שופט בית משפט המחוזי בתל אביב,
חאלד כבוב, דחה תביעת קווין קשרי חוץ (קווין) נגד שמואל (מולי) הירשברג, ופסק כי 60% ממניות חברת אודלי, המחזיקה בעסקי קזינו באוגנדה, שייכות להירשברג, ולא לקווין קשרי חוץ הנשלטת על-ידי איש העסקים יגאל זילכה. נוכח זאת קובע עוד כבוב, כי משהוכרע עתה כי הירשברג הוא בעל המניות, הרי שמשיכות כספים שביצע בשנים 2015-2005 לא ייחשבו כמרמה כלפי זילכה ו/או כלפי התובעת.
בתביעה שהגישה קווין נטען, כי הירשברג השתלט על עסקיה של אודלי, והוציא במרמה ובחבולה מיליוני דולרים רבים בלא הרשאה מצד קווין ו/או זילכה. נטען עוד, כי מניות אודלי מוחזקות בשרשור על-ידי קווין - באמצעות חברה זרה הרשומה באנגליה, היא הזכאית לרווחים ולבעלות על המניות; וכי על-אף מבנה הבעלות הברור, הירשברג, יחד עם אבי קלדרון ועודד כהן, עשו בקופת החברה כבשלהם ומשכו כספים שלא כדין תוך מידורה של קווין. קווין טענה עוד, כי הירשברג עצמו הודיע בבית המשפט בישראל, במסגרת הליך אחר, כי הוא אינו בעל המניות באודלי, ולכן, מושתק הוא עתה מלהעלות דרישות. כמו-כן טענה, כי טענתו של הירשברג לפיה נכרת חוזה בעל-פה בפגישה שקויימה בין כל הצדדים הנוגעים בדבר, הינה טענה כוזבת ומשוללת יסוד שכן פגישה שכזו לא התקיימה.
בפסק דינו קובע כבוב, כי זילכה ויתר בזמנו, בשמה של קווין, על המניות לטובת הירשברג, כחלק מהתחשבנות ביניהם. השופט קיבל את גרסתו של הירשברג, לפיה המניות הובטחו לו בשיחה בעל-פה, גם אם לא נאמרו דברים ברורים ונחרצים, תוך מעורבות צדדים שלישיים ובהם אהרן לי-רן - גם אם לא קיים תיעוד רשמי בנושא. כבוב שלל את עדותו של אהרן לי-רן, שאותה מצא כלא אמינה. השופט הסתמך בהכרעתו על פסק דין הצהרתי שניתן בבית המשפט באוגנדה, לבקשת הירשברג, לפיו הוא בעל המניות באודלי.
באופן יוצא מן הכלל, ועל-אף שהירשברג לא דיווח לרשויות בישראל על מניותיו לכאורה בחברת אודלי, קובע כבוב, לאחר ששמע שורה של עדים: כי באותה תקופה הייתה אודלי חלק מזערי מעסקיו של זילכה ועל-כן סביר היה, במערכת היחסים ששררה בינהם, שיוותר להירשברג; כי בפועל, הירשברג היה המנהל ובעל המניות/העסק באוגנדה; וכי בתקופה האמורה זכאי היה הירשברג למשוך כספים מהחברה ואין לראות בזאת מעילה באינטרסים של קווין או זילכה.
השופט כבוב דוחה את התביעה גם נגד הצד השלישי (אהרן לי-רן) ונגד הצד הרביעי (שמואל פלד). התובעת חויבה בתשלום שכר טירחה להירשברג בסכום כולל של 75 אלף ש"ח, מתוכו יעביר 30 אלף ש"ח לצד השלישי, והצד השלישי יעביר מזה 15 אלף ש"ח לצד הרביעי.
בפני התובעת נתונה הזכות להגיש ערעור לבית המשפט העליון.