ביום שישי שעבר, שעה קלה לפני כניסת השבת, התרחשה תאונת דרכים נוראה בכביש שער הגיא-בית שמש. מכונית ב.מ.ו ובה חבורת צעירים שחזרו מהבריכה פגעה במכונית סובארו שבאה ממול. שלושה צעירים ובהם הנהג, נהרגו. במכונית הסובארו נהרג הנהג, אהרון סטרובולסקי, אמו רחל, בת 86 וידידת המשפחה - אולגה. אשתו של אהרון, אנה, נפצעה קשה.
בחקירת המשטרה התברר מיד כי המכונית הפוגעת, הב.מ.ו, נסעה במהירות מופרזת. כעבור יומיים כבר התאשר החשד שכל נוסעי המכונית הפוגעת ובהם הנהג, היו שתויים.
למרות זאת התקשורת נהגה בכל הרוגי התאונה - אלה שהיו במכונית הפוגעת ואלה שהיו במכונית הנפגעת - כבקורבנות תמימים. אין הבדל בין נהג הסובארו שנהג כחוק לבין נהג הב.מ.ו השתוי שנהג בפראות. כולם היו הרוגים, לכל נהג יש שם, לכולם יש חברים שמשרטטים קווים לדמותם ולכולם יש הורים שמכחישים מכל וכל את המידע על נהיגה בשכרות.
אין כמובן שום מניעה לשמוע את גרסת הוריהם של הצעירים, גם אם ברור שהם לא יכולים לדעת אם בניהם נהגו כחוק. אין כמובן פסול בראיונות עם חברים כאובים שיודעים לספר על אופיים הטוב של הצעירים. אבל התיאור של הנהג העבריין כקורבן נוסף בתאונה הוא שקרי ואף מזיק. היחס אל הנהג הפוגע כאל קורבן אחד בתוך שורת הקורבנות כמעט נותן הכשר להתנהגות הפרועה בכבישים.
כדי להבין את עומק האבסורד הבה נתאר לעצמנו מקרה אחר שבו בעל נבגד יורה באשתו ומתאבד והתקשורת מפרסמת כתבות העוסקות ב"טרגדיה הכפולה". האם לא היינו מתקוממים? האם הטרגדיה של הנרצחת היא הטרגדיה של הרוצח?
נהיגה פרועה בשכרות בכבישים, גם אם אינה מוגדרת כך משפטית, קרובה מאד לניסיון לרצח ובוודאי שהיא רשלנות פושעת. כשעיתונים כותבים על חמש משפחות שפקדה אותן טרגדיה, או חמש משפחות שחייהן נהרסו ברגע אחד של חוסר זהירות, הם כמעט מכשירים את הפשע ואת תרבות הנהיגה הפרועה.
נהיגה במהירות מופרזת בשכרות אינה חוסר זהירות אלא התנהגות עבריינית פושעת, וצעיר שנהרג כאשר הוא נוהג בפראות ,הוא עבריין שנהרג בשעת ביצוע פשע ולא חייל הנופל על משמרתו.
