נוה: להעמיד לדין את שטייף

ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, מערער (יום א', 29.12.19) על החלטת פרקליטות מחוז מרכז לסגור את התיק נגד הדס שטייף ויוליוס רוזנברג. שטייף היא כתבת גל"צ שקיבלה את הפלאפון של נוה מידי רעייתו-בנפרד, חני נוה, ורוזנברג הוא האיש שפרץ את המכשיר וחשף את תכניו. בערעור נאמר כי שטייץ ורוזנברג ביצעו שורה של עבירות - ובראשן החזקת רכוש גנוב ופגיעה בפרטיות - כאשר כלל לא ידעו מה מצוי במכשיר. לכן, מדובר היה במסע דיג ולא בפעולות שנועדו לחשוף פשע חמור (פעולות עליהן מאפשר חוק האזנות סתר להעניק חסינות בדיעבד). לטענת נוה, אין יסוד משפטי להענקת החסינות הגורפת לשטייף ורוזנברג, ואף אין למצוא תקדים למהלך שכזה. לדבריו, שטייף שיקרה בחקירתה בנוגע לאופן בו טיפלה במכשיר וביחס למי שנחשפו לתכנים, המשיכה לבצע עבירות לאחר קבלת החסינות ולכן יש מקום לבטל אותה. לגבי רוזנברג נטען, כי הוא נכשל מספר פעמים בבחינות הלשכה לאחר הרפורמה שהוביל נוה, היה בעל אינטרס אישי לפגוע בו ולכן שטייף פנתה דווקא אליו. עוד אומר נוה כי שטייף עצמה העידה, כי ידעה שרעייתו-בנפרד ניסתה ללא הצלחה לפרוץ את המכשירים, וכי ניצלה את מצוקתה של חני נוה כדי להשיג מידע עיתונאי. המניע היחיד של שטייף היה השגת סקופים, וכאמור - היא לא ידעה מה יש בפאלפון, נטען בערר. "שטייף פעלה כעבריינית מושלמת, הרומסת את זכויותיו של העורר ואת הוראות הדין שוב ושוב והכל במטרה אחת ויחידה: טובתה האישית. שטייף לא חלמה לפנות לגורמי אכיפת החוק, ולא הייתה עושה כן אלמלא היו גורמי הייעוץ המשפטי בגלי צה"ל שהבינו, מסתמא, את הצרה שנחתה עליהם מורים לה מפורשות לעשות כן. ולזאת, כזכור, ניתנה ה'חסינות' בהליך זה". לדברי נוה, מעדותה של שטייף עולה עוד, כי בכירים נוספים בגלי צה"ל - רזי ברקאי, נורית קנטי ואילאל שחר - המשיכו לחטט בפלאפון למרות שידעו שהם מבצעים עבירה. הייעוץ המשפטי של הפרקליטות הצבאית לא אישר לשדר את המידע, ולכן פנתה שטייף במישרין לפרקליט המדינה דאז, שי ניצן. גם הוא לא ידע במה מדובר, הסתמך רק על דבריה של שטייף וביקש ממנה להעביר את החומר למשטרה. לגבי רוזנברג נטען בערר: "רוזנברג לא נבחר על-ידי שטייף לביצוע המשימה כך סתם; שטייף הבינה כי תוכל למצוא בו שותף מתאים לביצוע עבירה. והלא, ברי כי מומחה מחשבים סביר, מלכתחילה ובוודאי לאחר שנחשף לתוכן המכשירים הניידים הפרוצים והגנובים, היה מסרב לשתף פעולה עם שטייף. לעומת זאת, רוזנברג היה שותף אידיאלי לפשע, נוכח מניעיו הזרים והאיבה האישית שחש כלפי העורר, שראה בו כמי שאחראי לכישלונו המתמשך בבחינות הלשכה". לטענת נוה, שטייף ורזונברג ביצעו עבירות של גניבה, פריצה למחשב, קבלת נכס שהושג בפשע, האזנת סתר והפרת חוק הפרטיות. News1 מציין, כי בהודעת הפרקליטות על סגירת התיק נגד השניים הוזכרה רק עבירת האזנת הסתר, שעליה כאמור ניתן לתת חסינות בדיעבד, ולא נזכרו יתר העבירות הנטענות - לגביהן אין אפשרות כזאת. בערר נטען עוד, כי החסינות ניתנה לשטייף ורוזנברג כבר בינואר השנה - בעוד בפומבי טענה המדינה (כולל בבית המשפט) שלושה חודשים מאוחר יותר, כי טרם התקבלה החלטה על כך. גם בחודש ספטמבר, דהיינו שמונה חודשים לאחר מתן החסינות, נמסר לנוה, כי טרם התקבלה כל החלטה בעניינם של שטייף ורוזנברג. לדברי נוה, קיים פער עמוק בין החסינות שניתנה לשטייף ורוזנברג לבין מעמד של עד מדינה, הן מבחינת העדר העמידה בכללים למתן מעמד שכזה והן בשל הסטייה מהנחיות היועץ המשפטי לעשיית ההסדר. לדעת נוה, אף אם ניתנה לשטייף חסינות - הרי שהיא הפרה את תנאיה, בכך ששיקרה לחוקרים ובכך שחשפה בשידור בגלי צה"ל חומרים נוספים. הוא גם מייחס לה את הדלפת החומרים שנחשפה בימים האחרונים, בהסבירו, כי לא ייתכן שההדלפה באה מהמשטרה או מהפרקליטות - ושטייף היא היחידה מלבדם שמחזיקה בהם. עוד הוא אומר, כי בניגוד להודעת הפרקליטות - החסינות לשטייף ורוזנברג לא הייתה הדרך היחידה בה יכלו הרשויות לשים את ידיהן על חומרי הפלאפון. הן יכלו להוציא צו לתפיסת המכשיר ובמקביל לאסור לפרסם את התכנים שהוציאו מהם שטייף ורוזנברג. הערר הוגש בידי עוה"ד בעז בן-צור, כרמל בן-צור וגיל רוה.