האיש ברחוב נוטה לחשוב שהשימוע הוא מעין צ'ופר שהיועץ המשפטי לממשלה מעניק לחשוד – רגע לפני שהוא מגיש נגדו כתב אישום – שמא ישכיל החשוד לשכנע את היועץ שאין להגיש נגדו כתב אישום.
גם אם קיימים אחוזים בודדים שהיועץ ישוכנע במקרה כזה או אחר לסגת מכוונתו להגיש כתב אישום – המקרה של אולמרט הוא לא המקרה.
אולמרט נאלץ, כזכור, להסתלק מכהונת ראש הממשלה בשל החשדות הפליליים נגדו, ובמצב עניינים שכזה, ברור שאין כל אפשרות שהיועץ המשפטי לממשלה ייסוג בו מכוונתו להגיש נגד אולמרט כתב אישום ולהעביר את כאב הראש הזה לבית המשפט – תהיינה הראיות והנסיבות כאשר תהיינה.
וכשזו תמונת המצב, השימוע היה פועל אך ורק לרעתו של אולמרט – מבחינה זו שכדי לנסות, לשווא כאמור, לשכנע את היועץ שלא להאשימו - היה עליו, על אולמרט, לחשוף את קו ההגנה שלו כלפי ההאשמות, וכך לספק ליועץ הזדמנות פז לנסח את כתב האישום באופן שישמוט את הקרקע מתחת לקו ההגנה שנחשף בפניו.
ברור, איפוא, שבמקרהו של אולמרט, אילו התקיים שימוע – היה בכך משום צ'ופר מצידו של אולמרט ליועץ המשפטי לממשלה ולא להיפך. וצ'ופר שכזה אין לצפות שאולמרט – נדיב ככל שיהיה – יעניק ליועץ.
זאת ועוד: שימוע היה פועל נגד אולמרט גם מבחינה זו שהחלטת היועץ שלא לקבל את נימוקיו של אולמרט הייתה מעבירה לבית המשפט מסר האומר שהנה, אולמרט נכשל במבחן השימוע – כלומר שהיועץ לא השתכנע מנימוקי ההגנה שלו, דבר שהיה בו כדי להקרין – ולו בתת מודע - על סיכויי ההגנה של אולמרט גם אצל השופט.
הנה כי כן, היה ברור לאולמרט שעליו להימנע מללכת לשימוע אצל היועץ המשפטי ויהי מה.
אלא שהימנעות של אולמרט מללכת לשימוע עלולה למשוך אליו טענות וחשדות שהוא נמנע מכך כיוון שאין לו למעשה הגנה כלשהי בפני האישומים.
כיצד איפוא יוצאים מהמילכוד? מה הבעיה? רוקחים בקשה – חסרת תקדים – לקיים את השימוע בפני גורם חיצוני, וזאת בידיעה ברורה שהיועץ לא יזקק ליותר מדקה ורבע כדי לדחותה על הסף. ואם היועץ ידחה את הבקשה – נפתחת בכך הדרך בפני אולמרט לגמול ליועץ בסירוב ללכת לשימוע.
אבל עכשיו כל אלה הם כבר זוטות.
כי כתב אישום נגד אולמרט יוגש תוך זמן קצר, והשאלה האמיתית שתיוותר היא אם אולמרט יוכל להשפיע איכשהו על בחירת היועץ המשפטי שיחליף את מזוז.
כי אולמרט זקוק נואשות לעסקת טיעון שתמלט אותו מהגורל של הירשזון.
