהנית מארגון אחראי יותר, אשר עול המדינה רובץ על כתפיו. אולם נראה, כי אילו נעשה חיזבאללה השליט הרשמי של לבנון, הוא היה הופך אותה לקן צרעות טרוריסטי, מסוכן מאוד לישראל וגם לאירופה

אחת הטעויות הרווחות בשיח הציבורי בישראל היא ראייתם של שכנינו מבעד למשקפי התרבות הפוליטית שלנו, תוך השלכת עולם המושגים שלנו עליהם. כך, בבוקר שלאחר היוודע תוצאות הבחירות בלבנון, יצא אחד מעיתוני הבוקר בכותרת הראשית: "תבוסה לחיזבאללה". וכל זה למה? כי חיזבאללה קיבל פחות ממחצית המושבים בפרלמנט (57) ואילו מתנגדיו קיבלו את מרביתם (71). הנה כך חושב לו העיתונאי הישראלי: אם המתנגדים לחיזבאללה קיבלו רוב בפרלמנט, אזי הם יכולים לעשות כרצונם בכוח הרוב הפרלמנטרי שלהם. כך זה אולי בישראל ובמרבית הדמוקרטיות בעולם, אך לא בלבנון, שכן במדינה זו פועלים כללים אחרים: גם אם מתנגדי חיזבאללה יצליחו להרכיב ממשלה בלעדיו, גם אם ממשלתם תקבל אלף החלטות על פירוק נשקו של חיזבאללה, הם לא יוכלו להוציא אפילו אקדח אחד מידי הארגון השיעי החזק יותר מצבא לבנון, החמוש בטילים עד מעל לאוזניו, וחיזבאללה ימשיך להיות הגוף החזק ביותר במדינה ולאיים על המערכת הפוליטית בתגובה אלימה וכואבת על כל החלטה שהממשלה תקבל ושלא תישא חן בעיניו.
הלבנונים זוכרים היטב את מה שעשה חיזבאללה לפני כשנה, ב-7 במאי 2008, כשהשתלט בכוח הזרוע והנשק על מערב ביירות ושרף את מערכת עיתונו של סעד אל-חרירי, "אל-מוסתקבל" ("העתיד"), וכן את תחנת הערוץ הלווייני שלו הנושא אותו שם. באותה הזדמנות מחץ חיזבאללה את לוחמי ההר הדרוזים והציגם ככלי ריק. בשל זיכרון מר זה פנה אל-חרירי אל תומכיו לאחר היוודע הניצחון וביקש מהם שלא להפגין שמחה יתרה על כך, מחשש שהפגנות שמחה גדולות מדי יעוררו את זעם אנשי חיזבאללה ואת תאוות הנקם שלהם במנצחים.
ניצחון קואליציית אל-חרירי התרחש לאחר תקופה ארוכה שבה צפו סקרי דעת הקהל בלבנון תוצאה צמודה ואפילו ניצחון, גם אם דחוק, לקואליציית חיזבאללה. כיצד אם כן קרה, שתוצאות האמת היו כל כך רחוקות מתוצאות סקרי דעת הקהל?
התשובה טמונה בתרבות הלבנונית. מי שמכיר לעומק את החיים בלבנון, מכיר גם את המונח "מילה של לבנוני", שמשמעותו היא אפס, לא כלום. הציבורים השונים בלבנון העלו לשיאים יחידים במינם את העמדת הפנים, השקר, הרמייה וההונאה הציבוריים. גם אנו לעתים טעינו טעויות קשות בהאמיננו ללבנונים, היות שלא הכרנו את תרבות השקר המושרשת בחיי הציבור בארץ הארזים. בסקרי דעת קהל אנשים יענו את האמת אשר בלבבם רק לעתים רחוקות, ומכאן טעות הסוקרים.
גם הבחירות לא חסרו סיפורי בדיות, זיופי הצבעות, קונספירציות ותשלומי שוחד לבוחרים ולנבחרים. אמצעי התקשורת הלבנוניים ידעו לספר על בכירים סורים, וביניהם הגנרל רסתם ע'זאלה, אחד מיועצי הנשיא בשאר אלאסד, שחילק בעצמו כספים, כדי לחזק את חיזבאללה ולהפיל את ממשלת סניורה. שני הצדדים הוציאו כסף רב - המוערך ב-2 מיליארד דולר - לתשלום שוחד לבוחרים ולהבאת אזרחים מחו"ל, לבנונים שנטשו את הספינה הטובעת, אשר היו מוכנים, תמורת בצע כסף, לערוך"ביקור מולדת".
ראשי הכנסיות מטיחים עתה זה בזה את הכינויים "בוגד", ו"סכין בגב". נוצרים רבים, אלה החוששים מחיזבאללה, מדברים סרה במישל עאון, נוצרי שבעבר היה המתנגד הגדול לסוריה, ובשנים האחרונות - משהבחין שהמדינה ממילא נופלת לידי חיזבאללה - מכר את נשמתו לשטן השיעי רק כדי לזכות במשרת הנשיא, שעל-פי החוקה שמורה עדיין לנוצרי. העובדה שהוא יהיה בובה על חוט בידי נסראללה ואירן, אינה מהווה בעיה מבחינתו, כי זהו חלק מכללי נשף המסכות הלבנוני.
הקואליציה המנצחת של אל-חרירי תנסה לצרף לממשלה את חיזבאללה, כדי לשתף את השיעים בניהול המדינה וכדי לצמצם את התנגדותם ואת עוינותם לממשלה. אלא שחיזבאללה, בתמורה לכניסתו לממשלה, ידרוש לקבל לפחות שליש ממספר השרים, הן מכיוון שכוחו בפרלמנט גדול משליש, והן כדי להוות "גוש חוסם", שכן על-פי המסורת הפוליטית בלבנון, התנגדות שליש מחברי הממשלה מונעת קבלת החלטה. לכן, סביר להניח שהמערכת הפוליטית במדינה תהיה משותקת, בין אם ייכנס חיזבאללה לממשלה ובין אם יישאר מחוץ לה.
חשש נוסף המציף את לבנון אחרי הבחירות הוא, שיסתובבו בה הרבה מדי אנשים בלתי מרוצים, החשים נבגדים, אשר ינקטו צעדים אלימים נגד מי שלדעתם בגדו. נבחרים וקבלני בחירות עלולים להיות מטרה להתנקשות, אם בפגיעה ישירה ואם באמצעות מכוניות תופת - שיטה לבנונית מוכרת וחביבה על חיזבאללה, כפי שמודגם בדוח על חיסול אביו של סעד אל-חרירי - רפיק אל-חרירי.
בעיה נוספת העלולה להתעורר בקרוב היא דרישה ישנה של חיזבאללה לשנות את שיטת הבחירות, כך שגודלן היחסי של העדות יבוא לידי ביטוי בצורה מייצגת יותר. כיום מוקצים לעדה השיעית, הגדולה בעדות לבנון, רק 27 מתוך 128 מושבי הפרלמנט, כלומר 21 אחוזים. מנגד, נציגי העדות הנוצריות מחזיקים במחצית ממושבי הפרלמנט - 64, למרות שחלקן של עדות אלה באוכלוסיה נמוך בהרבה מחלקם של השיעים. כיום, קולו בקלפי של נוצרי שווה לקולם של שישה שיעים, ואי-שוויון משווע זה מרגיז את השיעים מאוד. קבלת דרישה של חיזבאללה לשינוי חלוקת העוגה הפרלמנטרית ולהתאמתה למצב הדמוגרפי העדכני, תקל על השיעים לקבל בעתיד בחלק גדול יותר ממושבי הפרלמנט, ואולי אף להשיג רוב קואליציוני. התנגדות מצד העדות האחרות לדרישה זו עלולה להביא להגברת המתח בתוך המדינה, שיהווה סיבה לדרדורה לסכסוך אלים.

תרדמת עולמית וחלום אמריקני

תוצאות הבחירות מפנות את הזרקורים אל ארבעה אנשי מפתח: סעד אל-חרירי, חסן נסראללה, מישל עאון ווליד ג'ונבלאט.
סעד אל-חרירי, בנו וממשיך דרכו של אביו, רפיק אל-חרירי, המיליארדר שרצה להצעיד את לבנון אל העתיד, "אל-מוסתקבל" – כשם עיתונו וערוץ התקשורת שלו – הוא המועמד הבולט לראשות הממשלה. הוא זוכה לפופולריות רבה בעיקר בקרב בני הדור הצעיר, שמאסו בפוליטיקה העדתית המלוכלכת, ואשר מבקשים לפתוח דף חדש בתולדות המדינה השסועה. מאז פרסום תוצאות הבחירות מנסה אל-חרירי להיות מנהיג של כולם - קואליציה ואופוזיציה, ולשדר ממלכתיות ואחריות. המשימה העיקרית העומדת בפניו היא הקמת ממשלה שתוכל לקבל החלטות ולמשול באופן לגיטימי, למרות אבני הנגף שעלולים להערים בפניה גופים מתנגדים – ובראשם חיזבאללה.
חסן נסראללה, האיש החזק בלבנון שעל פיו יישק כמעט כל דבר, ניצב כיום בפני התלבטות לא קלה: מצד אחד הוא נדרש להציג גישה ממלכתית: לקבל את המצב הקיים ולהסכים עם כללי משחק שאינם הוגנים, וזאת כדי להרגיע את הרוחות ולייצב את המערכת הפוליטית והציבורית. מצד שני, יש בו רצון עז לטלטל את לבנון כדי שתחדל לדחוק לשוליים באופן חוקי את השיעים, באמצעות חוקי בחירות המפלים אותם לרעה ומפחיתים באופן קיצוני את ייצוגם הפרלמנטרי. בנאום הראשון שנשא אחרי הבחירות הוא נקט בגישה הראשונה, הממלכתית, זו המקבלת את התוצאות ומשלימה איתה בלית ברירה, רק כדי לא לזעזע את לבנון, למרות שיש ביכולתו לעשות זאת בקלות. קבלת התוצאות והרגעת המערכת מבטאות רצון ציבורי רחב, שכן אין בלבנון מי שרוצה לשוב לימים האפלים של מלחמת האזרחים אשר נמשכה 14 שנים עקובות מדם (1989-1975), ונסראללה מעוניין להציג חזות של מדינאי המוּנע משיקולים ממלכתיים ולא עדתיים או סיעתיים.
גם אדוניו האירנים אינם מעוניינים בתמונות מלחמה בלבנון, אשר ימשכו את תשומת ליבה של דעת הקהל העולמית אל ההשתלטות האירנית על לבנון באמצעות חיזבאללה, ואולי יפריעו לנשיא ארה"ב להמשיך ולחלום על עולם של חיבה ואהבה בין האיסלאם ובין המערב. הם יודעים שהתרדמת העולמית והחלום האמריקני מבטיחים להם את הזמן הדרוש להם להשלמת המירוץ אל הפצצה, ואילו תוהו ובוהו בלבנון רק יפריע להם בכך.
מישל עאון הוא המפסיד הגדול. הוא ציפה שנציגיו בפרלמנט יתפסו את מרבית המושבים המוקצים לנוצרים, וכך ניתן יהיה להבטיח את קיומה של יד נוצרית איתנה המסייעת לחיזבאללה. לאורך כל מערכת הבחירות הוא צפה כי יקבל 35 מתוך 64 נציגי הנוצרים, אבל קיבל פחות משליש ממספר זה, וזאת למרות המאמצים והכספים הרבים שהשקיע חיזבאללה כדי שנציגיו ייבחרו. עתה עליו להחליט אם לדבוק בברית עם חיזבאללה גם במחיר ישיבה באופוזיציה, או לשוב אל חיק העדה הנוצרית ולהתקבל כבן האובד ששב אל משפחתו. הוא כנראה לא ישוב לחבור אל אחיו הנוצרים, שכן אם יעשה זאת חיזבאללה לא יסלח לו על בגידתו, ותוחלת חייו עלולה להתקצר בפתאומיות ובקול רעם גדול.
וליד גונבלאט, מנהיג הפלג הדרוזי, שהיה עד היום מתנגד חריף לחיזבאללה ולסוריה, היה מושא לחרושת שמועות בדבר "התנדנדות" שלו בין נאמנותו המסורתית לסעד אל-חרירי ובין חששו מלהיות המוהיקני האחרון שלא יצטרף לשיירה המנצחת של חיזבאללה. תוצאות הבחירות מעניקות לו עוד תקופת מה להתלבט, אולי עד מערכת הבחירות הבאה. הוא זוכר היטב את מה שעשו הסורים לאביו, כמאל ג'ונבלאט, כשהעבירו אותו לעולם שכולו טוב בשנת 1976, בשל התנגדותו הפומבית להשתלטותם על ארץ הארזים.
אבל אנחת הרווחה הגדולה העיקרית בעקבות תוצאות הבחירות בלבנון, נשמעה דווקא מעבר לאוקיאנוס – בוושינגטון.
שהרי "כיבוש" ביירות על-ידי סוכניה של טהרן היה שם ללעג ולקלס את כוונתו של אובמה – כפי שבאה לידי ביטוי בנאום שנשא בקהיר לאחרונה – לקיים דיאלוג הגון ופתוח עם העולם האיסלאמי. ניצחון חיזבאללה היה ממחיש כי בעוד הוא מדבר, משתלטות אירן וגרורותיה על מדינה אחר מדינה – עירק, לבנון ועזה, ובהמשך על בחריין, כווית וסעודיה – מדינות שבהן יש מיעוט שיעי משמעותי, המהווה בסיס לפעילות פרו-אירנית.

"אללה הוא עם בעלי הסבלנות"

לישראל אין סיבה מיוחדת לשמוח לנוכח תוצאות הבחירות בלבנון, כי שמחת הגוש של אל-חרירי היא שמחת עניים. החשש האמיתי של ישראל אינו מן הפרלמנט הלבנוני אלא מהנשק שבידי חיזבאללה, וארגון זה, כידוע, אינו רץ לבקש את אישור המוסדות הרשמיים לפני שהוא יורה טילים או חוטף חיילים. כוחם של מוסדות המדינה לרסן את חיזבאללה אינו משמעותי, והארגון מתנהל על-פי האג'נדה שלו. יש הטוענים כי אילו זכה חיזבאללה ברוב בפרלמנט, הייתה ישראל אפילו נשכרת מכך, שכן עול המדינה הרובץ על כתפיו היה הופך את התנהגותו אחראית יותר. אלא שתסריט כזה תואם את ההיגיון שלנו, שכאמור – לא תמיד חל על העולם הערבי או המוסלמי, כפי שמעידה התנהלות חמאס, אירן ואפגניסטן: שליטה במדינות לא גרמה לשליטים איסלאמיים מסוג זה להתמתן ולנהוג במה שאנו מכנים "אחריות". למשטרים איסלאמיים יש סולם ערכים שונה משלנו, ואספקת מזון, בריאות וחינוך, עבודה ורווחה לאזרחיהם - אינה בראש סולם העדיפויות שלהם. מקום זה שמור לג'יהאד, ולמענו הם מוכנים לשלם את מחיר הרווחה והחיים הנעימים של עמיהם, שממילא אינם נשאלים לדעתם.
אילו נעשה חיזבאללה השליט הרשמי של לבנון, נראה דווקא כי היה הופך אותה לקן צרעות טרוריסטי, מסוכן מאוד לישראל, אבל לא פחות מכך לאירופה – עקב הגישה הישירה של לבנון לים התיכון והאפשרות לשגר לאירופה דרך הים את כל מה שקשה להעביר בדרכים חוקיות: נשק, חומרי חבלה ואנשים שיעשו בהם שימוש חבלני.
ישראל קיבלה – לכל היותר – ארכה, שכן חיזבאללה לא ינוח ולא ישקוט, אלא יחפש כל דרך אפשרית לחזק את שליטתו בלבנון.
לשיעים יש סבלנות רבה, והם נסמכים על קביעת הקוראן כי "אללה הוא עם בעלי הסבלנות". כבר 1360 שנה הם ממתינים שיגיע תורם לחזור למעמד הבכורה שהיה להם בימי ח'ליפותו של עלי בן אבי טאלב, הח'ליף הרביעי. השיעה בנויה על הנאמנות לצאצאיו עד סוף כל הדורות, כיחידים שלהם הזכות להנהיג את העולם האיסלאמי, אם לא גם את העולם כולו. המהפכה המודרנית שלהם החלה בשנת 1979, עם הצלחת המהפכה האיסלאמית (כלומר השיעית) באירן, ומאז הם רק מגבירים את כוחם ואת השפעתם ברחבי העולם הערבי והאיסלאמי.
תוצאות הבחירות בלבנון צריכות לדעתם להיבחן בפרספקטיבה היסטורית: השיעים, שהיו עד לפני דור אחד בלבד השכבה המדוכאת, השולית וחסרת ההשפעה ביותר בלבנון, הפכה תוך דור אחד בלבד לעדה הגדולה, העשירה, החזקה והמשפיעה ביותר על כל המתרחש במדינה, עד כדי כך שהיא מחזיקה בידיה את מפתח המלחמה והשלום של לבנון. תוצאות הבחירות אינן מפחיתות כהוא זה מהישגיהם המרשימים – שהושגו בדם, ביזע ובדמעות, ובחסדי חבריהם הנאמנים בטהרן ובדמשק. והרי חברים טובים גם הם נחשבים נכס אסטרטגי.

לשנות תרבות אזורית בקדנציה אחת

בנאומו של נשיא ארה"ב בקהיר הוא חזר על אמירה שלו שנאמרה במספר הזדמנויות קודמות, ולפיכך אינה משום פליטת פה. הוא קרא לאנשי המזרח התיכון לומר בפומבי את אשר הם אומרים מאחורי הקלעים. לכאורה – אמירה יפה והגונה, שמשמעותה היא "התחילו לומר בפומבי את האמת שלכם", או בלשון אחרת: "התחילו לדבר אמת". אולם באמירה זו הוכיח אובמה כי אינו מבין דבר וחצי דבר בתרבות הפוליטית של המזרח התיכון, המבוססת על השקרים שכולם יודעים שהם שקרים: נשיאים ש"נבחרים" ברוב של 99 אחוזים, בתי "משפט" שבהם ובפסקיהם שולט השליט, דיקטטורות השולטות בכוח הזרוע והסכין בכסות של "אידיאולוגיה סוציאליסטית", סיסמאות לאומיות נבובות, הסכמים שאינם מקוימים, התחייבויות שאינן שוות את הנייר שעליו הן נכתבו, כישלונות במלחמות ההופכים על-ידי התקשורת הממשלתית לניצחונות, מחמאות מזויפות, ונשיקות בין שליטים המקדימות תקיעת סכין בגב.
בימי מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה"התקשרו לראש ממשלת ישראל כמה שליטים ערבים והאיצו בו "לגמור אותם", כלומר לחסל את חיזבאללה וחמאס. אותם שליטים עצמם רצו אחר השיחה לתקשורת וגינו את ישראל על "פגיעה בחפים מפשע". האמנם אובמה אכן מבקש, כי אותם שליטים המאיצים בראש ממשלת ישראל לחסל את חיזבאללה וחמאס יעשו זאת מול המצלמות והמיקרופונים? האם נשיא ארה"ב באמת חותר לכך ששליטים אלו – שהם ידידיה הנאמנים ביותר של ארה"ב – ישימו את ראשיהם תחת הגיליוטינה, באומרם לעמיהם את האמת שלהם? האם מנהיג העולם החופשי רוצה לשנות מן היסוד את התרבות המזרח תיכונית? אם כן, נראה כי הוא בעייתי קצת יותר מג'ורג בוש, שרק רצה להכניס לאזור דמוקרטיה המבוססת על אותן אליטות המעוניינות בה, כלומר לשנות את דפוסי השלטון.
אובמה – כך לפחות משתמע מדבריו – מבקש לשנות לא פחות ולא יותר מאשר את אופני החשיבה ואת המנטליות של העמים הערביים והאיסלאמיים – משימה קשה לאין ערוך מזו שהציב לעצמו בוש ואשר נכשל בה.
בעיות המזרח התיכון תיפתרנה רק מבפנים, לא מבחוץ, והעניין יארך דורות. גם אירופה לא נולדה דמוקרטית, והיא עברה תמורות רדיקליות, ובהן מלחמות נוראות ואיומות. עלינו רק לקוות שחלומו של אובמה לשנות במהלך הקדנציה שלו דברים בסיסיים באזור הזה, לא ישאירו הרוגים ופצועים רבים מדי, כמו שקרה עם חלומותיו של בוש.

לאתר מגזין מראה
ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן
תאריך:  12/06/2009   |   עודכן:  13/06/2009
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הנשיקות שמקדימות תקיעת סכין בגב
תגובות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  כתוב תגובה 
1
מאמר מאלף
איש אמת  |  13/06/09 09:28
2
מאמר חכם ומאיר עיניים ל"ת
מרק טווין  |  13/06/09 12:10
3
שלטון חוקי
צוף שאול  |  13/06/09 12:18
4
ה"הרוגים ופצועים"- אצלנו בלבד
הניה  |  13/06/09 13:35
5
טקייה
דר יובל  |  15/06/09 09:26
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אמנון לורד
אם נתניהו ושותפיו יתחילו במעין מסע חינוכי פוליטי וישדרו שאפשר להתרחק מן האמריקנים וששום דבר נורא לא יקרה, אזי יתברר לאובמה כי הוא מתרוצץ ברחובות העיירה עם אקדח ריק
רות פורסטר
המאבק בירושלים אינו על פתיחת חניון, המאבק הוא על סובלנות ודמוקרטיה בבירת ישראל. אילו היה מר ברקת מבין את חשיבות הדבר, לא היה מתקפל בבושת פנים    אין ספק, ניר ברקת - אנו אזרחי העיר החילונים, מרגישים היום מרומים, מאוכזבים, ובעיקר מתביישים בראש עירנו
נסים ישעיהו
הייתה להם אג'נדה, ורעיון ההשתלטות על הארץ והשמדת עם זר או לפחות שליטה בו - לא התאימו להם    השכל לא שיחק פה שום תפקיד וגם לא יכול היה לשחק, כי לא נתנו לו הזדמנות
אריאל ורדיגר
שפעת הח"כים, תחרות מודעות אבל וגם: איזה מזל, לא חוגגים את אל השמש
עו"ד יוסי דר
מדוע לא נהג הירשזון כמו שאר נאשמי הפרשה? הרי היה ברור לו שאין סיכוי שהסבריו יתקבלו על-ידי בית המשפט, והתעקשותו להמשיך ולנהל משפט באורך מלא ועד הסוף – תתבטא במידת העונש שיוטל עליו    דומה, שהתשובה לשאלה זו נמצאת פעמים רבות במקום אחר – במקום שהוא בין אדם לבין עצמו ובין קונו: כי ישנם אנשים שהעינוי וההשפלה הכרוכים בהודאה בעבירה שביצעו – קשים עבורם ממחיר הענישה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il