מסמכיו הכספיים של הנשיא דונלד טראמפ יימסרו לתביעה המחוזית בניו-יורק - קובע (יום ה', 9.7.20) בית המשפט העליון של ארה"ב. לצד זאת נפסק, כי לפחות בשלב זה לא יכול הקונגרס לראות את אותם מסמכים. שני פסקי הדין ניתנו ברוב של שבעה שופטים מול שניים. המסמכים יימסרו לחבר מושבעים גדול, שדיוניו סודיים על-פי החוק, ולכן לא יפורסמו לפני הבחירות - ואולי אף לא יפורסמו כלל, אם לא יוגשו כתבי אישום.
נשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס, אשר כתב את דעת הרוב, אומר בנוגע לחקירה בניו-יורק: "בשיטה המשפטית שלנו, לציבור יש זכות לקבל כל ראיה מכל אדם. מאז ימיה הראשונים של הרפובליקה, 'כל אדם' כולל את נשיא ארה"ב". בנוגע לקונגרס קבע רוברטס, כי יש להחזיר את הדיון לערכאות הנמוכות, ועליהן לתת את דעתן לשאלת הפרדת הרשויות.
בדעת הרוב היו גם השופטים רות בדר-גינזבורג, סטיבן ברייר, אלנה קגן, סוניה סוטומאיור, ג'ון גורסוץ' וברט קוואנו - שני האחרונים הם מינויים של טראמפ. בדעת המיעוט היו השופטים קלרנס תומס וסמואל אליטו. טראמפ מיהר להגיב בציוץ נזעם: "בעבר בתי המשפט נתנו 'כבוד נרחב' [לנשיא].
לא לי!". פסק הדין בנוגע לחקירה בניו-יורק הוא אחד החשובים שנתן בית המשפט העליון בנוגע למגבלות כוחו של הנשיא, ובארה"ב כבר מציבים אותו לצד פסקי הדין שהורו לריצ'רד ניקסון למסור את ההקלטות בפרשת ווטרגייט ולביל קלינטון למסור תצהיר בתביעה נגדו על הטרדה מינית.
טראמפ היה המועמד לנשיאות הראשון, וממילא הנשיא הראשון, מזה עשרות שנים שסירב לפרסם את דוחותיו השנתיים למס הכנסה (אותם מחויב להגיש כל אמריקני). תחילה טען, שהם נמצאים בביקורת ושיפרסם אותם לאחר שהביקורת תסתיים. בהמשך טען טראמפ, כי מדובר בדוחות מורכבים מאוד שלא יהיו מובנים לאדם מן השורה. טראמפ ממשיך להיות הבעלים הישיר של נכסיו, ורק את ניהולם העביר לידי ילדיו.
התביעה בניו-יורק הוציאה צווים למשרד רואי החשבון המטפל בענייניו של טראמפ ולבנקים בהם נוהלו חשבונותיו, למסירת דוחות המס ומסמכים נוספים. זאת, במסגרת חקירת מעורבותם של קבוצת טראמפ ושל טראמפ עצמו בתשלום דמי שתיקה לשתי נשים שטענו שניהלו רומנים איתו - שחקנית הפורנו סטורמי דניאלס ודוגמנית פלייבוי קארן מקדוגל. התשלומים בוצעו ערב בחירות 2016 בידי מייקל כהן, שהיה פרקליטו של טראמפ ו"פותר הבעיות" שלו. התביעה חושדת, כי מדובר בתשלומים שהפרו את חוקי מימון הבחירות.
התובע המחוזי של מנהטן, סיירוס ואנס הבן (דמוקרט ובנו של סיירוס ואנס, שהיה שר החוץ בממשל ג'ימי קרטר), הוציא צווים למשרד רואי החשבון מאזארס. הוא הורה לרואי החשבון למסור את דוחות המס האישיים והעסקיים של טראמפ למשך שמונה שנים. התביעה המחוזית אינה כפופה למשרד המשפטים הפדרלי, ולכן טראמפ והשר ויליאם באר אינם יכולים להתערב בפעילותה.
עורכי דינו של טראמפ טענו, כי תפקידו כנשיא מעניק לו חסינות מפני כל הליך פלילי, וממילא - אין לתביעה סמכות לקבל מסמכים הנוגעים אליו. עוד טענו, כי הקונגרס אינו זכאי לקבל את המסמכים משום שאינם דרושים לו לשם הליך חקיקה כלשהו. הדמוקרטים, השולטים בבית הנבחרים, הם שביקשו לקבל את המסמכים, בנימוק שהם דרושים כדי לקבוע האם טראמפ מצוי בניגודי עניינים והאם שילם כיאות את מיסיו. טראמפ ביקש מבית המשפט המחוזי לאסור על רואי החשבון שלו למסור את המסמכים, אך בקשתו נדחתה - וכך גם ערעורו בבית המשפט הפדרלי לערעורים.
כאמור, בערעור בבית המשפט העליון טענו עורכי דינו של טראמפ, כי לא ניתן כלל לנהל חקירה פלילית בעניינו. משרד המשפטים תמך בבקשתו של טראמפ לבטל את הצווים, אך נקט בגישה מתונה יותר: לדעתו, על התביעה לעמוד ברף גבוה במיוחד לפני שהיא יכולה לקבל מידע כזה. ואנס טען, כי בית המשפט העליון קבע כבר בשנת 1974 - בנוגע לניקסון ופרשת ווטרגייט - שניתן לנהל חקירה פלילית נגד הנשיא.
את הצו השני הוציאה ועדת הפיקוח בבית הנבחרים, שכאמור נשלטת בידי הדמוקרטים. גם ועדה זו בודקת את תשלומי השתיקה, לצד השאלה האם טראמפ מסר נתונים כוזבים לרשות המיסים במטרה להפחית את תשלומיו. עורכי דינו של טראמפ טענו, כי מדובר בניהול חקירה פלילית בלתי חוקית, ולא בפעילות חקיקתית המצדיקה מסירת מידע. הוועדה טענה, כי המידע דרוש לה כדי למלא את תפקידה בפיקוח על הממשל. בית המשפט לערעורים בוושינגטון דחה את בקשתו של טראמפ לבטל את הצו.
צו שלישי הוצא בידי ועדות הכספים והמודיעין של בית הנבחרים, והוא הופנה לשני בנקים עימם עבד טראמפ: קפיטל וואן האמריקני ודויטשה בנק הגרמני. הוועדה ביקשה שורה ארוכה של מסמכים פיננסיים בנוגע לטראמפ, עסקיו ובני משפחתו. בית המשפט לערעורים בוושינגטון הורה למסור את רוב המסמכים, למעט אלו הכוללים מידע אישי רגיש שאינו נוגע לחקירות הוועדות.
