מרכז העיתונות של הבית הלבן (ראו
דיווח CBS) שיחרר לפרסום תמונה מגונה בה נראה אובמה משוחח בטלפון כאשר הוא משתרע בכסא הנשיאותי ומניח את רגליו ונעליו על גבי שולחן הכתיבה. אי-אפשר שלא להעריך את היצירתיות של להטוטני התקשורת של אובמה ושלו עצמו, אך למרבה הצער היא משמשת לקידום ערכים שליליים. הקומפוזיציה של התמונה מגדישה כשליש משטח התמונה לתצוגת סוליות הנעליים, והתיאור של התמונה גם הוא מלמד משהו: "הנשיא במשרדו בחדר הסגלגל משוחח בטלפון עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו".
לגבי אדם שמרבה להשתמש המילה "ריספקט", כלומר "כבוד", התמונה הזאת משדרת מסר הפוך לכל ערך אמריקני או ישראלי. זהו מסר של חוסר כבוד וזלזול למקום ולשולחן העבודה אשר שימש את גדולי האומה האמריקנית, אלו שאובמה נשבע להגן על מורשתם. זהו גם מסר ויזואלי ברור לעמי המזרח התיכון, שהפכו את סוליית הנעל לאקט של בוז פוליטי. מיליוני אמריקנים הופתעו לגלות בנאום קהיר של אובמה את האופן בו הוא רואה את תפקידו כשאמר "אני רואה בכך חלק מחובתי כנשיא ארצות הברית, להיאבק נגד סטריאוטיפים שליליים של האיסלאם בכל מקום בו הם מופיעים", אולם כאן נראה כי הוא מעדיף לרתום את הסטריאוטיפים השליליים של האיסלאם למטרותיו הפוליטיות.
זה הזמן להציב מול הנעליים של אובמה את הנשק הסודי שלנו - "נעלי הבית של בן-גוריון" ולהיזכר כי כבר עמדנו במצבים קשים מאלו. כפי שמציין יורם אטינגר במאמרו "
אז אובמה אמר": ב-1948 הופעלו נגד בן-גוריון אמברגו צבאי ואיום בסנקציות כלכליות כדי למנוע את הכרזת העצמאות ולכפות משטר נאמנות של האו"ם. הממשל האמריקני תבע "להפסיק את כיבוש הנגב", לבנאם את ירושלים ולקלוט את הפליטים הפלשתינים ולפצותם.
בניגוד לאובמה, ידע בן-גוריון לעמוד על משמר הערכים היסודיים בשמם נכנס למשרתו וההמשך ידוע. נאחל לנו, ולנתניהו ולכל שוחרי החירות כי גם הפעם נצלח את המכשול אותו מציב אובמה בפנינו.
