נוני מוזס, העורך האחראי ומנהל העסקים הראשי של
ידיעות אחרונות, גרם לקבוצה הפסד של מיליארד שקל במסחר עתיר סיכונים בחוזים עתידיים. כך טוען (יום ג', 9.6.20) דוד ליבר, דירקטור בידיעות אחרונות מטעמה של משפחת יודקובסקי המצוי בסכסוך ממושך עם מוזס. ליבר מגדיר את מוזס כ"אדם שככל הנראה הינו פושט רגל".
ליבר פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשה לבטל שתי החלטות של דירקטוריון ידיעות מן החודש שעבר. החלטה אחת: העיתון יכסה את מלוא הוצאות ההגנה של מוזס בפרשה 2000, בה הוא מואשם במתן שוחד לראש הממשלה,
בנימין נתניהו. השנייה: כהונתו של מוזס בשני תפקידיו תוארך בחמש שנים, עד שימלאו לו 72. ליבר אומר כי ההחלטות התקבלו בתמיכתם של מימי נופך-מוזס, בת-דודו של נוני, ושל
בנק הפועלים, המחזיק במניות שהיו בבעלותו של
אליעזר פישמן עד לפשיטת הרגל שלו.
נוני מוזס ואחותו ג'ודי
שלום-ניר-מוזס מחזיקים ב-59% ממניות ידיעות, כאשר נוני הוא המחליט הבלעדי כיצד לנהוג מכוח אחזקה זו. נופך-מוזס מחזיקה ב-15% מן המניות, ובנק הפועלים - ב-14.6% (נציגו בדירקטוריון הוא עו"ד אבי פילוסוף). משפחתו של
דב יודקובסקי, שהיה העורך הראשי של ידיעות עד שהסתכסך עם מוזס, מחזיקה ב-11.3% מן המניות. ליבר מציין, כי עד לפני חודש היו בידיה 15.2% מהמניות, אך הדירקטוריון החליט להרדים חלק מן המניות עליהן מונה כונס לבקשת בנק דיסקונט; הוא מעיר שטרם החליט כיצד להגיב על הצעד.
ליבר מגלה ברקע לתביעתו, כי בשלהי 2016 ביקש מוזס מן הדירקטוריון להאריך את כהונתו ב-12 שנים - בתמיכתם של נופך-מוזס ובנק הפועלים. לטענתו, בדיעבד התברר שהבקשה נבעה מן החריגה שהתנהלה באותה עת בפרשה 2000 - חקירה שהובילה להורדת ההצעה מסדר היום. עוד הוא אומר כי בסוף 2017 ניסה מוזס להעביר בדירקטוריון החלטת בזק שתעניק לו הלוואה בעשרות מיליוני שקלים למשך שבע שנים, בריבית נמוכה וללא בטחונות, וכאשר החזר פרעונה אמור לבוא רק מתוך דיבידנדים - אם יחולקו כאלה. לדברי ליבר, הבקשה עוררה חשש כבד לגבי מצבו הכספי של מוזס ונמשכה כאשר החל לדרוש פרטים עליה.
לגבי מימון הגנתו של מוזס אומר ליבר, כי עד כה שילמה ידיעות 1.35 מיליון שקל לצורך ייצוגו (בידי עוה"ד
נוית נגב ו
איריס ניב-סבאג). לטענתו, חוק החברות מונע מן החברה לממן את ההגנה, שכן המעשים המיוחסים למוזס נגדו את טובת העיתון: נכונותו לסחור בקו המערכתי של העיתון ולשנותו לטובת נתניהו, בתמורה לפעולות של נתניהו לצמצום תפוצתו של
ישראל היום. ליבר מוסיף, כי אם מוזס יורשע - הרי שיתברר שפעולותיו היוו הפרה של חובות הזהירות והאמונים שלו לידיעות, מצב בו החוק אוסר על מתן שיפוי.
לדברי ליבר, הדירקטוריון ניסה לעקוף את האיסור לממן את הגנתו של מוזס על-ידי החלטה להעניק לו הלוואה. אלא שבניגוד להלוואה רגילה, כאן לא נקבע הסכום שיועמד לטובת מוזס, לא נקבעו מועדי ההחזר, אין ריבית מוסכמת ואין בטחונות. הוא אומר כי מוזס סירב להוכיח שיש לו יכולת החזר, למרות שקיים חשש כבד בנוגע ליכולתו לפרוע את ההלוואה. הדירקטוריון אישר את ההלוואה "בלי לבדוק האם אכן מר מוזס פושט רגל או 'רק' אדם שחב סכומי עתק לצדדים שלישיים אחרים". ליבר טוען לשורה של ליקויים בהחלטות הדירקטוריון על השיפוי/ההלוואה ועל הארכת כהונתו של מוזס: הן נוגדות את חוק החברות, עומדות בניגוד לכללי הממשל התאגידי, הדירקטורים לא פעלו לטובת החברה ובצורה עצמאית, וההחלטות התקבלו ללא דיון כראוי ובלא מסירת המידע הדרוש.
בנוגע להפסדים שגרם לטענתו מוזס לעיתון - ליבר טוען, כאמור, כי הללו נגרמו ממסחר בחוזים עתידיים (בדומה להפסדי העתק שנגרמו בתחום זה לפישמן, אותו מגדיר ליבר כ"
מנטור" של מוזס). הוא מציין, כי נראה שבנוסף להפסדים מכספי העיתון, מוזס סחר ככל הנראה במכשירים אלו גם בכספו הפרטי - בהלוואות שקיבל מבנק הפועלים, לו הוא חייב סכומי עתק. ליבר מבקש למנות את ד"ר טל מופקדי לבדיקת הנושא.
ליבר מבקש מבית המשפט לבטל את ההחלטות על השיפוי/ההלוואה והארכת הכהונה של מוזס; לקבוע שמוזס, נופך-מוזס ופילוסוף הפרו את חובותיהם כדירקטורים כלפי ידיעות; ולהורות להם למסור לו מידע מלא על ההפסדים שנגרמו בשל המסחר בחוזים העתידיים. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד עופר פירט ולירון ליברמן, וטרם הוגשו כתבי הגנה.
