אופן בחירת שופטי בית המשפט העליון בישראל הוא חריג ביחס לרוב המדינות המתקדמות בעולם, בכך שהוא אינו מופקד בלעדית או בצורה עיקרית בידי נבחרי ציבור. כך מעלה מחקר משווה שמפרסם (יום ג', 7.1.20) פורום קהלת, המזוהה עם האגף הימני במפה הפוליטית.
עוה"ד שי-ניצן כהן, שמעון נטף ואביעד בקשי השוו את בחירת השופטים בבתי המשפט לחוקה בין ישראל לבין יתר 35 המדינות החברות ב-
OECD, ל-30 המדינות המובילות במדד הדמוקרטיה של אקונומיסט (ישראל מדורגת במקום ה-30) ול-50 המדינות המרכיבות את ארה"ב. בחלק מאותן מדינות בית המשפט לחוקה הוא גם בית המשפט העליון לערעורים (כמו בישראל), ובחלקן הוא עוסק רק בשאלות חוקתיות (כמו בית המשפט העליון של ארה"ב). נקודת המוצא להשוואה היא, כי מדובר בערכאות להן יש סמכות לפסול חוקים של הרשות המחוקקת.
ההשוואה למדינות OECD העלתה, כי 31 מהן מעניקות לנבחרי הציבור את השליטה בזהות שופטי הערכאה החוקתית העליונה. בעשר מדינות נבחרים השופטים בשיתוף פעולה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת; בעשר מדינות הבחירה היא בידי הרשות המבצעת; בשש מדינות הבחירה היא בידי הרשות המחוקקת; ובחמש מדינות קיים דגם מפוצל.
חמש המדינות בהן נבחרי הציבור אינם שולטים בבחירת השופטים החוקתיים הן ישראל, בריטניה, לוקסמבורג, טורקיה ויוון - אך פורום קהלת מציין, כי בבריטניה ובלוקסמבורג לא יכולים שופטים אלו לפסול חוקים. עוד נמצא, כי בין 17 המדינות בהן בית המשפט העליון הוא גם בית המשפט לחוקה, רק בישראל ובבריטניה לא מופקדת בחירת השופטים (או רובם) בידי נציגי הציבור - וכאמור, בית המשפט העליון הבריטי אינו מוסמך לבטל חוקים.
השוואת מדינות מדד הדמוקרטיה העלתה, כי ב-25 מהן בוחרים נציגי הציבור את כל או רוב שופטי בית המשפט לחוקה. ב-11 מהן הבחירה היא בידי הרשות המבצעת; בשש היא בידי הרשות המחוקקת; בארבע מדינות משתתפות שתי הרשויות בבחירה; ובארבע מדינות - מודל מפוצל. המדינות היחידות, מלבד ישראל, בהן השליטה אינה בידי נבחרי ציבור הן בריטניה, לוקסמבורג, מאוריציוס ובוצוואנה.
במדינות ארה"ב, מוסיפים החוקרים, התמונה מובהקת עוד יותר - שכן בכולן בחירת השופטים לערכאה המדינתית העליונה נתונה בידי הציבור. ב-22 מדינות הבחירה היא ישירה בקלפיות; בארבע מדינות - בידי הקונגרס המדינתי; ב-24 מדינות יש ועדה מקצועית המציעה את המועמדים, אם כי ב-16 מתוכן חבריה נבחרים בידי נציגי הציבור. בשמונה מדינות ממנים המושלים את השופטים, ולאחר מכן יש אשרור בהצבעה כללית ומדי כל קדנציה.
כהן, נטף ובקשי מסיימים את המחקר בשאלות רטוריות: "האם מבין כלל המדינות שתוארו לעיל דווקא בישראל, ביוון ובטורקיה זוכה בית המשפט לאמון הציבור המירבי? האם אכן רק במועדון יוקרתי זה של מדינות קיים בית משפט מקצועי ובלתי תלוי? ישפוט הקורא ויחליט".
News1 מזכיר, כי בוועדה לבחירת שופטים יש שני שרים, שני חברי כנסת, שני נציגים של לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים של בית המשפט העליון; ניתן לטעון, כי גם נציגי הלשכה הם נבחרי ציבור, אם כי לא הציבור הרחב אלא רק ציבור עורכי הדין. בחירת שופטי העליון מחייבת רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה, ובשל כל יש לשופטים המכהנים זכות וטו על הבחירה - אך ניתן לבטל מגבלה זו, שהונהגה רק בעשור הקודם.
עוד יצוין, כי בחירת השופטים בארה"ב היא חלק מהפוליטיזציה הכללית של מערכת המשפט המקומית, הכוללת גם בחירות ישירות לתפקידים כגון שריף ותובע מחוזי. בכך ארה"ב היא יוצאת דופן בעולם הדמוקרטי, וזאת כחלק ממערכת האיזונים והבלמים הייחודית לה. לכן, ספק אם ניתן ללמוד ממדינות ארה"ב לגבי יתר העולם בכלל וישראל בפרט.
