רכבת ישראל פטורה מארנונה על השטחים הנמצאים בטווח של 15 מטרים מן המסילות, כולל ברציפים. כך קובע לראשונה (יום ב', 9.9.19) בית המשפט העליון, בפסק דין המחייב מעתה את כל הרשויות המקומיות.
השאלה שעמדה להכרעה הייתה, האם הרציפים נחשבים לרחוב הפטור מארנונה, בין היתר לנוכח קיומו של הפס הצהוב מאחוריו על הנוסעים לעמוד. בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת
זהבה בוסתן) השיבה בחיוב על שאלה זו, אך השופט
עוזי פוגלמן קיבל את ערעורה של הרכבת נגד הפסיקה שנגעה לתחנותיה במודיעין וברמלה. כאמור, פסק הדין חל על כל התחנות בארץ.
פוגלמן אומר, כי אומנם הרציפים מניבים לרכבת רווחים - אך הנהנה העיקרי מהם הוא הציבור, ובכך הם דומים לרחוב. לכן, על הציבור לשאת בעלות הרציפים - שכן הימנעות מגביית ארנונה מהרכבת משמעותה הכבדת הנטל על תושבי אותה רשות מקומית. לדברי פוגלמן, קביעה זו עולה בקנה אחד גם עם משמעות החוק וגם עם תכליתו. הוא מעיר, כי לכאורה היה מקום לקבוע שהרציפים לכל רוחבם יהיו פטורים מארנונה - אך החוק אומר שרק 15 מטר לצידה של המסילה מהווים חלק ממנה.
בשאלת משמעותו של הקו הצהוב אומר פוגלמן, כי זהו "סימון הנובע מתקנות הנגישות והוא נועד אך להזהיר אדם מקרבה לשפת הרציף שתעמידו בסיכון". הרכבת מחויבת לסמן קו זה למטרה זו, ואין לו כל משמעות אחרת. "הפס הצהוב אך מסב את תשומת ליבם של הנוסעים לשפת הרציף ושומר על ביטחונם. כל שימושו של הרציף הוא לצורך מסילת הברזל והנסיעה ברכבת". פוגלמן מעיר, כי גם הרכבת מסכימה שמתקנים כמו משרדים ודוכני מזון חייבים בארנונה, גם אם הם נמצאים על הרציפים.
השופט
מני מזוז מוסיף: "מסקנה זו עולה לדעתי באופן ברור והחלטי מלשון החוק כפשוטה. 'דיברה תורה בלשון בני אדם'. כאשר לשון החוק פשוטה וברורה ואינה מעוררת כל קושי אל מול תכליות החוק, אין מקום לפרשנות מלאכותית המוציאה מקרא מידי פשוטו".
עיריות מודיעין ורמלה חויבו בהוצאות בסך 20,000 שקל כל אחת. השופטת
יעל וילנר הסכימה עם פוגלמן ומזוז. את הרכבת ייצגו עוה"ד חגי אריה וקרין זאבי, ואת העיריות - עוה"ד דביר ליבוביץ וניר רוקח.